מהות מצות הביטחון / תפילה יותר מידי / ציצית בקבר הרשב"י / כלה נאה וחסודה

שאלה:

1. איך מסתדר העניין של הביטחון עם מה שאומרים שהקב"ה דואג שיהיה לאדם את מה שהכי טוב לו ? שהרי לכאורה אדם שבוטח בה' יקבל הכל ומשמע גם אם זה לא טוב
2. שמעתי מאיזה חבר שאמר לי שאם אדם יתפלל כמות מסוימת של תפילות וממש יפציר יקבל את מה שביקש גם אם זה לא יהיה טוב לו ולכאורה איך זה מסתדר עם זה שהקב"ה מביא לאדם רק מה שטוב עבורו? שהרי פה משמע שאם יפציר בתפילות יקבל את זה בכל מקרה!?
3. למה לא מקפידים בקברים של צדיקים כמו ר שמעון בר יוחאי להכניס את הציציות למכנס? שהרי ראינו שבבית קברות כן מקפידים על זה.
4. כתוב שאומרים לחתן כלה נאה וחסודה בחרת וזה קשה ממה נפשך הרי אסור להסתכל על נשים ופה התירו? ואם אסור להסתכל וכל זה רק שקר אז החתן יודע שזה סתם, אז למה להגיד לו בכלל?

תשובה:

שלום וברכה

1. ראשית, יש אכן מחלוקת גדולה בין גדולי הדורות מה היא מהות הבטחון, האם שהקב"ה ישלח לי את מה שטוב בעיני בני אדם, תפיסת החסידות, או שמה שה' יעשה עבורי זה הטוב ביותר, תפיסה שידועה מדברי החזון איש אך החזיקו בה רבים. בכל מקרה נכון הדבר גם לדעת החזון איש, וכפי שבא לידי ביטוי נרחב בס' נפש החיים להגר"ח מוולוזין, שתפיסתו של הקב"ה כבעל חסד המשפיע חסד בכוחה להשפיע עלינו חסד. וכאן המקום לשאלתך. זאת ועוד, בס' בית אלוקים למבי"ט כבר שואל המ מהות התפילה, אם הקב"ה עושה קר טוב למה צריך להתפלל על כך. בענין זה אני רגיל להביא את האחד היסודות המפורסמים של הרמח"ל, שכותב שיש שתי הנהגות לקב"ה, הנהגת הייחוד והנהגת המשפט. הנהגת הייחוד ענינה שכל אדם יש לו תפקיד, בהתאם לו יקבל שפע, אם נגזר עליו לעבוד את ה' מתוך עוני יהיה עני ואם מתוך שפע יהיה עשיר וכו'. אבל יש גם הנהגת המשפט, שלגביה הכלל הוא כך: גם דבר שמסתדר עם הנהגת הייחוד, יבוא לאדם באמצעות תפילה או זכויות ביטחון בה' וכו'. כלומר כל שפע גם זה שמתאים לאדם, הוא חייב בשבילו חיבור לבורא עולם, וזאת משום שמטרת הבריאה היא גילוי כבוד מלכות ה' בעולם, וזה על ידי תפילות אמונה מצוות וכו'. ולכן, הביטחון מועיל לנו בכל הנוגע להנהגה זו. זאת מעבר להיותו מצוה…

2. אינני מכיר יסוד כזה. נכון הדבר שאצל משה רבינו אמר לו הקב"ה הרף ממני, כלומר שאם היה מרבה בתפילות נוספות הב"ה היה מתרצה למרות שהתוכנית האלוקית היתה שלא יכנס לארץ ויהושע יהיה זה שינהיג את ישראל, וכדי שזה לא יקרה אמר לו הקב"ה להפסיק להתפלל. אבל אינני מכיר עוד מקור לרעיון זה, ומכאן למדנו שבורא עולם יגרום שלא יתפלל מעבר למה שטוב ונכון לו.

3. בספרי האחרונים דנו בשאלה זו, וכמה טעמים נתנו בדבר להיתר, בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' נ"ג דן לומר שכיון שזה מקום המקובל כקדוש דוקא משום הצדיק ששם, אין בזה לועג לרש, ועיי"ש עוד כמה צירופי היתר, וכן דן בזה בשו"ת דבר יהושע ח"ד יו"ד סי' ט"ז. בשו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' י' וחי"ט סי' ב' מביא כסניף לענין זה מדברי העמק שאלה להנצי"ב על השאילות (פ' חיי שרה י"ד ו') שכשמעמיקים את הקבר יותר מי' טפחים היא רשות אחרת ואין בזה משום לועג לרש. ובקבר הרשב"י כידוע המבנה בו אנו מתפללים גבוה הרבה מאוד מהקבר שהוא במערה למטה.

4. הגמרא עצמה דנה בשאלתך, ומסקנתה שאסור להסתכל בפני הכלה כדי לחבבה על בעלה, ומה שניתן לומר זה או בשם אשתך למשל, או למי שמעלתו רמה מאוד עד שאשה זרה בעיניו היא כמו גזיר עץ ואינו מתרשם כלל ממראיה.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א:

אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א"ר זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה: שטותיה לסבא, ואמרי לה: שיטתיה לסבא. רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא – לחיי, ואי לא – לא. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה, כדי לחבבה על בעלה. ולית הלכתא כוותיה.