הרב מרדכי זק שליט"א
מעשה ברבי אלעזר בן דורדיא, מובא בגמ' (עבודה זרה יז ע"א) אמרו עליו על ר"א בן דורדיא, שהיה חוטא גדול ודבוק בעבירה עד ששמע אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. [והא הכא בעבירה הוה ומית!] התם נמי, כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי".
המעשה תמוה ומעורר שאלות, רבי אלעזר בן עזריה מבין שהוא נמצא עמוק בתוך החטא, ומבקש מההרים והגבעות רחמים, אומרים לו ההרים שאינם יכולים לעזור, ואם היו יכולים קודם יעזרו לעצמם, שהרי לעתיד לבוא אין להם קיום, כפי שנאמר 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'.
יש להבין, אם רבי אליעזר בן דורדיא ביקש דרך לחזור בתשובה, מדוע אין ההרים מסייעים לו. הרי אם יבוא אדם ויבקש דרך לחזור בתשובה, ניתן לו ספר שערי תשובה, מסילת ישרים, נקשר אותו עם ארגונים לחוזרים בתשובה, מדוע ברור להרים שאינם יכולים לעזור לו.
ואם נפרש 'בקשו עלי רחמים', כלומר תתפללו עלי שאוכל לחזור בתשובה, מדוע אמרו לו עד שנבקש עליך נבקש עלינו, ולכאורה הרי אפשר לבקש גם עליהם וגם עליו. וכי לא מצאנו שמתפללים על אחרים שיחזרו בתשובה, אף שגם אנחנו צריכים לחזור בתשובה, ובפרט 'דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה' (בבא קמא צב ע"א) ומדוע ההרים לא רצו להתפלל עליו.
בפרט ש'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין' (נדרים ז ע"ב), ולכן נאמר עד שלא חלה יתפלל, ולאחר שחלה יתפללו עליו אחרים, הרי שצריך תפילת אחרים, ומדוע אינם יכולים להתפלל עליו.
כמו כן יש להבין, 'בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת' מדוע רבי בכה, והרי יש לשמוח שזכה לחזור בתשובה קודם שמת, ומדוע בכה בעצבות.
עוד יש להבין יצאה בת קול וקראה לו 'רבי' משום שחידש מעשה תשובה 'בשעה אחת', ולכאורה הדבר פשוט וכי אדם שחזר בתשובה ומת באותה שעה, לא תתקבל תשובתו, או אדם שמת כשעה לאחר יום הכיפורים ודאי תתקבל תשובתו, ומה התחדש בהלכות תשובה שנקרא 'רבי'.
ב' חלקים בתשובה
נראה להאיר מעשה זה באור חדש. כדי לחזור בתשובה מלבד מה שצריך להתוודות צריך גם שני דברים א. סליחה על העבר – שיעזוב את החטא. ב. קבלה על העתיד – להתייצב על דרך נכון.
כלשון הרמב"ם (תשובה פ"ב הל' ב-ג) "ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו', (ה"ג) כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם".
הרי שבשביל לקיים מצות תשובה בשלמות צריך גם לעזוב החטא וגם לדעת שלא יחזור לחטא זה לעולם.
נראה לפרש, רבי אלעזר בן דורדיא יכל לעצור עצמו כעת מלחטוא כפי שמשמע בגמ' 'הלך וישב בין שני הרים' והרהר בתשובה. אולם ידע רבי אלעזר בן דורדיא שלא יוכל להחזיק בדרך זו, משום שהוא להוט אחרי החטא, ותשובתו אינה יכולה להתקבל, ואינו 'גומר בלבו שלא יעשהו עוד'.
כפי שדורשת הגמ' (שם) מי שיש בו 'מינות' מת בחטאו ולא יזכה לשוב בתשובה, שנאמר 'כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים' כלומר כל הבא המשתמד, אינו שב, כי קשה מאוד לשוב, ואם ישובו – לא ישיגו אורחות חיים, כלומר: ממהר למות מתוך צרה. וזו גזירת הקדוש ברוך הוא שגזר עליו מיתה.
מפרש המהרש"א, שזה מחסדי הקדוש ברוך הוא, כיון שקל מאוד לחזור בו, ולשוב אל המינות, וכיון שקל בעיניו להרשיע לכן לוקחו הקדוש ברוך הוא טרם זמנו. וזה הטעם שאמרה הגמרא, בהמשך הסוגיא, שכיון שדבוק מאוד בחטאו, הרי הוא כמינות – שאם דבוק מאוד, יכול לחזור לסורו, ולכן ממיתין אותו.
כך היה רבי אלעזר בן דורדיא דבוק בעבירה, וגופו ונשמתו היו כמעט בשאול ללא אפשרות לחזור בתשובה, ומשום כך כאשר ביקש לחזור בתשובה, הנשמה התרוממה מעט, וכבר לא יכלה להישאר בגוף טמא ומשוקץ ופרחה, ומת.
כפי שכותב המהר"ל (נתיבות עולם, סוף נתיב התשובה) "כי כבר התבאר, כי החוטא כאשר הוא שב בתשובה, הוא מצד שהוא שב אל התחלתו שהיה בלא חטא, וכאשר נעשה לאיש אחר על ידי מינות שדבק בו לגמרי, אין כאן תשובה אל התחלתו, ואם יש כאן תשובה אי אפשר רק על ידי מיתה, אז אפשר לו התשובה לסלק החטא, כי אז ישוב האדם אל השי"ת לגמרי ואז מסלק ממנו החטא, כמו שהתבאר שם דכיון שהוא כל כך דבק בחטאו נחשב כמו מינות, כיון שכל כך היה דבק בחטאו כאילו נהפך לאיש אחר, ואין תשובה מועיל לו עוד כי אם על ידי המיתה" עכ"ל".
סליחה על העבר בלבד
עפי"ז ביאור הגמרא, רבי אלעזר בן דורדיא ביקש מההרים 'בקשו עלי רחמים', שתשובתי תתקבל אף שאיני גומר בליבי שלא אשוב לזה החטא, וההרים השיבו 'אתה מבקש לשנות סדרי בראשית' גם אנחנו איננו קיימים לעתיד לבוא, וכשם שאיננו מבקשים על עצמנו, משום שאי אפשר לשנות סדרי בראשית, כך גם עליך לא נוכל לבקש.
בקש מהארץ ושמים, שקיימים במקום קרוב יותר לקב"ה מהרים וגבעות, ולאחר מכן בקש מהשמש והירח שקיימים עוד יותר קרוב לקב"ה (ע"פ המהר"ל שם), והשיבו לו שאינם יכולים לשנות סדרי בראשית, כפי שאינם יכולים לשנות את העתיד לבוא עליהם שיהיו בטלים מהעולם.
כשהבין רבי אלעזר בן דורדיא שאינו יכול לחזור בתשובה, משום שדבוק בחטאו, ישב ובכה, עד שמתוך תשובתו פרחה נשמתו, שלא יכלה להתקיים בתוך גוף טמא ומת. כאמור לעיל.
משום כך נקרא 'רבי' שלימד אותנו שאף מי שדבוק בחטא, ואינו יכול לגמור בליבו שלא ישוב לזה החטא לעולם, משום שאנוס, תשובתו תתקבל אם יעצור עצמו מלחטוא, ויקנה עולמו בשעה אחת. (ראה שם במפרשים האם מותר לאדם לאבד עצמו כדי שלא יחטא).
משום כך 'בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת' הטעם שבכה ונעצב אינו על הזכות שרבי אלעזר בן דורדיא זכה לחזור בתשובה, אלא בכה עלינו שאמנם אנחנו חוזרים בתשובה, אבל הקושי להתמיד בתשובה ולחיות על דרך טוב, הוא קשה פי כמה מלמות בתשובה.
שמעתי בשם המהרי"ט (???) שבימים אלו של חודש אלול, אף השב בתשובה ואין תשובתו גמורה, סגולת הימים מסייעת ותשובתו מתקבלת.
שמו דורדיא מורה על מהות תשובתו
על פי זה אפשר לפרש את שמו של רבי אליעזר בן דורדיא, כפי שכותב המהר"ל (עבודה זרה שם) "אמרו עליו על רבי אליעזר וכו'. יראה לומר כי שמו שהיה נקרא בו מורה על מהותו, וזה כי מה שנקרא דורדיא, שהלשון זה לשון שמרי יין והוא הפסולת מן היין, והרשע נקרא חומץ וזה כאשר יש בו עדיין דבר מה טוב, כי החומץ אינו מקולקל לגמרי, אבל כאשר הוא מקולקל לגמרי וכאשר חטא בגופו נקרא דורדיא. ושם אלעזר הוא הכח (אליעזר הוא הכח) שבאדם על התשובה, כי הש"י עוזר אל האדם כמו שאמרו (יומא ל"ח ב') הבא לטהר מסייעין וכדאמרינן כי ימינו של הקדוש ברוך הוא פשוטה לקבל שבים ולהעלותם משחת שלא יהיו נפסדים ולכך הקדוש ברוך הוא עזרו, וכדאיתא בפרק ערבי פסחים (קי"ט א') אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבנן אמרי משום רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה מאי דכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב זה ידו של הקדוש ברוך הוא שהיא פרושה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה. ולפיכך נקרא אלעזר בן דורדיא, השם הזה ראוי לו מאוד, כי הוא היה כולו פסולת בעצמו כמו השמרים, ובתוך השמרים היה לו כח מוכן שהש"י הוא בעזרו להיות שב בתשובה והיה מוכן אל התשובה ג"כ, ולפיכך היה מורה שמו על החטא ועל התשובה, שנקרא אלעזר בן דורדיא.
בשמרים אפשר לחזור ולהוציא מהם טעם יין, אבל אי אפשר לחזור ולהוציא מהם יין אמיתי, כך 'בן דורדיא' יכל לעצור עצמו, אבל לא לחזור לדרכו הראשונה.
גם כידור הוא שם המורה על אופי שאינו טוב, כדאיתא בגמרא (יומא פג ע"ב): רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי היו הולכים בדרך, ורבי מאיר היה דורש את כשרות האדם ע"פ שמו, רבי יהודה ורבי יוסי לא היו דורשים בשמות. הגיעו לאכסניא, ובעל הבית נתן להם מקום לישון, שאלו את בעל הבית: מה שמך? אמר להם: כידור. אמר רבי מאיר: נראה משמו כי אדם רשע הוא, כפי שנאמר (דברים לב כ): "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה". רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצל בעה"ב את כספם, ורבי מאיר לא הפקיד את כספו משום שחשש שהוא רשע, ולבסוף כשבאו חכמים לקבל את כספם, הכחיש בעל הבית (עי"ש עוד).
השם 'דורדיא' משורש 'דר' ואף "הדר" משורש 'דר', מפרש הכתב והקבלה שהוא לשון שלילי שבא להורות "עצור – ואל תעבור" (ראה מה שהארכתי בענין נטילת אתרוג שנקרא 'פרי עץ הדר').
הדר הוא לשון שלילי וחזרה לאחור, כפי שמוכיח הכתב והקבלה (ויקרא יט לב) "הסתכל איפוא ביושר קבלת חכמינו, איך דבריהם מיוסדים על אדני ידיעת מעמקי לשון הקודש על בוריה, הלא תראה מאמרם (ספרא קדושים פרשה ג פרק ז אות יד, מובא ברש"י ויקרא יט לב) "והדרת פני זקן, איזהו הדור? לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו, ולכאורה יש להקשות על מאמרם ולשאול מה ראו שהחליפו מצות עשה במצות לא תעשה, כי והדרת פני זקן הוא לשון קום ועשה, והם פירשו בשב ואל תעשה, אבל אמתת הענין הוא כי גלוי וידוע היה להם שלא יורה שרש הדר אלא על שב ואל תעשה, מפני שהוא לקוח מענין חזרה לאחור, וע"כ לא יוכל להורות על קום עשה".
ומפרש (שם) את לשונות הפסוקים "והדרת פני זקן. שרש הדר בלה"ק קרוב ענינו לשרש הדר בארמית, כי בלשון ארמית ענינו חזרה לאחור, וכן בלה"ק הושאל להורות על מין ממיני היראה אשר תפול על האדם פתאום ותשיבהו אחור מהפיק זממו, הגע בעצמך שיגמור אדם בלבו להכות את אוהבו, וכשהוא בא להוציא מחשבתו אל הפועל הוא נרתע לאחוריו ולא יוכל עשוהו, זהו הנקרא הדור; הלא תראה, ודל לא תהדר בריבו ענינו כשיתן הדין שתקנוס ממון איש עני ודל אל תבא יראה בלבבך לאמר איך אחייב את זה שאין לו לחם לאכול? וכן בהיפך ולא תהדר פני גדול אל תהי נרתע לאחוריך מעשות בו משפט צדק לאמר איך אכלים אותו שהוא מגדולי הדור, וכן פני זקנים לא נהדרו, לא נרתעו לאחוריהם כשבאו לסגף אנשים זקנים אשר הטבע עצמו צווח לכל רואיהם אל תגעו בהם, וכן אל תתהדר לפני מלך, אל תבקש בשום אופן להביא מוראך בלב רואיך".
ומוסיף "ולהיות כי שרש הדר בהנחתו הראשונה לא יורה רק חזרה לאחור, לכן כתוב. אני לפניך אלך והדורים אישר, קרא הדורים, הדרכים המעוקלים הנעשים על ההרים הרמים שהולכים בהם מעט לצד ימין ואח"כ חוזרים לצד שמאל, וכן ע"ז הדרך מרוב שפוע ההר שא"א לעלות עליו בדרך ישראל, והבטיח הקדוש ברוך הוא למשיחו לכורש שלא יצטרך לאבד זמנו בדרכים המעוקלים האלה אלא יעלה לראש ההר המשופע בדרך ישרה וקצרה, וזה משל נאה לרמז שיכבוש מלכים אדירים בעמל מועט (וענין ברוב עם הדרת מלך כשהמלך מוקף מרוב רואיו והדרוהו), והסתכל כי לא על חנם אמרו (ברכות למ"ד) השתחוו לה' בהדרת קדש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת, כי אמנם גם ההדרה קרובה בענין אל החרדה, וגם שרש חרד נגזר משרש הדר המורה חזרה לאחור".
הרי משמעות לשון הדר הוא לשון שלילה שב ואל תעשה, מלשון עצור במקומך, ואל תשנה מהמצב הקיים, אם הוא עני לא תעשיר אותו, וכדומה.
הרי זה דומה לשם 'דורדיא' שיכל לעמוד במקומו ולא לחטוא, אולם לא יכל לשנות מסלול ולהתייצב על דרך נכון, וידע שעתיד להיכשל דאביק ביה.
הרי לשון המהר"ל מאיר באור חדש "ולפיכך נקרא אלעזר בן דורדיא, השם הזה ראוי לו מאוד, כי הוא היה כולו פסולת בעצמו כמו השמרים, ובתוך השמרים היה לו כח מוכן שהש"י הוא בעזרו להיות שב בתשובה והיה מוכן אל התשובה ג"כ, ולפיכך היה מורה שמו על החטא ועל התשובה, שנקרא אלעזר בן דורדיא" כאמור רבי אלעזר בן דורדיא הגיע למקום שבו אפשר לעצור מהחטא, ולא להתייצב על דרך נכון, ושמו מורה על החטא ועל גדר התשובה שזכה לה, וע"ש כך נקרא רבי שלמדנו חידוש בדרך התשובה.
