בס"ד

בפרשת השבוע מסופר על מלחמת ארבעת המלכים כנגד חמשת מלכי סדום והערים הסמוכות אליה. התורה מספרת שהמלחמה התרחשה (בראשית יד ג): 'עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח', רש"י ע"פ המדרשים (בראשית רבה פרשה מב סי' ה; מדרש אגדה בראשית יד ג; ילקוט שמעוני לך רמז עב; פסיקתא זוטרתא בראשית יד ג; תרגום יונתן) מבאר כי המקום היה עמק של שדות פוריות ביותר, אשר לימים נהפך להיות ים המלח, והמדרש כותב שההרים מסביב נבקעו ואז המים זרם לעמק החדש שנוצר, וכך נוצר ים המלח. המדרשים ורש"י לא כותבים מפורש אימתי אירע אירוע זה? מתי השדות הפוריים נהפכו למדבר שממה שכמעט שום דבר אינו גדל בו? מתי המקום שהיה גן עדן לחיים נהפך לים המלח – המכונה בשפות זרות ים המוות, כיון שהים אינו יכול להכיל בתוכו שום אפשרות של חיים בשל מליחותו הגבוהה ביותר, וגם סביבתו מדברית שכמעט אינה מגדלת צמחיה?

מציאות זו יוצרת מספר שאלות הלכתיות מעניינות, ניתן את הרקע התורני והמציאותי, של ים המלח, מקום שבו קיימת ניגודיות קיצונית מופלאה, ואחר כך נעלה מספר שאלות הלכתיות הנוגעות למקום.

מתי עמק השדים הפורה נהפך לים המלח?

בגמרא (סנהדרין קט.) נאמר כי הפסוקים באיוב (כח ה-י): 'אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ. מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה. לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל. בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים. בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ'. מתארים את סדום ועמורה לפני הפיכתם כמקום הפורה ביותר בעל אוצרות טבע נדירים, והפיכתו למקום שאי אפשר לחיות בו.

במדרש תנחומא (לך סי' ח) נאמר שמה שנאמר בתהילים (קז לג-לד): 'יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר, וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן. אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה, מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ'. הכוונה לעמק השדים שהיו שדות פוריות ביותר שנמשלו לשדיים שמניקות את התינוק, ומחמת עבירות תושבי המקום הוא נהפך ממקום נהרות ומוצאי מים וארץ פרי למדבר צמאון ומליחה.

התורה (בראשית יג י) מספרת עוד: 'וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר'. כלומר כל ככר הירדן היתה ארץ פוריה ביותר, רוויה במים, כגן עדן, וכארץ מצרים שהנילוס משקה אותה בצורה קבועה בשפע רב, מציאות שהשתנה עם הפיכת סדום ועמורה.

מפרשי התורה המאוחרים יותר הרש"ר הירש (בראשית יג י; יד ג) המלבי"ם  (בראשית יג י; יד ג) הנצי"ב (העמק דבר בראשית יג י; יד ג) הרד"ל ומהרז"ו (בראשית פמ"ב סי' ה) מבארים ביאור שכמעט מתבקש מאליו – כי אכן עד הפיכת סדום ועמורה מי הירדן ומקורות מים נוספים הרוו את אדמת סדום עמורה וככר הירדן, והמקום היה המקום העשיר והפורה ביותר עלי אדמות, אולם עם הפיכת סדום ועמורה התבקעו הרים ונוצר שקע ומדבר במקום, יחד עם המלח והגפרית שנשפך על המקום, והארץ הפוריה נהפכה למדבר צמאון ומליחה שאינה מצמחת, והנהרות הפוריים נהפכו לים המוות.

מתיאור ככר הירדן מיקומו של ים המלח היום וערי סדום  ועמורה בחז"ל במקומות רבים עולה שהמדובר במישור רוויה במי נהרות הזורמים אליה וסיפקו לה מים בשפע, ובמקום גדלו שפע של אילנות משובחים וירקות, שיצרו סביבה של ערים עשירות ושבעות בצורה שלא היה מאז בריאת העולם.

תיאור המציאות בימינו

המבנה היום של המקום הוא הרי מדבר ממזרחה מערבה ומדרומה של הים, ברובם בגובה פני הים, כאשר במרכז יש מכתש אדיר בעומק של 730 מטר מתחת לפני הים, נכון להיום 300 מטר התחתון מוצפים במים הקרוי ים המלח, והמקום הנמוך ביותר בעולם לחוף ים המלח הוא 430 מטר מתחת לאדמה.

מקום זה הוא המקום העמוק ביותר בעולם בפער ניכר מאד מכל מקום אחר, ים המלח ובקעת הירדן המובילה אליו הם בין 208 מטר מתחת לפני הים בטבריה עד מפלס ים המלח בגובה 430 מטר מתחת לפני הים, [ובעומקם 730 מטר מתחת לפני הים], כאשר המקומות הנמוכים בעולם ביותר מלבד הים ובקעת הירדן והכנרת הם אגם עסל בג'יבוטי בעומק של 155 מטר מתחת לפני הים, ועמק טורפן בצפון מערב סין בעומק דומה.

תופעה יחודית זה של מקום עמוק כל כך יוצרות תופעות טבעיות מרובות, יחד עם העובדה שבימינו המקום הוא מדבר, ההרים המקיפים את המקום גם מכילים הרי מלח וגפרית, ואליו זורמים שפע של מים בעיקר מהירדן, יחד עם שיעורי התאיידות גבוהים ביותר של המים יוצרים אגם בעל שיעור מליחות של כמעט 35% מלח ומינרלים, שהוא השיעור המקסימלי של מליחת מים הקיימים בטבע, יותר מפי עשר מהמליחות של האוקיינוס.

במדרש (בראשית רבה פרשה נא סי' ד) נאמר: 'אמר רבי יהושע 'וצמח האדמה' אפילו צמחי האדמה לקו. אמר רבי יהושע בן לוי עד עכשיו אם יקלוט אדם מטר מאוירו של סדום, ויתן בערוגה אינה מצמחת'. כלומר שעד היום קיימים באויר של סדום חומרים המונעים צמיחה של צמחים, ומונעים מאפשרות של חיים במקום.

לסיכום הפיכת המקום המבורך ביותר למקום המקולל ביותר, נזכרת בתורה כדוגמא וכהתראה  לכך שהדבר יכול לשוב על עצמו, וכך נאמר (דברים כט כא-כב): 'וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ. גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב, כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ'.

האם היה במקום ים לפני הפיכת סדום?

אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה בהפיכת סדום ועמורה. מה היה הגובה הטיפוגרפי של ככר הירדן לפני שנהפך? והאם כל שפע המים שזרם למקום רק השקה את השדות הפוריות, ונבלע באדמה הפוריה? או שגם היה במקום אגם מתוק טבעי? איזה מלחים מינרלים היו במקום לפני ההפיכה? אך נציין שנאמר שהיה מצוי במקום מכרה זהב, יחד עם בארות חימר, שהעשירו את אנשי סדום באוצרות טבע מינרלים.

רב סעדיה גאון (האמונות והדעות מאמר ח) עומד על כך שהיה קיים מאז ומעולם אגם מים מתוקים במקום, וכפי שנאמר בפסוק שככר הירדן כולה משקה, אולם בהפיכת סדום היא נהפכה מאגם מתוק לים המלח, ולעתיד לבא היא תהפך שוב לאגם מים מתוקים כפי שמפורש בנבואת יחזקאל (ראה להלן). וסיים שמכך שים המלח הוא עדיין מלוח מוכח שהגאולה לא הגיעה, וזה אחד ההוכחות מיני רבות כנגד טענת הנוצרים שמשיח כבר הגיע.

ואכן יש משמעות שים המלח היה קיים מששת ימי בראשית לפחות כימה קטנה ומתוקה, מדברי הגמרא (ב"ב עד:) שדרשו את הפסוק (תהלים כד ב): 'כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ', שהקב"ה יסד את ארץ ישראל כשהיא מוקפת בשבעה ימים וארבע נהרות, והגמרא מונה את הימים המקיפים את ארץ ישראל, ובין השאר היא מונה את ימה של סדום, ומשמע כי בבריאת העולם כבר היה קיים במקום ימה.

אמנם רבי בצלאל שטרן רבה של מלברון (בצל החכמה ח"ב סי' יב) עמד על הערה זו שלכאורה ים המלח נוצר בהפיכת סדום, וביאר שכוונת הגמרא שבזמן שהקב"ה נתן את ארץ ישראל לעם ישראל ובכך ביאר גם את הדעות (בראשית רבה פכ"ג סי' ז) שהים התיכון בימי קדם לא הגיע לחופי ארץ ישראל, ורק כשחטאו בדור אנוש, וה' הציף את מימי האוקיינוס על שליש מהעולם, הים הגיע עד חופי ארץ ישראל.

ים המלח לעתיד לבא

בנבואת יחזקאל העוסק בימות המשיח ובנין הבית השלישי נאמרו שני נבואות על עתיד ים המלח וערי ככר הירדן, שנהפכו ממקום מבורך ביותר למקום שהוא סמל הקללה, הראשונה (יחזקאל מז ח-יב) מתנבא על מעיין שעתיד לצאת מבית המקדש ועתיד לרפא את ים המלח, והוא עתיד להתמלא בדגים רבים מאד, ומעין גדי עד עין עגלים יהיו מצודות לצוד את הדגים, ועל שפת הנחל המדבר יהפך למקום המלא בעצי מאכל, שפריו למאכל ועלי העץ לתרופה.

בנבואה השניה יחזקאל (טז נג-נו) מתנבא: 'וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ. וגו'. וְלוֹא הָיְתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ לִשְׁמוּעָה בְּפִיךְ בְּיוֹם גְּאוֹנָיִךְ'. כלומר שסדום ובנותיה ישובו לגדלותם ולא יהיו עוד סמל של מקום מקולל. ונוסיף כי לאחר שנאמר בתהילים שהפך נהרות מוצא מים וארץ פרי למדבר צמאון ומליחה, ובגמרא נאמר שהמדובר על סדום, נאמר (תהלים קז לה): 'יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם'.

האם מברכים עושה מעשה בראשית על ים המלח

אחד השאלות שעסקו בה פוסקי זמנינו הוא השאלה האם אפשר לברך על ים המלח, וההרים מסביב ברכת עושה מעשה בראשית? מצד אחד יש הלכה שעל כל אגם גדול מברכים עושה מעשה בראשית, וכן על הרים משונים, ולכאורה המראה המרהיב של הצוקים הכמעט ישרים בגובה של 400 מטר סביב ים המלח ומראהו המדברי, בשילוב עם הים הכחול עמוק כהה למטה, בהחלט יוצרים מראה מרהיב ומכל העולם באים לראותו, ואין ספק שמצד המראה ניתן לברך עושה מעשה בראשית?

אולם מאידך נאמר בגמרא (ברכות נט:) שעל נהר הפרת בחלקו התחתון, למרות שהוא נהר אדיר מימדים ומרשים ביותר, והוא מארבעת הנהרות שהוזכרו בתורה, ובכל זאת אין מברכים עליו 'עושה מעשה בראשית', משום שהפרסים היטו את הנהר ושינו את מסלולו, ולכן אינו 'מעשה בראשית'. ואם כן במידה וים המלח נוצר לאחר ששת ימי בראשית יתכן ואין לברך עליו?

רבי יוסף שלום אלישיב (וזאת הברכה פי"ז אות ז) ורבי שמואל וואזנר (שבט הלוי ח"ט סי' מז) הסתפקו האם הסיבה שאין לברך על חלקו התחתון של הפרת כיון שאינו מששת ימי בראשית אלא נוצר מאוחר יותר, או שמא משום שהוא מעשה ידי אדם, ואנחנו מברכים רק על מעשה ידיו של הקב"ה.

ומכח ספק זה הורו שלא לברך על ים המלח בשם ומלכות, כלומר ניתן לומר ברוך עושה מעשה בראשית, אך לא לומר את שם השם בברכה, שהרי יתכן ואין מברכים על אגם שנוצר לאחר ששת ימי בראשית.

אך יש להעיר שאם היה במקום אגם מתוק, ורק לאחר הפיכת סדום האגם השתנה ונהפך לאגם מלוח בהחלט יש לברך על כך בכל מקרה 'עושה מעשה בראשית'.

היעב"ץ (מור וקציעה סי' רכח) והתפארת ישראל (פרה פ"ח בועז סק"ד) כתבו שמברכים גם על אגמים קטנים, והביאו כדוגמא את ים המלח ואת הכנרת, ומשמע מדבריהם שאין בעיה בכך שים המלח נוצר לאחר מעשה בראשית. וכן הורו למעשה רבי בן ציון אבא שאול (אור לציון ח"ב פי"ד תשובה מ בהערה); רבי ניסים קרליץ (חוט שני שבת ח"ג קובץ ענינים סי' ו אות ה ע"פ היעב"ץ); ורבי ישראל יעקב פישר (וזאת הברכה פי"ז אות ז).

רבי בצלאל שטרן רבה של מלברון (בצל החכמה ח"ב סי' יב) מוכיח מכך שניתן לברך על הים אף שבחלקו הגדול נוצר בדור אנוש, וכן על ים המלח, שכל דבר שנוצר ע"י הבורא יתברך נחשב גם למעשה בראשית, אף שלא נוצר בששת ימי בראשית.

המנחת אלעזר ממונקאטש (נמוקי או"ח סי' רכח סק"ב) כתב בשם הרב יהוסף שווארץ (ספר פרדס פרי תבואה ח"ג וח"ד מדברי יהוסף ד"ה ובים המלח) טעם אחר מדוע יש להמנע מלברך על ים המלח והרי סדום, שהרי יצירתו היא קללה ומרעת תושבי המקום, ואין מברכים על מין קללה.

נידון זה גורר נידון נוסף האם לברך 'עושה מעשה בראשית' על מערת נטיפים המרשימה ביופיה בצורה יוצאת דופן, שהרי הנטיפים נוצרים במשך השנים, גם אם נוצרו בצורה טבעית ע"י חוקי הטבע המופלאים שטבע הבורא בעולמו, או לא נוצרו בימי בראשית. רבים הורו שלא לברך, אולם רבי בן ציון אבא שאול (אור לציון ח"ב פמ"ו אות סג) הורה לברך גם על מערת נטיפים.

חיוב מים אחרונים

הלכה נוספת של ים המלח וסדום הוא מים אחרונים, נאמרו שני טעמים בחיוב ליטול מים אחרונים (חולין קה. שו"ע או"ח סי' קפא): א. כיון שהידים מזדהמים מהמאכלים בסעודה, ואינו כבוד לברכת המזון לברך בלי ליטול ידים. ב. כיון שטבעה של מלח סדומית שגם גרגיר קטן ביותר ממנה יכול לגרום לעיוורון לעיניים, וגם אם התערב קורט של מלח סדומית בכור של מלח רגיל בכוחו להזיק. [כור הוא בערך בין 250-430 ליטר], ולכן אנחנו חוששים שבזמן האכילה ידיו נגעו במלח, ושמא נשאר עליהם שארית של מלח סדומית, אשר יגרום נזק לעיניים .

חכמים כותבים כי מחמת הטעם השני הקפדה על מים אחרונים נחשבת גם כסכנה, ולכן יש להחמיר בה יותר ממים ראשונים.

איסור טבילה בים המלח בשבת

מאידך מצינו הלכה נוספת אשר לכאורה סותרת את ההלכה הראשונה, בגמרא (שבת קח:) מסופר שרבין ליוה את רבי ירמיה על חוף ים המלח, והוא שאל אותו האם מותר בשבת לרחוץ את העין במים הללו, בשבת, שהרי יש רפואה ברחיצת העין במי ים המלח. וישנו איסור לעשות מעשה רפואה בשבת.

והשיב לו שאין הוכחה שהדבר נעשה לרפואה, ולמרות שכוונתו לרפואה הדבר מותר, משום שהאיסור של רפואה הוא רק על פעולה שאינה מתפרשת למטרה אחרת. רבין שאל את רבי ירמיה ואם הוא מתאמץ לפתוח ולסגור את העין כדי שהרפואה תעבוד היטב. והשיב לו רבי ירמיה שעל כך לא שמעתי שיש היתר, ולפיכך יש לאסור את הדבר.

בנוסף נאמר בגמרא (שבת קט.) ע"פ הבנת רוב הראשונים  (רש"י ד"ה ולא במי, תוספות ד"ה הא, ריבב"ן ד"ה אבל, מאירי ד"ה מים, ר"ן על הרי"ף ד"ה ת"ר רוחצין) שאסור להתרחץ בשבת בים המלח, כיון שהים מלוח ניכר שהסיבה שהוא מתרחץ בים זה הוא רק לרפואה. אמנם שיטת הרמב"ם (שבת פכ"א הכ"ט) שהאיסור אינו משום רפואה אלא משום צער, שיש צער ברחיצה בים המלח.

נציין כי אמנם בימינו ים המלח נחשבת גם כחוויה וגם כמקום מרפא, וקיימת תיירות גם לחוויה בכך, וגם תיירות מרפא המתבססת על סגולות המרפא של מעיינות חמים ומאגרי בוץ ים המלח, תמלחת ומי-ים חמים, עשירים במינרלים וחשיפה לקרינת אולטרה סגול טבעית נמוכה ולחץ ברומטרי גבוה. ולדברי הרופאים יש מספר מחלות כגון מחלות עור ופרקים המטופלות בהצלחה על ידי טבילה בתמלחת והמעיינות החמים, התמרחות בבוץ וחשיפה לקרינת השמש. אולם בימי חז"ל נראה כי הרחיצה בים המלח היתה נחשב כצער, והסיבה היחידה שעשו כן היה רק לרפואה.

כיצד מתרפאים בים המלח הרי מלח סדומית מסמא את העינים?

בשבוע הבאה נשלים את החלק הזה ונרחיב מה ההגדרה של רפואה שנאסרה בשבת, אולם השבוע נסיים בשאלה המתבקשת מאליה, האם מי ים המלח הם סכנה חמורה לעיניים, או שמא הם רפואה לעיניים ולמחלות נוספות.

המאירי (שבת קח: ד"ה ימה) עומד על שאלה זו, ומציין כי בגמרא שם מובא שאמר רב יוסף 'הפוכה סדום והפוכה מילה' [כלומר המילים – הדברים שלו הפוכים]. או לגירסת המאירי 'והפיכן מלחה' [כלומר שהמלח שלו הפוך]. וביאר בכוונתו בא לתאר את האבסורד הזה, שאף שמלח סדומית מסמא את העינים, מכל מקום מי ימה של סדום מרפאים את העינים, וזהו מה שאמר רב יוסף, הפוכה סדום והפוכה מלחה, שהמים מרפאים את העינים ואילו מלחה מסמא את העינים. והטעם משום שכח המלח שיצא מהמים חזק יותר מדי, ואף קורט בכור יכול להזיק, מאידך בעודו בתערובת המים הוא מרפא. טעם נוסף כתב המאירי שהוא כהרבה תרופות שונות שמרפאים את החולים ומזיקים את הבריאים.

השפת אמת (ד"ה למאי) הוסיף, מאחר ומי העיניים כלומר הדמעות מלוחים, גם רפואתם ע"י כח המלח.

טעמנו אפוא כמה הלכות הנלמדות מיצירת ים המלח, ובשבוע הבא נשלים את המאמר בהתמקדות בהלכות רפואה בשבת, בדגש על דיני ים המלח ועוד.