סיקול אבן בחצר בשבת – חורש

שאלה:

בשבת הוצרכתי להזיז אבן בחצר, והזזתי אותה בשינוי, אלא שלאחר מכן הסתפקתי האם מותר הדבר מצד חורש, שהרי המסקל אבנים מתוך שדהו בשבת עובר משום חורש, בפשטות הבנתי שמדובר לאו דוקא אם האבנים נמצאות בתוך האדמה אלא גם אם הן מעל פני הקרקע שסוף סוף יש כאן יפוי קרקע…
שאלתי האם עברתי בכך על איסור חורש או לא?

תשובה:

שלום וברכה

כאשר יש הרבה אבנים ויש פשוט אחת שמפריע למעבר נראה שאין בזה הכשרת הקרקע לחרישה, אמנם קשה מאוד לתת גדר בענין זה, אבל בצירוף הדעה שסוברת שדוקא כאשר זה שקוע בקרקע אסור ולא במה שסתם מונח, יש להניח שזה לא היה בכלל האיסור.

מקורות:

בספר שביתת השבת (מלאכת חורש סעיפים ט-י, ובאריכות בבאר רחובות שם ס"ק יב) הוכיח מהגמרא (עירובין לה ע"א) שרק במה ששקוע אסרו, שכך נאמר שם: "נפל עליו (על העירוב) גל (אבנים), אינו עירוב" – "קא סלקא דעתך דאי בעי מצי שקיל ליה, לימא מתניתין דלא כרבי, דאי כרבי – האמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות (ולשיטתו לא היה מקום לפסול עירוב שהגישה אליו מחייבת מעבר על איסור דרבנן של מוקצה) אפילו תימא כרבי, לא צריכא דבעי מרא וחצינא (כלומר, נצרך לכלי חפירה בכדי לסלק את הגל, ועל כן איסורו משום חורש)".

וכן נראה מהרבה סוגיות שאסרו טלטול אבנים משום מוקצה, ולא הזכירו שיש בכך משום חורש, וראה גם בשו"ע (סימן שיב סעיף ב) שכתב: "אם ירדו גשמים על האבנים ונטבעו, אם רישומן ניכר, מותר ליטלן כדי לקנח ואין בזה משום סותר".

עוד אפשר שתלוי הדבר במחלוקת ראשונים, שכן העלה בספר אגלי טל (מלאכת חורש ס"ק ט) שרש"י (שבת קג ע"א, לגבי ליקוט עצים מן הקרקע) ציין שאין חיוב חורש אלא בליקוט העצים המחוברים, ומבואר שלשיטתו גדר המלאכה הוא בריפוי האדמה, ואילו ברמב"ם (פ"ח משבת ה"א) מבואר שגדר המלאכה הוא בייפוי הקרקע, ומשמע אפילו בליקוט העצים המונחים על האדמה. אלא שיתכן שנחלקו דוקא בעצים שאינם ממש חלק מהקרקע, אך אפשר שיסכימו שסילוק אבנים מהקרקע נחשב חורש בכל מקרה.