מעשה אבות סימן לבנים

שאלה:

א) איך מבינים את הרמב"ן שטוען שא"א חטא בכך שירד למצרים. הוא ראה ברעב שהקב"ה מסירתו לצאת מהארץ אליה נצטווה ללכת והיה לו לשים בה' מבטחו. "ברעב פדך ממות". והוא לא עשה כך אלא ירד ובמקום הרשע שמה המשפט ולכן נשתעבדו בניו במצרים. והרי המשנה אומרת שעמד בכולם?
ב) האם זה מחלוקת רש"י ורמב"ן האם הגלות הגיעה כתוצאה מהירידה למצרים או כתוצאה מ"במה אדע"?
ג) איך מסתדר החשבון של ברית בין הבתרים שהיה כשא"א היה בן 70 כאשר הוא הגיע לא"י רק בגיל 75?
ד) איך זה יתכן שלוט הצליח במקום שא"א נכשל? א"א, למרות כל צדקותו, למרות כל התפילות שהתפלל, להקב"ה, לא הצליח להציל שום עיר ואילו לוט שהיה קצת קשה לו לצאת מהאזור ביקש מהמלאך שיאפשר לו ללכת רק עד צוער וקיבל את זה במקום?

תשובה:

שלום וברכה

1-2. בשבת האחרונה שוחחנו הרבה על שתי שאלותיך, ברור שאין לזה קשר עם העמידה בניסיון, שם לא היתה השאלה אם לרדת למצרים אלא אם להתרעם על מידותיו של הקב"ה, שהיבאו לארץ ישראל ולבסוף אינו יכול לדור בה. השאלה המרכזית היא מה כן החטא בשני מקרים אלו, הרי הלכה היא ולמדנוה מאברהם אבינו "רעב בעיר פזר רגליך", והמקור מהפרשה שלנו, אם נהג כדין! כמו כן לענין במה אדע הובא במדרש בראשית שלא היה מסופק חלילה באמיתות ההבטחה, אלא רק שאל באיזו זכות יזכו בניו בארץ ישראל ואם כן מה הוא החטא. ובכלל, כיצד יתכן שמחמת שני מעשים אלו שנעשו לשם שמים וכאמור [גם אם היתה בהם תביעה דקה] נאנקו כל ישראל 210 שנים. וסברתי לומר, על פי דברי הרמב"ן הארוכים בפרשה, שכל מעשי אברהם אבינו היו בבחינת מעשי אבות סימן לבנים ופעלו לדורות! והיינו, שאם לא היה יורד למצרים מחמת הרעב, גם בניו לא היו זקוקים לרדת לשם, והיתה פועלת בהם הנהגה ניסית שהיו ניזונים למרות הרעב. ואם לא היה שואל באיזו זכות יזכו לארץ ישראל, היו זוכים לה מעצם היותם בני אברהם בלי זכויות. כך שזה אינו עונש על חטא כפשוטו, אלא שמעשיו פעלו שכך יארע להם מחמת הרעב וכו' בשם סיבות כאלו ואחרות.

3. לא מצאתי מקור לכך שהיה בן 70, תציין לי.

4. שאלה מענינת, אולי נוכל ללמוד מכאן שגדולה תפילת חולה על עצמו, היה לו צורך אישי בהצלת העיר, משא"כ אברהם אבינו.