שאלה:
כבר קרוב לשנה הוסת החודשית מגיעה אצל אשתי בצורה כזאת שיש כתמים בהירים קלים פה ושם, ויתכן שיהיה גם כתם קטן בקינוח, ואח"כ יהיה יום נקי, ואח"כ עוד כתם קטן כו' והמחזור ממש מתחיל לצאת כעבור כ-3 ימים, אני כל פעם לא יודע איך להתייחס לזה. צריך להתנהג כנדה מעת הכתמים או מעת הוסת? (אני שואל כמובן אל אופן שבו הכתמים אינם מספיקים מצד עצמם כדי לטמא כגון פחות מכגריס וכו' שכך זה בדרך כלל אצלה).
אבקש לקבל התשובה למייל כי חסום אצלי (נטפרי). תודה!
תשובה:
ריבוי כתמים תכופים, גם אם הם קטנים ניתן כבר לזהות אותם כוסת ולאסור מחמתם, גם אם אין גריס, יש נשים שלא מזלפות לגמרי. אבל כאשר הם רק מפעם לפעם, כל כמה שעות כתם קטן, אז עדיין אינה אסורה, אבל כמובן אין לקיים יחסים בימים אלו שהרי החכם עיניו בראשו ובכל רגע היא עומדת להאסר.
ערב מבורך
לפי שיטות מסוימות הקינוח עצמו נחשב כראיה (תלוי אם פנימי או חיצוני, ותלוי אם הנייר מקבל טומאה או לא – חילוק בין הנהוג בב"ב לירושלים וכו') ואם כך הרי זה נידה מעת הראיה?
קינוח פנימי אכן יכול להחשב כראייה כמו בדיקת עד אבל זה נדיר, זה שהקינוח נעשה בדבר המקבל טומאה אינו משנה את זה מדין כתם, גם כתם אוסר אין בו דיני ווסתות לחודש הבא.
תגובה על התשובה שקיבלתי במייל:
לכאורה השאלה הייתה על התייחסות לאישה כנידה, ולא על ימי פרישה.
ולצערי עניין קינוח פנימי אינו נדיר כ"כ במציאות הבני-ברקית…
בתי הוראה מסוימים מחמירים מאוד בעניין, כך שראיה בתוך הפרשה נחשבת כפנימית, כך גם צורת הקינוח (לא רק בנרתיק אלא גם בין השפתיים וכו') ופעמים רבות מאוד אוסרים מדין קינוח, כדין ראיה ממש.
לענין היותה נדה נוהגים בה דיני כתמים [יש מחמירים בקינוח שמיד אחרי מי רגלים שנחשב כראיה, לא לענין וסתות אבל לענין פחות מגריס, מספק הרגשה], אני חוזר ואומר שקינוח פנימי אינו המציאות השכיחה לא הבנתי איך זה קשור לאיזור מגורים כזה או אחר.
השאר תגובה