שאלה:
שלום הרב.
האם ישנן הלכות על אנשים שמדברים רע על רבנים וגם על הרבנים שלהם עצמם? האם ישנן מקורות הלכתיים על הנזק שזה יכול לגרום לאנשים שמדברים רע על רבנים או על הרב שלהם עצמו? האם הקבלה גם מדברת על זה?
תשובה:
פשיטא שמדובר בעוון חמור מאוד שהרי אנחנו מצווים בכבוד חכמים עד מאוד, ואעתיק לך מדברי השולחן ערוך בענין זה:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמב סעיף א – ג
סעיף א
חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו. הגה: אביו שהוא רבו מובהק, קורא אותו בדברו: רבי, אבל ברבו שאינו מובהק, קורא אותו: אבא. (סברת הרב ממשמעות הטור ומש"ס ר"פ הזהב).
סעיף ב
כל החולק על רבו, כחולק על השכינה. וכל העושה מריבה עם רבו, כעושה עם השכינה. וכל המתרעם עליו, כאילו מתרעם על השכינה. וכל המהרהר אחר רבו, כמהרהר אחר השכינה.
סעיף ג
איזהו חולק על רבו, כל שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים אף ע"פ שהוא במדינה אחרת. הגה: אבל מותר לחלוק עליו באיזה פסק או הוראה, אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין עמו (פסקי מהרא"י סי' רל"ח).
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמד סעיף א – ג
סעיף א
מצות עשה לקום מפני כל חכם, אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים, ואפי' אינו רבו, (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו). (טור בשם הרמב"ם ור"ן פ"ק דקדושין). וכן מצוה לקום מפני שיבה, דהיינו בן שבעים שנה, (אפילו הוא עם הארץ, ובלבד שלא יהיה רשע). (ב"י בשם התוספות ובהגהות מיי' פ"ו ומרדכי פ"ק דקדושין ור' ירוחם ור"ן ור"ת).
סעיף ב
מאימתי חייב לקום מפניהם, משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעבור מכנגד פניו. ורוכב כמהלך דמי.
סעיף ג
אסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ארבע אמותיו, כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ארבע אמותיו.
