לתרומות לחץ כאן

מה אמורים לחשוב בשעת תקיעת השופר? מה השופר אמור לומר לנו?

בס"ד

כיצד נזכה לשנה טובה בעזרת השופר? מה אמורים לחשוב בשעת תקיעת השופר? מה השופר אמור לומר לנו? מהו הטעם של מצות תקיעת שופר? מדוע התורה מצווה עלינו לשמוע קול תקיעת שופר בראש השנה? האם בכלל אנחנו אמורים להבין מדוע אנחנו תוקעים בשופר? האם יש טעמים לכך או שהוא גזירת הכתוב 'רחמנא אמר תקעו'? מהו היחס לטעמים השונים? מדוע השופר קשור למלכות שמים? מתן תורה? לעורר אותנו לתשובה? מה הכוונות של התקיעות במלכויות? מה הכוונות בתקיעות של זכרונות? ומה הכוונות של התקיעות בשופרות? האם מספיק להזכיר את עקידת יצחק? מתן תורה? או שצריך עוד משהו שנזכה לשנה טובה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

מה אמורים לחשוב בשעת תקיעת השופר? מה השופר אמור לומר לנו?

הטעם המבואר בגמרא

מה אמורים לחשוב בשעת תקיעת השופר? מה השופר אמור לומר לנו? כדי לענות על השאלה עלינו קודם להבין מהו הטעם של מצות תקיעת שופר? מדוע התורה מצווה עלינו לשמוע קול תקיעת שופר בראש השנה? או האם בכלל אנחנו אמורים להבין מדוע אנחנו תוקעים בשופר?

הקדמה קצרה לטעמי המצוות

כאשר אנחנו עוסקים בטעמי המצוות באופן כללי, ובפרט בכוונה בשעת עשיית המצוה, יש לחלק את המצוות לכמה קבוצות:

  • מצוות שנאמר בתורה בצורה מפורשת טעם המצוה, לדוגמא במצות סוכה נאמר (ויקרא כג מב-מג): 'בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וגו'. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם'. הרי שטעם המצוה מפורש בתורה, ובמקרה זה בוודאי הטעם העיקרי של המצוה הוא הטעם האמור בתורה, גם אם יתכן שנאמרו בחז"ל בראשונים ובקבלה טעמים נוספים, וענינים נוספים. יתירה מזו טעם זה גם מחייב אותנו הלכתית, ולכן ישנה שיטה שאם אדם בסוכה לא חשב על כך הוא לא יצא ידי חובתו, או לפחות לא קיים את המצוה כראוי.
  • מצות שלא מפורש בתורה עצמה את טעם המצוה, אך חז"ל פירשו לנו את טעם המצוה. במקרים אלו יש משקל גדול לטעם המצוה, אולם היא לא משנה את ההלכה של המצוה. וליתר דיוק דעתו של רבי שמעון בר יוחאי (ב"מ קטו.) כי ניתן לדרוש את 'טעמא דקרא' – טעם הפסוק, וההלכה משתנית לפי טעם המצוה, אולם הלכה כדעת חכמים שאנחנו לא יכולים לדרוש את 'טעמא דקרא' – טעם הפסוק. אם כי במקרה שחז"ל הורו לנו מה טעם המצוה, הדבר מחייב אותנו יותר.
  • מצות שלא מפורש בתורה עצמה טעם המצוה, וגם חז"ל לא גילו לנו את טעם המצוה, אולם הראשונים או הקבלה מגלה לנו את טעמי המצוה, והמדובר בטעם שכל אדם תופס בשכלו את טעם המצוה, לדוגמא כאשר התורה אוסרת לגנוב, כל אחד מבין לבד בשכלו מדוע אסור לגנוב. דוגמא נוספת כאשר אנחנו יודעים שיום ראש השנה הוא יום המלכת הקב"ה על העולם, וכפי שדרשו חכמים שיש לומר פסוקי מלכויות ולהמליך את הקב"ה עלינו ביום זה [אלא שיש ראשונים שכתבו שהוא אסמכתא ולא מצוה דאורייתא ממש], ואנחנו ידועים ששופר בתנ"ך משמש להמלכת מלכים, ניתן להבין בשכל כי השופר הוא חלק מטקס המלכת הבורא יתברך. בצורה דומה ניתן להבין כי אם ביום זה יש להתעורר לתשובה, והוא יום הדין שבו נקבע אם האדם יחיה או חלילה להיפך, והשופר משמש בתנ"ך כאזעקה להתארגן ולהתכונן בפני צרה, ניתן להבין בשכל כי השופר נועד להיות אות אזעקה כדי שנתעורר לתשובה. [ראה יומא (סז:) אור החיים (במדבר יט ב) ועוד]. במקרה זה הטעמים פחות מחייבים, והם נאמרו על דרך המוסר, או ענינים המתאימים למי שרוצה להעמיק במשמעות המצוה, אך עיקר המצוה הוא לקיים אותה בלי להבין את טעמה וסודה. וברוב המקרים הטעמים מגלים רק זוית מסוימת מטעמי המצות.
  • המקרים הנוספים הם מצות שהתורה וחכמים לא גילו לנו כלל את טעמי המצות, ומצד המצוה בעצמה אין דבר שכל אחד מבין בשכלו את טעם המצוה. אולם הראשונים כתבו לנו הסברים ברוחב דעתם, בולט במיוחד הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (ח"ג) וכן ספר החינוך שהרחיבו בכך, והרמב"ם אף הרחיב (שם ח"ג פכ"ו) שיש ענין גדול לדעת את טעמי המצוות, וכי יש לכל מצוה תכלית, אולם אין לשאול שאלות מדוע המצוה נאמרה דוקא עם פרט זה או אחר. מאידך הרשב"א (ח"ד סי' רנג) חולק עליו בחריפות וסבור שאין לעסוק בטעמי המצות. הרחבנו במאמר השבוע פרשת חוקת תשפ"א בנושא.

לסיכום נביא את דברי המהר"ל מפראג (דרך חיים אבות פ"ב מ"ז) שכתב שיש 3 דרגות בתורה דעת חכמה ותבונה: המדרגה הראשונה הוא לדעת את כל ההלכות ופרטיה המצות, וזה נותן לאדם חיים. המדרגה השניה הוא הבנת טעמי המצוות וזה מועיל לנשמה. והמדרגה השלישית הוא בינה והוא להבין דבר מתוך דבר, כלומר היכולת להסיק הלכה אחת שלא נתפרש דינה מתוך הלכה אחרת. [דבר המצוי בימינו לדוגמא כאשר אנחנו צריכים לדון על מציאות חדשה כגון החשמל האם היא אסורה בשבת].

במאמר השבוע נעסוק מהו טעמו של השופר, ולאיזה קטגוריה של טעמי המצוות הדבר שייך.

טעמי המצוה בגמרא

בתורה עצמה לא מוזכר שום רמז מהו טעמו של המצוה, אולם השופר מוגדר כמהותו של יום ראש השנה, והיום מוזכר בתורה בפרשת המועדות – פרשת אמור (ויקרא כג כד): 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ', כלומר לא נאמר לתקוע בשופר, אלא נאמר שהיום יהיה זכרון תרועה. ובדומה בפרשת המוספים – פרשת פנחס (במדבר כט א): 'וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם'. כלומר התורה לא מצווה ישירות תקעו בשופר, אלא עשו את היום ליום תרועה – או זכרון תרועה – לפי אחד הפירושים תזכרו לפני לטובה ע"י השופר.

בגמרא (ר"ה טז.) אנחנו מוצאים לכאורה סתירה מהו טעמו של תקיעת השופר.

מצד אחד נאמר בגמרא 'אמר רבי יצחק, למה תוקעין בראש השנה'? והגמרא עוצרת ושואלת על שאלתו של רבי יצחק: 'למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו'! כלומר מהו השאלה מדוע יש לנו גזירת הכתוב שצריך לתקוע בשופר. בסוף הסוגיה הגמרא מבארת כי רבי יצחק לא שאל מדוע תוקעים בשופר? אלא מדוע אנחנו תוקעים פעמיים? כיון שכבר קיימנו את המצוה כשתקענו פעם אחת לפני תפילת מוסף – 'תקיעות דמיושב', מדוע תוקעים שוב פעם נוספת בתוך תפילת מוסף – 'תקיעות דמעומד'? ועל כך משיבה הגמרא כי הטעם הוא לערבב את שטן.

בראשונים שם מצינו שני פירושים מהו לערבב את השטן, האם הכוונה לערבב את השטן שרוצה לקטרג עלינו ביום הדין בבית דין של מעלה, וכאשר הוא רואה כמה המצוות חביבות עלינו אינו יכול לטעון כי אנחנו מזלזלים במצוות. או שמא הכוונה ליצר הרע המצוי בתוך הלב שלנו, ומכיון שקול השופר גורם לנו לשוב מתשובה, ומשמש כאות אזעקה, כאשר אנחנו תוקעים וחוזרים ותוקעים אנחנו גורמים לנו לשוב בתשובה ביתר שאת, ולשבור את היצר והתאוה שבתוך ליבנו.

מאידך מתוך הדברים אנחנו למדים לפחות לדעת הראשונים כי השופר שובר את היצר בתוכנו שטעם השופר הוא כדי שנשוב בתשובה.

בנוסף נאמר שם בגמרא: 'אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה – בשופר'. יש ראשונים שביארו שהכוונה שע"י שתאמרו את פסוקי שופרות יעלה זכרונותיכם לטובה, אולם יש ראשונים שביארו שהכוונה שע"י תקיעת השופר אנחנו נזכרים לפניו לטובה.

בנוסף נאמר בגמרא: 'אמר רבי אבהו. למה תוקעים בשופר של איל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני'. גם כאן מדברי חלק מהראשונים יש משמעות שזהו אחד מטעמי המצוה. אולם חלק מהראשונים כותבים כי אין כוונת הגמרא מדוע תוקעים, שהרי הוא גזירת הכתוב, אלא מדוע נהגו ישראל להדר לכתחילה לתקוע בשופר של איל, ועל כך אומרת הגמרא כי המנהג גורם לכך שיזכר עקידת יצחק.

מדברי הגמרא עולה שהטעם מדוע תוקעים הוא גזירת הכתוב ואין מקום לשאול מדוע תוקעים? והכוונה המרכזית צריכה להיות לקיים את מצוות הבורא גם אם לא נזכה לטעום כלל ממשמעות המצוה.

אולם נאמרו בו כמה טעמים במנהגיו. ומטעמי המנהגים מבינים אנו גם מעט טעם המצוה הנסתר, שנמליך ע"י השופר את הקב"ה, ושנזכר ע"י השופר לטובה, ונהגו באיל כדי שיזכר עקידת יצחק. וחוזרים ותוקעים ומריעים גם מיושב וגם מעומד לערבב השטן. ולחלק מהשיטות גם מעצם המצוה ניתן ללמוד מעט על מהות המצוה.

10 טעמי רבינו סעדיה גאון

רבינו סעדיה גאון (הובאו דבריו באבודרהם סדר תפלת ראש השנה) כתב 10 טעמים לבאר מדוע ציווה הקב"ה לתקוע בשופר בראש השנה, טעמים אלו הובאו בדברי הרבה מחכמי הדורות:

א. ראש השנה הוא היום שבו נברא העולם, ומשכך  הוא היום שבו התחילה מלכות הבורא על עולמו, ודרך המלכים שביום הכתרה תוקעים לפניהם בחצוצרות ושופרות, והוא צורה של המלכת המלך, וכך אנחנו עושים גם בעת המלכת הבורא ביום ההכתרה שלו, בראש השנה. רבינו סעדיה גאון מציין שזהו כוונת הפסוק (תהלים צח ו): 'בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ השם'.

ב. ראש השנה הוא היום הראשון של עשרת ימי תשובה, וקול השופר משמש כאות אזהרה, או כקול כרוז, ודרך המלכים שכאשר רוצים לגזור גזירה מודיעים על כך בכרוז ובאזהרה לרבים, ולאחר השמעת הכרוז אין לאדם שעבר על הכרוז והאזהרה שום טענה והוא נענש בכל חומר הדין. כך גם הבורא מודיע כי מי שרוצה לנצל ימים אלו לשוב בתשובה מוזמן לעשות כך.

ג. המאפיין המרכזי של מעמד הר סיני היה (שמות יט טז): 'וְקוֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה', וכפי שאנחנו מזכירים בברכת שופרות – 'אתה נגלת וכו", ואנחנו רוצים להזכיר לעצמנו את  מעמד הר סיני כדי שנקבל על עצמינו מה שקבלו אבותינו על עצמם 'נעשה ונשמע'.

ד. להזכיר לנו את דברי הנביאים, והסיבה שדברי הנביאים הם שופר הוא לפי שבימי עבר הצופה שעמד בראש המגדל אשר היה אחראי להודיע לתושבי העיר על כל צרה המתקרבת לעיר, היה מפעיל את האזעקה עתיקת היומין הלא הוא השופר, ולכן נמשלו הנביאים לצופים ולשופר, כיון שהם מתריעים על הסכנה, ועל הצורה כיצד להנצל מהסכנה, ואין ספק שמי שמתעלם מהאזעקה או לחילופין מדברי הנביא, כאשר הוא נפגע מהסכנה הוא יכול להאשים רק את עצמו. וכפי שמתואר בדברי הנביא יחזקאל (לג ב-ט): 'בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶרֶץ כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה. וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם. וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה. אֵת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר דָּמוֹ בּוֹ יִהְיֶה וְהוּא נִזְהָר נַפְשׁוֹ מִלֵּט. וְהַצֹּפֶה כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ הוּא בַּעֲוֹנוֹ נִלְקָח וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ. וְאַתָּה בֶן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי. בְּאָמְרִי לָרָשָׁע רָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה'.

ה. השופר מסמל קול תרועת מלחמה, וקולות של אויבינו, כפי שנאמר (ירמיהו ד יט): 'כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה'. ובאה להזכיר לנו כי בית המקדש חרב ע"י אויבינו ועלינו מוטלת להתפלל לבנינו.

ו. 'להזכיר את עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים, וכפי שנאמר בגמרא שהקרן של האיל מזכיר את האיל שהוקרב תמורת יצחק. וכאשר נזכור אנחנו את עקידת יצחק נתעורר גם אנחנו למסור את נפשנו על קדושת שמו, ובכך יעלה זכרוננו לפניו לטובה. חשוב להדגיש כי מדברי רבינו סעדיה גאון למדים אנו שלא די להזכיר את עקידת יצחק, או כל זכות אחרת של האבות, אנחנו צריכים לקשר את עצמנו אל מעשי האבות.

ז. כשנשמע תקיעת השופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא. כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד כמו שנאמר (עמוס ג ו): 'אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ'.

ח. להזכיר את יום הדין הגדול שעתיד להיות בקרוב, ולגרום לנו לירא ממנו, שנאמר בו (צפניה א, יד-טז): 'קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד, וגו'. יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה'.

ט. 'להזכירנו קבוץ נדחי ישראל ולהתאוות אליו, שנאמר בו (ישעיה כז יג): 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם'.

י. 'להזכירנו תחיית המתים, ולהאמין בה, שנאמר בה (ישעיה יח ג): 'כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ'.

טעמי הרמב"ם והחינוך

הרמב"ם (תשובה פ"ג ה"ד) כתב: 'אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק, אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה'.

ובדרך זה כתב החינוך (מצוה תה): 'משרשי המצוה, לפי שהאדם בעל חומר לא יתעורר לדברים כי אם על יד מעורר, כדרך בני אדם בעת המלחמה יריעו אף יצריחו כדי שיתעוררו יפה למלחמה. וגם כן ביום ראש השנה שהוא היום הנועד מקדם לדון בו כל באי עולם, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (ר"ה טז.): 'בראש השנה כל באי העולם עוברים לפני ה' כבני מרון', כלומר, שהשגחתו על מעשי כל אחד ואחד בפרט, ואם זכיותיו מרובים יצא זכאי, ואם עונותיו מרובים בכדי שראוי לחייבו מחייבים אותו למות, או לאחת מן הגזירות כפי מה שהוא חייב. על כן צריך כל אחד להעיר טבעו לבקש רחמים על חטאיו מאדון הרחמים, כי אל חנון ורחום הוא נושא עון ופשע וחטאה ונקה לשבים אליו בכל לבם. וקול השופר מעורר הרבה לב כל שומעיו, וכל שכן קול התרועה, כלומר הקול הנשבר.

ומלבד ההתעוררות שבו, יש לו לאדם זכר בדבר שישבור יצר לבו הרע בתאוות העולם ובחטאים בשומעו קולות נשברים. כי כל אדם כפי מה שיראה בעיניו ובאזניו ישמע יבין לבבו ויבין בדברים, והיינו דאמר רבי יהודה (ר"ה כו:), בראש השנה תוקעים בשל זכרים, כלומר בקרן הכבשים הכפוף, כדי שיזכור האדם בראותו אותו שיכוף לבו לשמים, ורבי לוי פסק הלכה כמותו (שם). ומנהגם של ישראל כן'.

תפילת מוסף של ראש השנה

כיודע בראש השנה יש חיוב לומר פסוקי 'מלכויות', פסוקי 'זכרונות', פסוקי 'שופרות', ותיקנו חכמים כי ביחד עם תפילת מוסף הרגילה של ראש השנה, הכוללת ג' ברכות ראשונות ברכת היום והזכרת מוסף היום, וןג' ברכות אחרונות, כבכל יום טוב יוסיפו במוסף ברכת מלכויות ולהלכה כוללים אותה בתוך ברכת היום, ברכת זכרונות, וברכת שופרות.

שלשת יסודות היהדות

רבי יוסף אלבו(ספר העיקרים מאמר א פ"ד) ותלמיד המהרש"ל המטה משה (עמוד העבודה דיני שופר סי' תתז) כתבו כי הרמב"ם אמנם מנה י"ג עיקרים, שהם יסודות היהדות, אולם ניתן לצמצם אותם לשלשה יסודות עיקרים, שכל הי"ג נובעים מהם, והם שלשת היסודות המרכזיים ביותר ביהדות: א. מציאות השם. ב. השגחה. ג. תורה מן השמים.

והוסיפו שמלכויות זכרונות ושופרות, ואמירת הפסוקים, נתקנו כנגד שלשת יסודות היהדות הללו. סדר מלכיות מלמד אותנו את מציאות השם – קיום הא-ל יתברך, ומלכותו שהוא מלך מלכי המלכים, ומלכותו בכל משלה – כלומר שליטתו המוחלטת בכל מה שקורה בבריאה. סדר זכרונות מלמד אותנו את השגחת הבורא על כל נברא ונברא. סדר שופרות מלמד אותנו את נתינת התורה מן השמים, ומעמד הר סיני.

כל אחד מהיסודות הנ"ל נזכרים ומכוונים בברכה שתיקנו חכמים, ובעשרת הפסוקים המבטאים את היסוד הנ"ל שתיקנו חכמים לומר מתוך התורה הכתובים והנביאים.

הכוונות בתקיעות של מוסף

וכתב המטה משה כי בזמן התקיעות של מלכויות ראוי לכוון על השופר הממליך את הבורא יתברך, כדרך חצוצרות ושופרות המלווים המלכת מלך. ואילו בתקיעות של זכרונות עלינו לזכור העובדה שהבורא משגיח עלינו ואת אילו של עקידת יצחק, ולקבל עלינו למסור את נפשנו כיצחק אבינו. ואילו בתקיעות של שופרות לזכור את קול השופר של מתן תורה, להחדיר אל ליבנו שתורה מן השמים, ולקבל עלינו לקיים את התורה והמצוות 'נעשה ונשמע'.

חשוב להדגיש כי ישנם טעמים רבים בקבלה, למשל הזוהר (אמור צט. רעיא מהמנא אמור צט: פקודי רלח.) מבאר בהרחבה כיצד בדיוק השופר גורם לנו לשנה טובה, אולם הדברים הללו אינם נוגעים אלינו, משום שהם מתארים כיצד בפועל השופר יגרום לנו לשנה טובה, אולם במאמר הזה עסקנו מה עלינו לעשות, ולא מה קורה בשמים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל