שאלה:
איך פודים בן בכור שאביו נהרג במלחמה?
תשובה:
שלום וברכה
למעשה המנהג הרווח הוא שהאם עושה לו פדיון הבן ולא ממתינים עד שיגדל.
[בטקס עצמו היא לא צריכה לומר כל מה שהאב אומר, רק את הברכה עצמה, השאר לא מעכב].
ה' יאמר לצרותינו די, תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
בשורות טובות ישועות ונחמות.
מקורות:
אם אין אב שחייב בפדיון. בעצם החובה היא על הבן עצמו לפדות את עצמו. והשאלה היא רק האם לפדות אותו היום בעודו תינוק, או להמתין עד הגיעו לגיל 13. ראה שו"ע יו"ד סי' שה שנחלקו הט"ז והש"ך בזה. לדעת הט"ז אין פודים אותו, אלא הוא ממתין עד שיגדל ואז הוא פודה את עצמו. ולדעת הש"ך יכולים לפדות אותו מיד מדין זכיה. (ראה בש"ך ס"ק יא וס"ק כ' ובביאור הגר"א ס"ק יז). וראה עוד בפתחי תשובה שם ס"ק טז. אולם למעשה נוהגים כשיטת הש"ך ועי' עוד באגרות משה יו"ד ח"א סי' קפח, שהביא אף הוא שהמנהג כדעת הש"ך אף שציין כי לא ניחא לו כל כך במנהג זה.
שיטה מענינת יש בשו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' רסו, שהקטן עצמו יפדה את עצמו לכשיגיע לעונת הפעוטות ויהיה בר קנין. וכן צידד בשו"ת זכרון יוסף סי' י.
בס' צידה לדרך פרשת בא כתב שאבי אביו יפדה אותו, אולם בשו"ת מחנה חיים ח"ג סי' עה דחה סברא זו מכל וכל, והוכיח שאין דין "בני בנים הרי הם כבנים" נוהג בפדיון הבן.
