שאלה:
מחמת ריבוי מתפללים אנו עוברים לבית כנסת גדול וחדש בימים נוראים. מתפללי בית הכנסת הישן טוענים כי יש להם חזקת מקומות, ומאחר וישבו בבית כנסת הישן בסמוך לתיבה ולעמוד החזן, על כן הם דורשים שגם בבית כנסת החדש מגיע להם המקומות הסמוכים לתיבה ולעמוד החזן. האם טענתם צודקת ויש להם חזקת מקומות בבית כנסת החדש. או שמא ניתן לחלק או למכור את המקומות כראות עיני הגבאים?
תשובה:
שלום וברכה,
כיום ברוב ככול בתי הכנסיות המקומות אינם קנויים למתפללים אלא יש למתפללים זכות ישיבה, ולכן המקומות לא עוברים בירושה, והמתפללים שיש להם מקום קבוע אין להם בעלות למכור את המקומות לאחרים.
אשר על כן, בית כנסת שהרחיבו את מקומות, או שהעבירו אותו למקום אחר, אין חזקה לבעלי המקומות על המקומות החדשים ויכולים הגבאים לחלק את המקומות לפי ראות עיניהם. וכשר הדבר שינסו לשדל את המתפללים הקבועים שיקבלו מקום קרוב למה שהיה מתחילה כדי שלא תפרוץ אש המחלוקת, אולם אין זה מן הדין אלא מן השלום.
כתיבה וחתימה טובה וכוט"ס
מקורות:
הנה בענין זה דמקומות בית הכנסת אם הוי קנין באותו מקום להיושב בם ונפק"מ בזה לכמה מילי (וישנה אריכות פרטים בזה), ועיקר הדברים דבתשובת הרא"ש (כלל ה סי' ג, וכן בסי' ז) דן לענין מי שרצה להוסיף מחיצה במקום ישיבתו, ובסי' ג כתב בפשוטו דיכול להוסיף מחיצה ולא יכול לטעון שכנו שמוריד בכך משוויות המקום שלא יהיה ראשון במקום, והטעם לכך כיון שבונה במקומו, והוסיף שהטענה שאינו כעת ראשון אינה טענה דלא מקומו של אדם מכבדו אלא האדם מכבד את מקומו, וגם שהרי במקומות קבועים אדם מוריש לבניו דאטו אדם גדול שישב בראש והוליד בן פריץ יפנה את מקומו ויושיב גדול במקומו לא יעשה כן, אלא בנחלתו ידבק ומקומו אל ינח וישכון וישב בראש אעפ"י שאינו ממלא מקומו, (וכונת רבינו הרא"ש דכיון דחזינן דמקומו של אדם קנוי לו א"כ אינו תלוי לפי סדר הישיבה אלא שקנה אותו מקום בעצמו). ובהמשך כתב עוד: ועוד אפילו לא יהיה מנהג לחלוק מקומות וגם שמעון נפסד בחלק המחיצות שאם היה בא למכור מקומו יפחתו דמיו מחמת שאינו ראשון כאשר היה בתחלה, נראה לי שבשביל הפסד זה לא ימנע ראובן זה מלחלוק וכו', אבל אדם הבונה בתוך שלו להשביח נכסיו ואינו מזיק לגוף ממון חבירו אלא שמפחיתו מדמיו כי האי גוונא לא חייבו חכמים להרחיק וכו'. ובסוף אותה תשובה כתב: אמנם אם נהגו במדינות הללו כשמוכרים מקומות בבית הכנסת שמוכרים מושב הראש ביוקר והשני בפחות וכן כלם נפחתים לפי התרחקם ממושב הראש, אם עתה בחלוק מחיצה יפסיד מקום מושב הראש חשיבתו לא יוכל ראובן לחלק וכו' ע"ש .
החתם סופר (או"ח סי' כו, כט) למד בדברי הרא"ש דחזינן דכל אדם קונה מקומו שיושב עליו ויכול לעכב אם גורמים לו הפחתת דמים, ולפ"ז פסק בתשובות הנ"ל דכיון שלהמבואר קונים את מקומם ממש (והיינו דמיירי שהזיזו את כותל המזרח ובכך גרמו הפסד לבעלי המזרח שזזו ממקומם ואין להם חלונות ע"ש בהמעשה, וכן בתשובה כט שדן לענין שהרחיבו כותלי בית הכנסת, ובאו בעלי המקומות בזויות לדון אם נשאר מקומם כבתחלה ונמצא דעתה מקומם מעולה יותר דקרובים להיכל, או דשמא ניתן לדחותם לזויות) לכן בכל גווני דאיכא הפסד אין להזיזם, וכן בגוונא דזויות ביאר שמקומם נשאר באותו מקום רק שישלמו לקהל על תוספת השווי של המקום מעתה (וע"ש מה שפלפל בדברי מג"א שאם צריכים להחזיר הפתח ולעשותו כדינו המיעוט יכולים לכוף הרוב ענין זה דלכא' למה ליכא הפסד לבעלי המקומות ע"ש), ומ"מ נראה מדבריו שכל זה באופן שבנו על אותו מקום אבל אם נשתנה איבדו זכותם.
ועי' בדברי גאונים (כלל נו אות ח) שהביא דברי החת"ס וכתב שכן גם דעת השואל ומשיב (מהדו"ק ח"ב סי כא) שגם כתב שאף בבית הכנסת שנשרף ובנו אותו באותו מקום כפי שהיה לא איבדו זכותם בעלי המקומות, ורק אם נשתנה המקומות שהרחיבו כותל מזרח להלאה שמקומם עתה באמצע איבדו מקומם, ומ"מ מבואר שגם דעתו שהמקום קנוי לגמרי לבעלי המקומות ואף בנשרף. ובשו"ת בית שלמה (חו"מ סי' מו) גם כתב בפשיטות שאף באופן שנשרף לא איבדו חזקתם, ודחה טענת מי שרצה לומר דאיבדו זכותם דזה פשוט בחו"מ סי' קמ וסי' קעה דמקומות של ביהכ"נ דינם כקרקע וכבית שאף אם נשרף הבנין פשיטא דהקרקע של המקומות הוא לחלוטין שלהם, וע"ש מה שכתב דלענין נדון דידי' איך ישומו המקומות של בית הכנסת החדשה ומ"מ לא איבדו מקומם ע"ש. אולם ציין בס' הנ"ל (דברי גאונים) לתשובת שמן רוקח דפשיטא לי' דבאופן שנשרף איבדו בעלי המקומות חזקתם ואף שנבנה באותו מקום, וכיוצא בזה מבואר גם בנתיבות (סי' קסב) דבאופן שנשרף בטלה החזקה ולא חילק אם נבנה באותו מקום. וטעם שיטה זו כפי שיתבאר להלן דסוברים שאין כאן זכות בגוף הקרקע אלא רק זכות ישיבה.
ומצאתי בשו"ת זקן אהרן (ואלקין, ח"א סי' ה) שנשאל בדבר בית הכנסת נטוש שהיה צריך לעבור שיפוץ וחיזוק בית הכנסת והרבה מבעלי המקומות כבר עזבו למדינות אחרות, והשאלה אם מותר למכור למקומם לאחרים שדרים כאן ויתיישבו במקומם, והביא דברי החת"ס הנ"ל שהמקום נקנה לבעלי המקומות ולא רק זכות ישיבה בעלמא, וכאמור דמקורו ברוך לענין זה מדברי הרא"ש בתשובה שהוכיח מהא דאיכא ירושה דמוכח שהמקום שלהם. וכתב על כך: אלא דרבים וגדולים חולקים על החת"ס וסברו שאין לבעלי המקומות שום קנין בגוף הקרקע ואין להם אלא שעבוד וזכות ישיבה, אבל גוף הקרקע הוא של ציבור, ומן הדין נהפוך הוא שאין לבעלי המקומות רשות להוריש ולמכור מקומם לאחרים, והביא שם מדברי הס' חסידים (אות תתיא) שכתב שמן הדין אין יכול לקבוע בבהכ"נ מקום לירש ולמכור אלא שנהגו כן שלא יעשו מחלוקת, וכ"ה בס' האשכול הלכות בהכ"נ שכתב: נשאל רב שרירא על בני אדם שרוצים למכור מקומותיהם בבית הכנסת וכו' אבל ביהכנ"ס קדוש וזבינא לית לי' אלא דנהיגי מנהג שהוא מפורסם, כגון דרגיל בדוכתא ובעי חבריה למיתב עליה, יהיב ליה מדעם וקיהיב אידך כמנהג, ואי ליכא מנהג והשתא בעי לזבוני, בי כנישתא ממחי בידיהו ולית ליה רשותא לזבוני ולמיתב אדוכתא מאן דלא ניחא להנך, דהא קברו שהוא קנינו אית לבני משפחתו למחות כ"ש צבור בבהכנ"ס שהוא קדוש, ע"כ. ומבואר דמצד הדין אין את הזכות למכור ורק הוא מנהג שנהגו כן, ולמד מכך הזקן אהרן דרק זכות ישיבה איכא ולא גוף הדבר. ועוד הביא מתשובת שמן רוקח הנ"ל ומהנתיבות בסי' קצב (סק"ו) שכתב להדיא דרק זכות ישיבה איכא ולא זכיה בגוף הקרקע וממילא אין לו זכות למכור. (והנתיבות בזה לשיטתו סי' קסב שהובא לעיל שבנשרף בטלה חזקת המקומות, והיינו כיון דאינו רק זכות ישיבה בעלמא). וסיים: ובהיות שרבים וגדולים חולקים על החת"ס הכי נקטינן. וכן בהמשך כתב: ולפי מה שביארנו דדעת הנהו רבוותי הוא דגוף הקרקע של ציבור הם ואין לבעלי המקומות אלא פירות דזכות הישיבה ולא יותר וכו', והחת"ס אינו אלא יחיד שסובר דיש להם קנין בגוף הקרקע ובשגם שדחיתי ראייתו, א"כ נראה דיכולים הציבור שפיר למכור לעת הצורך, (ועעו"ש שכתב שאף דלעת החת"ס יש סברא להקל כיון שסמכות גבאי ביהכ"נ להפקיע ולמכור וכדין אנשי העיר שמסיעין על קיצתן ע"ש). ולפי מה שהובא לעיל יש כמה אחרונים שהלכו בדרכו של החת"ס השואל ומשיב ובית שלמה, ובפשוטו כן היא משמעות הרא"ש בתשובה ומבואר לכאורה שאינו דעת יחיד.
ועי' עוד בענין זה בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' רכד) שהביא דברי השמן רוקח שאינו אלא זכות ישיבה, והביא גם דעת האשכול הנ"ל בשם רב שרירא דמשמע כן, וכן מס' חסידים הנ"ל, וכתב דמצא שגם בתשובת הרשב"א (ח"ד סי' שיט) הביא דברי רב שרירא, והביא גם דברי השואל ומשיב הנ"ל דמשמע דאיכא חזקה, ורצה לתלות נדון הנ"ל במחלוקת הדיעות בסי' קעה אם איכא דינא דבר מצרא במקומות ביהכ"נ או לא עע"ש. ומ"מ בפשוטו משמע מהנ"ל שלכא' יש כאן מחלוקת גדולה בין הראשונים (הרא"ש ולעומתו האשכול והרשב"א בשם רב שרירא) אם יש בעלות בגוף הקרקע במקומות ביהכ"נ, ומכך גם יוצא נפק"מ באופן שנשרף ביהכ"נ או נחרב אם איבדו חזקתם או לא, ע"ש. ומשמע דעת מהרש"ם שלא נחית להכריע במחלוקת הפוסקים הנ"ל . וראה עוד בשו"ת כוכב מיעקב (סי' קה) שדעתו כדעת הנתיבות והשמן רוקח שאינו אלא בגדר שכירות לחוד ונשרף אזדא לה.
אמנם האמת שבדברי הרשב"א (שם) יש תוספת חשובה בענין זה וכפי שהעיר המהרש"ם הנ"ל, דהרשב"א דן בענין זה וכתב: דע כי ענין חלוקת מקומות שבבתי כנסיות בשני ענינים, יש מקצת עיירות שמחלקין בתי הכנסיות למשפחות ונותנים למשפחה זו מקום מסויים בבית הכנסת ולזו מקום מסוים, ואחר כך באים בני המשפחה ומחלקין אותו ביניהם למקומות לשבת בהם הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו כל אחד כפי כבודו וכפי מעלתו, וכל שחולקין אותו בכענין זה אין לאחד מהם זכיה גמורה לא למוכרו ולא למשכנו, ואפילו אם בא להושיב אחר במקומו אם לא רצו האחרים בכך מונעין אותו, ואם בא למכרו אפילו כל בני הכנסת יכולים למחות בידו, וכ"כ רבינו שרירא גאון ז"ל. ויש מקצת מקומות שמחלקין ביניהם כל מקומות בית הכנסת חלוקה גמורה לזכו כל אחד בחלקו זכיה גמורה למכור ולתת לכל מי שירצה, ככל אשר אנחנו עושים פה בארצותינו אלו וכו' עע"ש. הנה מבואר באר היטב שהרשב"א עשה חלוקה גמורה דיש מקומות שהקנין הוא קנין גמור גם בקרקע ויש מקומות שהם חלוקה רק לישיבה כיון שלא נקנה לכל א' באופן פרטי אלא באופן כללי לפי משפחות, וביאר שזו גם דעת רב שרירא הסובר שאין זכות מכירה וירושה כיון שמדובר במקום שכך נהגו.
וא"כ לפ"ז אפשר לומר שאין מחלוקת בין דברי הרא"ש לרב שרירא ויש לומר שתלוי לפי צורת מכירת המקומות ובאופן שהמקום קנוי לגמרי, ורב שרירא מיירי באופן שלא קנוי מקום הקרקע. וא"כ גם מה שהקשו על החת"ס מדברי האשכול להנ"ל ליכא הוכחה דזה תלוי לפי מנהג המקומות דבמקום שמוכרים מכירה חלוטה ודאי דנשאר החזקה, והן אמת שבדברי הנתיבות והשמן רוקח משמע דלא נחתו לחלק בהכי אלא בכל גווני לדעתם הוא רק זכות ישיבה, וכן ניתן לדייק מדברי האשכול והס' חסידים שסתמו, מ"מ שוב אין הכרח מדברי ראשונים הנ"ל נגד החת"ס. וכבר העיר כיוצא בזה בס' דרכי חושן (להגר"י סילמן סי' רסח). באופן שמבואר שלדעת החת"ס ודעימי' כשקונים מקומות באופן פרטי הוי מקומו גם למכירה וירושה וכמבואר בדברי הרא"ש והרשב"א, וכן אם נשרף לא איבד זכותו, ואם אינו קנוי באופן פרטי לא יכול למכור ולהוריש. ולדעת השמן רוקח והנתיבות ועוד בכל גווני אינו אלא זכות ישיבה ולכן אם נשרף איבד זכותו וכן אינו במכירה וירושה.
וכיוצא בזה מצינו עוד באחרונים שכתבו לבאר שדעת הרא"ש שמקומות ביהכ"נ הם עוברים בירושה הוא רק באופן שזה קנוי לו לגמרי, אבל כשאין מקומות קנויים אלא נותנים בחנם בלא כסף ליתא בירושה, כן כתב הרב מעשה אברהם (או"ח סי' לט) בשם הכנה"ג (חו"מ סי' רעו הגה"ט אות ו) שכתב: אבל במקום שהקהל נותנים מקום לאדם לכבוד ולתפארת בלא כסף ובלא מחיר הכל לפי מה שהוא אדם כמנהגו, עכשיו אין לבנים חלק בו וכו' . וכן הרדב"ז (ח"ב סי' תרכח) שבמקום שאין המקומות קנויים כגון ירושלים ת"ו מושיבין זקן במקומו והוא יושב במקום הראוי לו, והביאו גם בשדי חמד מערכת ביהכ"נ (אות מז) ובכף החיים (סוף סי' קנ). ומבואר שלמדו שדברי הרא"ש מיירי רק באופן שהמקומות קנויים ולא בסתמא (אך שעדיין אין הכרח מכך לחילוק הרשב"א).
