ברית מילה לתינוק שנולד שתי דקות לאחר השקיעה

שאלה:

לכת"ר שלום וברכה ,
יש לנו קרובי משפחה שנולד להם בן בשעה טובה ביום רביעי השבוע
הלידה היתה בשעה 18:18 דקות בעיר אשקלון
כולם חשבו שאם כך הברית תהיה ביום רביעי הבא ערב סוכות
מסתבר שהשקיעה היתה בעיר אשקלון בשעה 18:16 דקות באותו היום
אין הם נוהגים לפי שיטת ר"ת
אם כך מספק של זמן בין השמשות אמורים לקיים הברית מילה ביום חמישי הבא , אך מאחר וזה יו"ט למיטב זכרוני לא מחללים יו"ט במצב כזה ולכן יש לערוך הברית מילה ביום שישי א' חוה"מ סוכות
האם נכונים הדברים שכתבתי ?

תודה וגמר חתימה טובה

תשובה:

בעיר אשקלון שהיא מישורית לגמרי, בודאי יש לדחות את ברית המילה ליום שישי כפי שציינת, לגבי ירושלים שיש בה הרים יש בזה כידוע דעות שונות וזה ספק גדול.

אגב, יש לבדוק לפי מה נקבעה כך שעת הלידה, לפעמים בית החולים כותב שעת לידה לפי יציאת השליה שהיא רבה אחרי הלידה לפעמים אחרי יציאת כל הגוף, כאשר יציאת הראש היא הקובעת, יכול להיות שבירור יותר מדוייק ומעמיק יגלה שהלידה ההלכתית היתה כמה דקות קודם!

גמר חתימה טובה.

מקורות:

כתב בתשובות והנהגות (כרך ה סימן לה):

הנה נחלקו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל עם הגאון הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל היאך לחשב השקיעה לעומד במקומות גבוהים כמו בירושלם שהשמש נראית גם לאחר ששקעה לעין העומד במישור, שדעת הגרא"ז זצ"ל שבדאורייתא יש להחמיר דשקיעת החמה הוא כפי השקיעה "המישורית", והיינו שמחשבים כפי היאך שהיה נראה ששקעה אילו כל כדור הארץ מישור בגובה פני הים ללא הרים ועמקים, ואף שעדיין השמש נראה לעין מ"מ כיון שזהו רק מפני גובה המקום דינו כלאחר שקיעת החמה [וזהו כפי הזמן שמפרסמים האסטרונומים, אלא שהם מפרסמים כפי הזמן ששוקע מרכז כדור השמש ולדידן יש לאחר מעט השקיעה כפי הזמן ששוקע לגמרי כל כדור השמש, וכן הם מחשבין כפי הזמן האמיתי שהשמש מתחת לאופק ולדידן תלוי כפי שנראית ששקעה לעיני בני אדם וזהו לערך כאן בא"י ב' וג' מינוט אחרי השקיעה האמיתית], וכאן בירושלם עיה"ק זהו לערך כחמש מינוט קודם זמן השקיעה שמפרסמין בלוח. ודעת הגרימ"ט זצ"ל לאחֵר השקיעה, שתלוי כפי שנראה ששוקעת לעומד בגובה ההר, והלוחות כאן בעיה"ק מפרסמים כפי דעת הגרימ"ט, אבל הלוחות בחו"ל נהגו לחשב שבכל מקום תלוי רק כפי השקיעה המישורית.

ואולי בחו"ל נהגו לפי השקיעה המישורית מפני שהיא מחושבת בצורה אסטרונומית ללא צורך בתצפיות כדי לקבוע את זמן השקיעה.

ו. כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב הערות פרק לז דיני מילה בשבת הערה ב):

יש אומרים שחישוב השקיעה הוא לפי אופק פני הים, ודנים את כל המקומות כאילו הם במישור כגובה פני הים, ולדעתם השקיעה מוקדמת כארבע דקות מהזמן שנמצא בלוחות שלנו. אולם המנהג הפשוט לדון בכל מקום כפי שהוא, ולכן אנו מחשבים לפי השקיעה הנראית לעינינו. וראה בספר אור לציון תשובות חלק א' חיו"ד סימן י' דאזלינן בתר השקיעה, וכל שנולד אחר השקיעה הוי בכלל ספק ונימול לתשעה. וראה עוד במבוא הספר בענף ג' אות ז', עיי"ש. וכל זה בירושלים ובשאר ערים שיש הרים סביב להם, אבל בערים השוכנות במישור אין הבדל בין הזמנים, ולכו"ע אזלינן בתר השקיעה הכתובה בלוחות.

על פי דבריו, אף בירושלים הולכים אחר השקיעה בגובה, ואם נולד ביום שישי לפני השקיעה בגובה  ימולו אותו ביום שישי. ואם נולד בשבת לפני השקיעה בגובה ימולו אותו בשבת.

ז. אולם, כתב בלוח השנה 'בינה לעתים' (ירושלים תשס"ו, לרב דוד אהרן ב"ר יעקב חיים סופר) לגבי קביעת השקיעה כאילו ירושלים הייתה מישור:

היא השקיעה בהתייחסות אל ירושלים כאילו לא הייתה בהר (בגובה 800 מטר מעל פני הים) אלא כאילו היא במישור (בגובה 0, הוא גובה פני הים) והיינו שמנכים את גובה המקום ואת גובה האופק, וכאילו כל כדור הארץ שטוח ובגובה פני הים. והבאנו זמן זה כי הגאון רא"ז מלצר זצ"ל חשש שמא השקיעה המישורית (המחושבת ללא גובה ההר, ולפיה ירושלים גם בגובה פני הים) היא העיקר לדינא, והיא מוקדמת בכ-5 דקות קודם השקיעה הנראית לעומד בהר בירושלים, ראה בהרחבה במכתבו שבסוף ספר בין השמשות, ונדפס גם בספר אבן האזל.

ואם כן יש כאן מחלוקת וראוי ללכת בה לחומרא, כדין ספק בדאורייתא.

כך השיב בתשובות והנהגות (כרך ו סימן כו):

קיבלתי מכתבו שכתב שאם אנו נוהגים לחשב זמן הנץ כפי נץ הנראה, א"כ ה"ה לשקיעה עלינו לחשב זמן השקיעה רק מזמן שגלגל החמה אינו נראה לעינינו, ולכן אם העיר על הר גבוה, כבירושלים עיה"ק, שהשמש נראה לעינינו יותר זמן מאילו היה מקום מישור (לערך כחמש דקות יותר מאוחר), עלינו לחשב זמן השקיעה מזמן שאין נראה השמש בעיר, ולא להחמיר לחשב זמן השקיעה כפי אילו שלא היה נראה השמש אילו היה מקום מישור ("שקיעה המישורית"), וכמו שחשש הגרא"ז מלצר זצ"ל.

הנה דע שאין שום שייכות בין חישוב זמן הנץ לחישוב זמן השקיעה, ואפילו לסוברים דזמן הנץ לכל דבר הוא רק בנץ הנראה, מ"מ לעניין זמן השקיעה י"ל דיודו דזמן השקיעה הוא כפי השקיעה המישורית. וטעם הדבר פשוט, דזמן הנץ אינו קובע בגדר יום ולילה, דשֵם יום הוא מעמוד השחר ואינו תלוי בנץ כלל, וכל עניין זמן הנץ הוא רק לעניין תפילה שאז מקיים מעלת 'יראוך עם שמש', וגם מה שכל מצוות התלויות ביום מצותם לכתחילה לאחר הנץ החמה הוא מפני שאין הכל בקיאין בעלות השחר (לשון רש"י במגילה כ, א) ורק לאחר הנץ ברור לכולם שהוא יום, ועל כן ס"ל דתלוי בנץ הנראה, ד'יראוך עם שמש' היינו כשהחמה נראית לעינינו, וכן שרק לאחר שהחמה נראית לעינינו הכל בקיאין שהוא יום. אבל זמן השקיעה הוא זמן שקובע בעצם שם יום ולילה, וזמן יום ולילה תלוי כפי ריחוק החמה ברקיע מאותו מקום, וכיון שהחמה התרחקה בשיעור שלולא שאנו נמצאים על גובה ההר לא הייתה החמה נראית לעינינו חשש הגרא"ז דזהו כבר שקיעת החמה. ולכן הראיות שמביא במכתבו שיש לנהוג בנץ הנראה ולא בנץ המישורי אינו מוכח מזה כלל, שלעניין שקיעה תלוי בשקיעה הנראית ולא בשקיעה מישורית. ואני מחזיק מאוד שבעיר שעל הר כירושלים יש להחמיר לענין דינים דאורייתא שתלוי בשקיעה (כגון עשיית הפסק טהרה), דיש לחשוש שזמן השקיעה המישורית זהו השקיעה, אבל לעניין דרבנן כתפילת מנחה יכול לסמוך שהשקיעה הוא כשהחמה אינה נראית לעינינו. (מיהו ביארתי בח"ה סי' ל"ה שלעניין תחנון במנחה הדבר תלוי בזמן שבשמים הוא משמרת יום, ושינוי המשמרות בשמים ממשמר יום למשמר לילה מסתבר דהוא בזמן השקיעה המישורית, עיין שם שביארנו טעם הדבר, ולכן אין לומר תחנון אחר זמן השקיעה המישורית).

ודע שאנו תופסים זמן השקיעה המישורית לחומרא, והיינו שבעיר הנמצאת על הר אנו חוששין לעניין דאורייתא להקדים זמן השקיעה כפי השקיעה המישורית ולא מכפי הזמן שהשמש אינה נראית לתושבי ההר, אבל לעניין עיר הנמצאת בעמק שהשמש אינה נראית בעמק (בגלל הסתרת ההר שבצידה המערבי) קודם הזמן שאינה נראית במקום מישור, יש להחמיר לעניין דאורייתא לאידך גיסא לחשוש דזמן השקיעה הוא כשהשמש אינה נראית לתושבי העמק, ולא לאחר לחשב כפי השקיעה המישורית – דהיינו מתי הייתה השמש אינה נראית אילו היה המקום מישור. עיין בדברינו בח"ה סי' ל"ו.