עניית "אמן יהא שמיה רבא" בקול רם

שאלה:

שלום וברכה
כתוב לענות אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו.
מצד שני כתוב שהעונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך.
אין מיישבים את הסתירה? במקרה שהש"ץ בעל קול חלש.
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה

לדעת רוב המפרשים אכן אין הכוונה לומר את האמן בקול רם, אלא בכל כוח כוונתו, כלומר בכוונה רבה. ולדעת החולקים, דין זה אמור גם הוא כאשר הדבר נצרך לכוונה היתירה. כמו כן, אפשר שלא מדובר בעניית אמן בציבור, אלא רק במי שעונה אמן על ברכתו של חברו. איך שלא יהיה כאן יש הלכה מיוחדת האמורה לענין אמן יהא שמיה רבה ולא שאר עניית אמן.

מקורות:

עניית אמן בכל כוחו, לדעת רש"י שבת קיט, ב הכוונה היא שיענה בכל כוונתו, וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ג חלק א דף כג טור ב). וכ"כ הטור או"ח קכד, ומנורת המאור. אמנם מסדר רב עמרם גאון (הל' סעודה) משמע שהכוונה בכל כוחו כפשוטו, שכתב: "ומאן דעאני אמן לעני בכל כחו". וכ"כ בתוס' שם לגבי איש"ר בשם פסיקתא, וכ"כ הריטב"א במפורש: "יש שפירשו בכל כונתו, והנכון בכל כחו ממש כי בזו מעורר כונתו וכל איבריו לברך שמו של הקב"ה, וכן פירש ה"ר יונה ז"ל".

וכך כתב הבית יוסף או"ח נו: "אהא דאמרינן שצריך לענות אמן יהא שמיה רבא בכל כחו. כתב ה"ר יונה בפרק מי שמתו (ברכות יג: ד"ה בכל כחו) כלומר בכל כח כוונתו, ומפני שיש בני אדם שאין הכוונה שלהם מתעוררת אלא על ידי הכח אמר בכל כחו, אבל אין צריך לתת קולות גדולות שיתלוצצו ממנו בני אדם. וכן פירש רש"י בפרק כל כתבי (קיט:), בכל כחו – בכל כוונתו. והתוספות כתבו שם (ד"ה כל העונה), ר"י אומר: דיש בפסיקתא במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע, כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ואומרים אמן יהא שמיה רבא מברך בקול רם, מבטלים גזרות קשות. עכ"ל. נראה שצריך לענות בקול רם והכי איתא בספר הזוהר…"

בשו"ת ישכיל עבדי ח"א, או"ח ד, ביאר שלדעת רש"י ותר"י, רק כאשר צריך לעורר כוונתו על ידי קול, יענה אמן בקול. אבל לדעת הפסיקתא והזוהר, בכל אופן יש לענות בקול רם. ושם מסכם שצריך שניהם, בכל כוח כוונתו ובקול רם. וכך למד בב"י. ולן נראה שאכן כשזה לא מוסיף לכוונה אין טעם להגביה את הקול יותר מידי.