קבורה בקומות

שאלה:

שלום רב,
ברצוני לשאול: מפורסם בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאין לקבור בקומות.
האם יש לפסק זה מקור בכתביו של הרב זצ"ל או בספרי שאר הפוסקים זמנינו ? האם, לשיטתו, יש להבדיל בין הקומות השונות? אני מתכוון לשאול בעיקר, מה הבעיה שיש בקומות, העובדה שהקבר אינו תחת כיפת השמים ולפי זה בקומה הכי עליונה זה בסדר, או שהבעיה היא שזה לא ממש נקרא קבורה באדמה, ולכאורה לפי זה בקומה הכי תחתונה זה יהיה בסדר אע"פ שזה מקורה. או שמא, לשיטתו, אין הבדל ואין לקבור אלא קבורת שדה תחת כיפת השמים ? בנוסף, אשמח לדעת מי הפוסקים המתירים? לשיטתם על מה עדיף להקפיד קבורה בקרקע ממש או תחת כיפת השמיים ? איפה ניתן למצוא הרחבה בנושא בספרי השו"תים ופוסקי זמנינו ? בתודה מראש.

תשובה:

שלום וברכה

יש שהתירו זאת, אולם הרב אלישיב זצ"ל לחם מאוד שלא יעשו זאת, והחשיב מאוד את הנושא של קבורת שדה. הנושא לגמרי לא תחת כיפת השמים, אדרבה בזמן חז"ל קברו במערות קבורה, הנושא הוא קבורה בקרקע, ולדעת הגריש"א גם כאשר הבנין מחובר לקרקע ומניחים שם אדמה, עדיין זה לא קבורה בקרקע.

מקורות:

לגבי קבורה בבנין קומות המחובר לקרקע האריכו הפוסקים:

בשו”ת בית יצחק יו”ד ח”ב סימן קס כתב בתחילה שאפשר לקבור בבנין רב קומות ורוצים לקבור בתוכו. אולם, בתשובה שלאחר מכן חזר בו והביא ראיה מדברי הר”ן בחידושיו לסנהדרין דף מו ע”ב, וז”ל: רמז לקבורה מן התורה, כלומר שצריך קבורת קרקע ואין אדם יוצא מידי חובת קבורה אלא בקבורת קרקע. ולא שתהא הקבורה ממש בקרקע ,שלא יצא יד”ח אם יקבור ארונו בקרקע, אלא הכוונה בקבורת קרקע מפני שהוא תכלית הענין, שאין לך גניזה גדולה הימנו. וכן הי’ מנהג התלמוד בקבורת הכוכין, שהיו נותנין שם המת כשהוא מונח בארון .אבל מפני שאמר הכתוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ואמרו בהגדה שהעפר הוא רפואתו טוב לקיים בו קבורת קרקע ממש שלא בהפסק. וכן מנהגינו בגרוני’ ובגלילותיה ע”כ לשון הר”ן.

ומדברי הר”ן האלו הוכיח הבית יצחק ש”תלוש ולבסוף חיברו” אינו נחשב כקרקע לענין זה, משום שצריך כי עפר אתה ואל עפר תשוב, וא”כ אף בבנין שע”ג הקרקע שהעפר הוא עכשיו מחובר לקרקע עולם משמע מדברי הר”ן שאינו מועיל, ומשום שצריך להיות דוקא בתוך קרקע עולם שהיה מחובר מעולם קבורה משום כפרה ולכן יש להטמינו בארץ.

וז”ל הרמב”ן בתורת הבית על הגמרא הנ”ל הובאו דבריו בב”י סי’ שס”ב: נמצינו למדים שהעושים ארון למת ומניחו בבית הקברות אינה קבורה ובכלל מלין מתו הוא ועובר עליו ואם עשה ארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו אעפ”כ יפה היה לקברו בארץ דקבורת ארץ ממש מצוה כצואתו דרבי ואפילו בחו”ל ומה שנהגו חכמי התלמוד בארונות לאחר עיכול הבשר הוא או שהיו נוקבים ארון לארץ עכ”ל הרמב”ן וז”ל הטור שם א”ר יוחנן מנין לקבורה מן התורה פירוש שצריך לקברו בקרקע ולא יתננו בארון ויניתנו כך ת”ל כי קבר תקברנו בצואתו של רבי אמר ותהי ארוני נקובה לארץ פירוש שיטלו דף של הארון התחתון וישכיבוהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה וכו’.

וז”ל האגרות משה סי’ קמ”ג: הנה ודאי שלבנות מאזאליאם שהוא בנין עם כוכים שנבנו בו להניח שם מתים הוא איסור גדול, דהא צריך לקבור בקרקע דוקא וממילא פשוט שחייבים לפרסם האיסור אשר שום איש מישראל אסור להניחו במאזאליאם אם מהני תרי איסורים הגדולים עבירת לאו ועשה על כל יום ויום לצד החטא הגדול שיצערו המתים, ופלא גדול איך מכרו לדבר מנוול כזה ואף אם הוא נכרי ורשע לא היה לו למכור לזה עכ”ל.

כמו כן, כתב הגרי”ש אלישיב בתשובותיו ח”ב סימן מד, שאין לעשות כן והטעם דאמרינן בסנהדרין דף מו ע”ב קבורה משום כפרה כי היכי דתהוי ליה כפרה בהטמנה זו שמורידים ומשפילים אותו בתחתיות. זאת ועוד ההצעה לבנות בתי קברות בבנין של מספר קומות היא שינוי ממנהג העבודה שנהגו עד כה. וציין, שבשו”ת דודאי השדה סימן ל כתב שמנהג קבורת המת הוא חמור משאר מנהגים ויש להקפיד בפרטיו ביותר. ואף שבחו”ל נהגו לקבור זה על גבי זה ודאי אין דנין מאי משאי אפשר ושם לא היו להם קרקעות לקבורה.