השרוי בלא אישה מקיים את מצוות שמחת המועד?

שאלה:

שלום רב לכבוד תורתו,
תבורכו על כל התורה האיכותית באתר והמסירות בלב רחב. אני תמיד מצוי בתחושה שאינני משיב תודה וגמול על השפע הנדיר כאן.

אני שואל להבין את מהות דברי רבותינו.
נאמר עליו: אדם השרוי בלא אישה, הוא הרבה הרבה שרוי בלא.. בלא.. ובין היתר גם בלא שמחה.

האם אפשר לומר עליו/עלי שאינני מקיים באמת את מצוות החג…

באופן כללי אני אדם ששמח בדברים קטנים, אך אני גם כבוי לעיתים.
וברור לי מאוד שיש פער גדול בבנייה הפנימית בדרך שאפשר להנכיח את השם ואת עבודת השם ביום יום לבד מול להנכיח אותו בבניין בית זוגי.

האם יש לי כרווק מאוחר (מסיבות של חזרה בתשובה) די חוסר זוגי עד כדי להעלים ממני את השמחה הנחוצה לצורך החג, על הצד היבש של דברי חכמים?

תודה רבה לרב

תשובה:

שלום וברכה ידידי היקר והאהוב!

חלילה לחשוב מחשבות שכאלו! הדבר הבסיסי הראשוני והעיקרי הוא העמידה של האדם עצמו מול בוראו, בלי קשר לשום נתון סביבתי. עבודת השמחה היא עבודת חיים, שאנשים נשואים מתקשים בה ואנשים רווקים יכולים להשתלם בה, כל אדם לפי מידת דבקותו בה', ולפי דבקותו במצוות. עבודת ה' בשמחה היא חלק מהעבודה הפנימית של האדם.

לכן, כל מה שאמרו חז"ל אלו ענינים כלליים, המבטאים את הסיפוק הכללי של האדם בהיותו בצורתו השלמה עם בת זוג ובעל יכולת להביא ילדים לעולם, ליצור מקום לשכינה ולהמשכיות האישית שלו, אבל רגשת הלב היומיומית שלנו הנובעת מהעבודה הפנימית, אינה תלויה בשום נתון סביבתי, והיא יכולה להתקיים בכל עת ובכל מצב, גם בזמנים קשים חלילה, כמו בגלות וכו', אצל כל אדם לפי מעלתו הרוחנית. הנקודה הזו מאוד חשובה. התחושה הכבויה שיש לך לפעמים קיימת אצל כל אדןם ואדם, מי יותר ומי פחות, אין אדם שאין לו ימים מאירים יותר ופחות, זהו הדבר האנושי ביותר. הגר"א מוילנא כבר אמר שעבודת השמחה במועדים היא המצוה הקשה ביותר ביהדות…

שנזכה לשמחת הלב בגאולת ישראל במהרה בימינו, ונזכה להתבשר ממך בעז"ה בקרוב על שמחת אירוסיך עם אשה טובה הראויה לך!