האם מותר לגוי להקליט שירים על אותו האיש?

שאלה:

שלום הרב

הבן נח שבעל חברת הקלטות של מוזיקאים ושומר את שבע מצוות בני נח. אולם, כיוון שהוא מפיק ומקליט אמנים שונים באולפן, הוא יכול להקליט זמר גוספל שמדבר על "יוסקי" בשירים או שזה אסור לפי תוכן השירים להיות נוצרים ועובדי אלילים?

תשובה:

שלום וברכה

1. אין לו איסור להקליט שיר כזה. בסך הכל הוא לא עובד לו ולא מאמין בו, ומדובר רק בספק הכשלה רחוקה של האיסור שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך. וגם זה לא ממש, שהרי לדעת חלק מהפוסקים בני נח כלל לא הוזהרו על השיתוף, ובכלל יש היום קהילות פרוטסטנטיות שונות שכלל לא רואים בו אלוקות ולא מקיימים שום פולחן לאותו האיש, ולכן אין בזה חשש.

2. מלבד זאת, יש סוברים שאין איסור מסייע לדבר עבירה בנכרי, אלא רק איסור לפני עיור, ולפני עיור יכול להיות רק כאשר אין לו אפשרות להקליט בשום אולפן אחר.

מקורות:

1. שורש הדברים בגמרא בסנהדרין (סג, ב):

"הנודר בשמו והמקיים בשמו הרי זה בלא תעשה. מנלן, דתניא 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו' (שמות כג, יג), שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית. 'לא ישמע על פיך' (שם), שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו… מסייעא ליה לאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל, אסור לאדם שיעשה שותפות עם הנכרי, שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודה זרה שלו, והתורה אמרה 'לא ישמע על פיך'".

וכתבו התוספות:

"אמר רבינו שמואל, כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו. ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד… בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות, ואע"פ שמה שמזכירין עמהם שם שמים וכוונתם לדבר אחר, מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים, גם דעתם לעושה שמים, ואע"פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר, לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף, ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך".

ונשנו דברי התוספות אלו בסוגיית הגמרא בבכורות (ב, ב ד"ה שמא), ובפשטות כוונתם שאף שישראל שמשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם (סנהדרין שם, א) ונחשב עובד עבודה זרה, בני נח לא הוזהרו על כך, ולגביהם אין זה נחשב עבודה זרה כל עוד הם נושאים שם שמים באמונתם, וזוהי אמונת הנוצרים שמאמינים ומתפללים לאל עליון קונה שמים וארץ, אלא שהם מערבים ומשתפים חול וקודש, טמא וטהור, בשילושם הידוע. וכן פירשו בדעת התוס' המהרש"א ומהר"ם וערוך לנר בסנהדרין שם.

בשו"ע (או"ח קנו, א) כתב:

"ויזהר מלהשתתף עם הכותים, שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום 'לא ישמע על פיך' (שמות כג, יג)".

וכתב הרמ"א:

"ויש מקילין בעשיית שותפות עם הכותים בזמה"ז, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בעבודת אלילים, ואע"ג דמזכירין הע"ז מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים וד"א, ולא מצינו שיש בזה משום 'ולפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט, יד), דהרי אינם מוזהרין על השיתוף (ר"ן ספ"ק דע"ז, ורבינו ירוחם נתיב יז ח"ה, ותוס' ריש פ"ק דבכורות)".

וראה גם בש"ך (יו"ד קנא, ז) שהביא את דברי הרמ"א הללו "שאין בני נח מוזהרין על השיתוף", והתיר למכור להם בזמן הזה דברים המיוחדים לפולחנם, ולפי שאין בזה משום לפני עוור. וכן פסק במור וקציעה (סי' רכד).

אולם במחצית השקל (או"ח שם, ב) הביא שבשו"ת שער אפרים (ס' כד) כתב בשם רבו בעל החלקת מחוקק שגם בני נח מצווים על ע"ז בשיתוף, ומאמיני השילוש הם עובדי ע"ז, ופירש, דכל כוונת התוספות אינה אלא שאינם מוזהרים על שבועה בשיתוף של שם שמים עם דבר אחר [שלא בדרך האמנת אלהות בשיתוף, אלא בדרך שבועה בעלמא], שלישראל הוא אסור משום שאין זה כבוד שמים אך לא משום ע"ז, ולבני נח מותר[6]. וכן הביא משו"ת מעיל צדקה (סי' כב), וכן כתב הפמ"ג (שם א"א, ב). וראה עוד שו"ת ושב הכהן (סי' לח) שדחה דברי הרמ"א וכתב שאין כן משמעות דברי הראשונים, וכדבריהם האריך להוכיח בשו"ת מנחת אלעזר (א, נג).

בשו"ת נודע ביהודה (תנינא יו"ד, קמח) בתשובת בן המחבר רבי שמואל לנדא, נקט שגם הרמ"א עצמו סובר כן, וכתב:

"מנא ליה להחכם הזה דאין הנכרים מצווים על השיתוף, ואף שדבר זה מורגל בפי כמה חכמים שאין הנכרים מצווים על השיתוף, וגם בכמה ספרים מדרשות ואגדות השתמשו בהקדמה זאת. ואני יגעתי ולא מצאתי דבר זה לא בשני תלמודין בבלי וירושלמי ולא בשום אחד מגדולי הראשונים, ואילו היה זה אמת הו"ל להרמב"ם להביא בהל' מלכים לפסק הלכה שאין הנכרי מצווה על ע"ז בשיתוף ולמה זה השמיט דין זה. גם הוא מוכח דאין חילוק בעובד ע"ז בין ישראל לנכרי, דהא ברייתא מפורשת היא במסכת סנהדרין נ"ו ע"ב, והתניא בע"ז כל שבית דין של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן, וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים הלכה ב' הרי דכללא כייל דכל שישראל נהרג עליו גם הב"נ מוזהר עליו[7]. ונ"ל דמה שנתפשט דבר זה לומר שאין ב"נ מוזהר על השיתוף, היה ע"פ טעות שראו בהתוס' במסכת בכורות דף ב' ע"ב ד"ה שמא יתחייב לו כו', כתבו דנוהגין להשתתף עם נכרים הואיל והם נשבעין בקדושיהם כו', ואע"ג שמשתף שם שמים ודבר אחר אין כאן לפני עור לא תתן מכשול, דבני נח לא הוזהרו על כך, ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף עכ"ל. ועפ"ז פסק הרמ"א בא"ח סימן קנ"ו בהגה"ה ויש מקילין בשותפות עם נכרים, משום שאין הנכרים נשבעין בע"ז כו', אלא משתפים שם שמים ודבר אחר, ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור, דהרי אינם מוזהרין על השיתוף עכ"ל. ולשון זה הטעה לכמה חכמים, וסברו דכוונת הרמ"א הוא שאין בן נח מצווה לעבוד ע"ז בשיתוף, אבל באמת לא כן הוא, וכוונת התוס' ורמ"א הוא דמה שמשתף שם שמים ודבר אחר בשבועה אין זה עובד ע"ז ממש, רק שמשתף שם שמים ודבר אחר, ואינו קורא בשם אלהים, ואינו אומר אלי אתה, רק שמזכירו בשבועתו עם ש"ש בדרך כבוד, בזה מצינו איסור לישראל דכתיב 'ובשמו תשבע' והוא אזהרה לישראל שלא ישבע אלא בשמו ב"ה ולא ישתף ש"ש ודבר אחר, כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' שבועות הל' ב', והנכרים אינן מוזהרים על זה השיתוף. אבל בשעובד ע"ז בשיתוף אינו חילוק בין ישראל לנכרי". וכן כתב במנחת חינוך (מצוה פו אות ב).

2. הרמ"א (קנא, א) כתב:

"יש אומרים, הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו".

והיינו דנחלקו אם יש איסור מסייע בידי עוברי עבירה גם בחד עברא דנהרא, שנחלקו בזה כידוע הראשונים) ובש"ך שם (סק"ו) סובר דכו"ע מודו שיש איסור מסייע לדבר עבירה גם בחד עברא דנהרא, אלא שלגבי נכרי ומומר סברו שמותר לסייע לו, כיון שאין בו מצות תוכחה. ואם כן, גם אם משתמשים בדמי המים הללו לבנין בתי עבודה זרה, כיון שמן הסתם יהיו נבנים בלאו הכי, גם אם לא יקנה מן המים האלו, אין כאן אלא נדון של מסייע לדבר עבירה שאינו שייך בגוי

אמנם בפתחי תשובה (שם, ב) כתב על דברי הרמ"א:

"עיין בתשובת אמונת שמואל (סי' יד) שכתב דאין היתר זה ברור אצלו, דבגמרא אמרו נ"מ היכא דיש לו בהמה אחרת ולא אמרו היכא דיכול לקנות בהמה אחרת, ועוד דא"כ תבטל לגמרי הדין של משנתנו 'אסור למכור', דכי אין בכל העיר אחד שימכור בהמה או לבונה (ולפמ"ש לקמן שם סי' ק"ס סק"א בשם המשנה למלך אין זו קושיא כל כך, דהא בעינן דוקא שיוכלו להסתייע על ידי עובד כוכבים אחר, אבל מה שיכולים לקבל סיוע זה מישראל אחר אין בכך כלום, שהרי גם הוא מצווה באיסורא דלפני עיוור) וכיון דלא מצינו בגמרא רק שיש לו בהמה אחרת, לא שרינן בגווני אחריתי ע"ש". (וראה עוד בדברינו שם ושם מדברי הפוסקים שחלקו על הש"ך).

ולדברי האמונת שמואל יש לאסור גם בנדון דידן, שהרי הכסף שנותן היהודי לא היה ביד הגוי ואף שהוא חד עברא דנהרא יש לאסור, אך לפי מה שדחה הפתחי תשובה ועל פי דברי המשנה למלך, שתלוי אם האחרים שמוכרים גם הם יהודים, או שהם גויים שאינם מצווים על לפני עיוור ורק כך אין איסור לפנ"ע על הישראל שמוכר להם, יש להתיר בענייננו, שהרי הרבה גויים יכולים לקנות את המים ויהיה די כסף לכנסיות, וא"כ הישראל אינו נותן מה שאי אפשר לקבל בלעדיו. ועוד, דמצד איסור מסייע תלוי במחלוקת הראשונים שהביא הרמ"א, וכאמור הש"ך מיקל. וא"כ אין בזה איסור ברור, שאולי אינם מוזהרים על השיתוף, ואף אם הם מוזהרים אולי אין זה נחשב תרי עברי דנהרא, ואף מצד מסייע אין האיסור ברור.