שאלה:
שלום,
אם אני מכניס לחמניות שאפיתי למקפיא שכבר יש שם לחמניות שאפיתי, ואני חושב שאחרי שאכניס יהיה סך הכל שיעור שחייב בהפרשת חלה, אז מה בדיוק אני עושה? לוקח חתיכה קטנה מלחמניה אחת שעדיין לא הכנסתי למקפיא, אומר "הרי זו חלה", עוטף ב-2 שקיות ושם בפח? זה הכל?
ואם אני לא בטוח שעכשיו יהיה סך הכל שיעור שמתחייב בהפרשת חלה כי זה עשוי מסוגי קמחים שונים ואני לא ממש בטוח שזה מצטרף לשיעור, האם לעשות את מה שכתבתי למעלה פשוט רק ליתר בטחון? האם זה בסדר וזה מה שצריך לעשות? תודה רבה מקוה שהשאלה מובנית
תשובה:
בכל מקרה ההפרשה היא לא ממשה שעוד לא שמת במקפיא כי ודאי עוד לא התחייב וזה יחשב כהפרשה מן הפטור על החיוב! אחרי שהכל הצטרף במקפיא מוציאים משם חתיכה ואומרים הרי זו חלה.
עתה לעצם הדינים:
1. הפוסקים הסתפקו אם יש צירוף סל במקפיא כיון שהוא גדול ומחובר לקרקע, לכן בכל מקרה אין להפריש בברכה.
2. שקיות ניילון מן הסתם לא חוצצות, אולם כדי להתחייב ראוי לכתחילה להוציא מהן.
3. בשאלה עם מינים שונים מצטרפים על ידי סל לחיוב חלה נחלקו הדעות.
מקורות:
1. ראה שמירת שבת כהלכתה פרק מב הערה לט שהגרש"ז אויערבך נסתפק אם מקרר עושה צירוף סל, וכן הסתפק הגר"ח קנייבסקי בדרך אמונה ביכורים פרק ו הל' טז.
2. בדרך אמונה פ"ו הל' טז הביא מבעל הקהילות יעקב שכאשר שמים כמה כלים בתוך כלי אחד הכל מצטרף, כלומר שאם יניח את כל הלחמניות הארוזות בארגז אחד, אין בעיה בכך שהן ארוזות בנפרד. וכן נראה בערוך השלחן סי' תנז סעי' ד. אמנם בשמירת שבת כהלכתה מפקפק בכך בשם הגרש"ז אויערבך [שם פרק מב הערה לט], אבל ראה בדרך אמונה שם בשם הגרי"ש אלישיב שכל החומרא היא רק בכלים ממש, אבל שקיות ניילון בכלל לא חוצצות, וכן נראה בשש"כ שם.
3. בס' מקור חיים תנז א נקט שאפילו חמץ ומצה מצטרפים למרות שאדם מקפיד שלא יתערבו.אולם ביד אפרים סימן תקו חולק עליו בזה, וכן בחלת לחם סימן ה סעיף ה, וראה ישועות יעקב סימן תנז ס"ק א. מדברי הבית מאיר שם נראה שהסכים לחומרתו של המקור חיים, ולדעתם דוקא בבצק שיש בו נשיכה יש הבדל בין אם מקפיד על תערובתם או לא, ולא בצירוף סל.
