שאלה:
שלום כבוד הרבנים החשובים,
לגבי הפירות וירקות של ה-"סימנים" שאנו נוהגים לאכל בליל ראש השנה —
שמעתי שמספיק *לראות* את הסימנים, ואין צורך *לאכול* אותם. האם זה נכון?
תשובה:
יש שתי גירסאות בגמרא אם הסימנים הם בראייתם או באכילתם, ולכן מי שמתקשה לאכול ודאי די שיראה אותם.
מקורות:
הגמ' בהוריות (יב.): ""לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא רוביא כרתי וסילקא ותמרי", משמע שמספיק לראות הסימנים שנועדו לסימן טוב, וכן גירסת הערוך (ערך קרא) "למחזי", וכן כתוב בכלבו (סי' ס"ד), ובשיטה מקובצת (כריתות ו.) שיש גורסין למחזי. וכן כתב הב"י (סי' תקפ"ג) שזו גירסת הספרים.
אולם במסורת הש"ס (הוריות שם) העיר שצריך לגרוס "למיכל", ושכן מפורש בגמ' בכריתות (ו.) וז"ל: "יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא וכו'". וכן כתב השו"ע (תקפ"ג א'): "יהא אדם רגיל לאכל בראש השנה רוביה דהינו תלתן, כרתי, סלקא, תמרי, קרא". כמו כן הוסיף מרן השו"ע (שם) את העניין לומר יהי רצון על כל סימן, ומקורו במרדכי, שהביא בשם רב האי גאון שנהג לומר על כל דבר את הנוסח של ברכה לסימן טוב, כגון על רוביא, "שירבו זכויותינו". וכן כתבו הראשונים (ראה בב"י, כלבו סי' ס"ד) לומר זאת בנוסח של תפילה "יהי רצון וכו'".
וכן כתב השלחן ערוך (שם): "וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכויותינו, כרתי, יכרתו שונאינו, סלקא, יסתלקו אויבינו, תמרי, יתמו שונאינו, קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו". והוסיף (שם ב'): "ואוכלים ראש כבד לומר, נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק". וברמ"א (שם) הוסיף שנוהגים לאכול תפוח בדבש ולומר "תתחדש עלינו שנה מתוקה", וכן רימונים ואומרים, "נרבה זכיות כרמון", וסיים ע"פ המרדכי: "ונוהגין לאכל בשר שמן וכל מיני מתיקה".
