שאלה:
כידוע ממתינים לאכול חלב אחרי בשר כי בשר נוטה להינעץ ולהישאר בשיניים, ועוד שטעם הבשר חזק ונוטה להישאר לאורך זמן וגם כי זמן עיכול הבשר ממושך (כך ע"פ פניני הלכה כשרות ב' כו, ב). אמנם לא מבואר בתלמוד כמה זמן צריך להמתין בין אכילת בשר וחלב, רק מובאים דברי מר עוקבא, שהסתפק בהמתנה עד הסעודה הבאה (חולין קה, א). ולדעת כמה מגדולי אשכנז הראשונים, הלימוד מדברי מר עוקבא הוא, שאסור לאכול באותה סעודה בשר וחלב, אבל בסעודה שלאחריה, ולא משנה אימתי תהיה, מותר לאכול חלב. לכן, מיד לאחר סיום סעודת הבשר וברכת המזון, אפשר לנקות את השולחן, לקנח את הפה ולהדיחו, ולאכול סעודה חלבית (תוס' , ראבי"ה). ונהגו בעלי דעה זו להמתין לפחות שעה בין אכילת הבשר לאכילת החלב, שעל ידי כך ניכר בבירור שהן שתי סעודות נפרדות.וכיוון שממתינים שעה, כבר אין צורך להקפיד על קינוח הפה והדחתו.
מאידך ידעינן דאת ברכת המזון יכול לברך כל זמן שההנאה ממה שאכל נמשכת, כלומר כל זמן שהוא עוד מרגיש שובע ממה שאכל. את שיעור זה שיערו חכמים בשיעור מהלך ד' מיל (72 דקות).
שאלתי שלי היא למה בברכהמ"ז אנו מודדין את השובע ב-72דק ואילו בבשר וחלב מודדים בשעה אחת בלבד?תודה מראש!
תשובה:
לענין המתנה ביון בשר לחלב הנושא אינו שובע אלא השומניות והטעם של הבשר הנשאר זמן רב בחיך [ולא במעיים].
ערב מבורך.
