שאלה:
שלום.
לאחרונה נתקלתי בכל מיני מקוואות מאולתרים, בעיקר בבסיסי צבא חדשים ובמקומות שאין מקוואות.
כמובן, השאלה מכוונת כלפי מקוואות שמיועדים לטבילת עזרא ותוספת קדושה, ולא למקוואות נשים וכיוצ"ב.
דיברתי עם אחד הבונים של המקווה הנל, והסביר לי כיצד הוא בונה את המקווה:
חופר שני בורות בקרקע.)כמובן את כל התהליך מבצע לשני כלים ובורות, אחד עבור אוצר ואחד עבור בור הטבילה.
לוקח כלי ענק, מחורר את תחתיתו נקבים ענקיים, כך שכמעט אין תחתית וכמובן אין יכולת קיבול מים. לאחר מכן, קובע את הכלי בקרקע באמצעות בטון וחומרי איטום, וכן סותם את הקרקעית והמחיצות בבטון וחומרי איטום. כך שיוצא שלכאורה הכלי נפסל ונקבע בקרקע כמו שכתוב במחבר רא ז. שאלותיי הן:
א. הכלי כאמור, משמש בעיקר כמסגרת למחיצות. האם פגימת הכלי בצורה כזו מועילה, למרות שהוא עדיין ראוי לשמש כבסיס למחיצות?
ב.הראבד כתב (כך יוצא להלכה מפירושו למשנה דשוקת, מקוואות ד ה) שכל הכשר הכלי הוא רק בתור מושק למקווה רגיל, אך לא להטביל בתוכו לבד, אמנם השך בס"ק כד כתב דכשר אף לטבילה.
כיצד מורים להלכה, ובפרט בטבילות עזרא וכדומה?
ג. האם במקומות שאין מקווה גברים, כיישובים מרוחקים ובסיסים צבאיים נידחים, ניתן לעשות כן עבור מקוואות גברים?
וכן, אם יש מקום שכבר יש כזה שמשמש לטבילות עזרא, האם ניתן לטבול בו.
כמובן, השאלות מתייחסות למקרה בו יש אוצר גשמים מלא, השקה אליו, וכן אין חשש זחילה ולא מותקן פילטר.
תשובה:
בודאי מקווה כשר לטבילת גברים, והוא בטל מהיות כלי מחמת החור ונחשב כקרקע ממש. ואגב, בהגהות מהרש"ם מברעזאן (ארחות חיים [כהנא] ד"ה מ"ש בדין) מביא בשם הנחל אשכול (לס' האשכול הל' תפלה וקריאת שמע עמ' 2 אות א) שבטבילת עזרא יש להקל לטבול בתוך כלי, ואין צריך קרקע דוקא. אמנם במשנה ברורה בסי' בסי' פח נראה שגם לטבילת עזרא צריך דוקא בקרקע, אבל כיון שהיא אינה טבילה המחוייבת בשעת הדחק, ודאי יש לך אילן גדול להסמך עליו.
