לתרומות לחץ כאן

נותן טעם לפגם – בריה

שאלה:

שלום,
אני מנסה להבין את דין נותן טעם לפגם, המובא בשו"ע יורה דעה סימן קג סעיף א:

כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו ואפילו אין טעמו פגום מחמת עצמו שבפני עצמו הוא מוטעם ומשובח אלא שפוגם תערובתו מותר:

הגה: מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה אם אינן פגומים בעצמן אע"פ שפוגמין התבשיל אינן בטלים אפילו באלף

ושם בסעיף ב:
פגם זה אין צריך שיפגום לגמרי עד שיהא קץ לאכלו אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר תערובתו..
ובהמשך מתבאר שצריך שיהיה האיסור פחות מחצי התערובת.

ואני תמה- מדובר גם במקום שהאיסור עדיין ניכר, שהרי ההג"ה סייג שלא מדובר על בריה, ומשמע שאם מדובר על שרץ, לדוגמא, שחסרה לו רגל, ולכן כבר אין לו דין בריה, הוא מתבטל!
זה לא מובן!
אתה רואה את הלטאה, ובכל זאת מותר לך לאכלה משום שהיא פגמה מעט את התבשיל??

תוכלו להסביר לי?
תודה!

תשובה:

ודאי מדובר שהאיסור אינו נראה אלא נעלם בתוך התבשיל, אבל בבריה גם כאשר אתה לא רואה התבשיל אסור.

למשל, חסה עם חרקים שאתה לא רואה, זבוב שנפל לחמין, כל זה באיסור בריה למרות שאתה לא רואה כלום. והוא אינו בטל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל