שאלה:
את הנושא דלהלן רציתי להעלות בשלהי שנה שעברה, שנת תשפ"ג, ערב שנה זו תשפ"ד אלא שנמנעתי מתוך הכרה של הלך הרוח של רבני האתר הקדוש והמדהים הזה. אין מה לדאוג ה' יעזור והכל יהיה הכי טוב בעולם. יהיה בסדר גמור. אז זהו שלא. הנה אנחנו בשלהי השנה רואים שצדקתי לצערי הרב.
ובכן הרבנים החשובים שליט"א יודעים הרי מה שכתב המנחת עני בפרשת האזינו באריכות גדולה כולל סקירה כללית לאחור של השנים הקודמות וכן משל יפה שכאשר ר"ה חל בשבת קודש השנה יכולה להיות מאוד טובה או מאוד גרועה. והנה היום במבט לאחור הרבנים החשובים שליט"א כבר לא יכולים להתחמק ולברך אותנו… ראינו את אירועי ש"ת ותוצאותיהם.
כעת אנחנו אמנם עומדים ערב שנה שלא מתחילה בשבת קודש אבל עדיין, אנחנו בעיצומה של אירוע מתגלגל שלא רואים את סופו ועוד כשבועיים שוב נעמוד לדין ולדיון על החלטות חדשות לגבי ההמשך. ולא עושה רושם שלטובה ולברכה.
הרבנים החשובים שליט"א, במחילה מכבוד תורתם הרמה, יכולים אמנם לתת עוד ברכה ותקווה אבל לא זה מה שיעשה את היום. צריך פשוט להסתכל למציאות בעיניים ולהתכונן לבאות.
תשובה:
שלום וברכה ידידי
למעשה אם ננסה לנתח את מה שכתבת אני חושב שהמבט שלנו צריך להיות הפוך לחלוטין, ואסביר, ואולי אתחיל מהתחלה.
אנשים מרגישים הרבה פעמים, שראש השנה הוא היום הגרוע, הקשה, יום הדין, יום בו באים איתנו חשבון על כל העבירות וכו', ומכאן בעצם השאלה שלך אם ננתח אותה, אתה אומר, אם שנה שעברה יצאה כל כך גרוע [היו גם המון נקודות אור אבל נניח לזה כרגע..] אז הנה עכשיו נוסף גם הוא על שונאינו, מתרגש עלינו עוד יום שכולו דין נורא וקשה… לאן זה ידרדר אותנו?! זה בעצם תוכן שאלתך.
אבל האמת היא הפוכה לדעתי.
אני רואה את ראש השנה כיום שכולו חסד, החסד הכי גדול שיכול להיות.
ראש השנה אינו היום שבו לוקחים ממישהו משהו, אלא היום שבו מחלקים ומשפיעים שפע בלי גבול לכל היצורים, מהדומם ועד היהודי הכי קדוש, את כל מה שיזדקק לו השנה! לראש השנה תמיד אנחנו באים בלי כלום כלום, לא חיים ולא בריאות ולא פרנסה ולא כלום, העולם כולו מתחדש תמיד רק לשנה אחת בלבד, ואז מגיע ראש השנה, בו הקב"ה מתעורר לחידוש העולם, "שנה" מלשון שונה חוזר על מעשה בראשית, ומשפיע שוב שפע בלי גבול.
אם כן מה הוא הדין? למה הוא נקרא יום הדין?
משום שכאשר מחלקים, עושים זאת עם חשבון, איזה כלים כל אחד צריך לקבל, מה צריך כל אדם לתיקון נפשו, ומה מגיע לכל בן אדם לפי מעשיו ככלי עזר לשנה החדשה.
משל למה הדבר דומה, מלך בא לעיירה עם רכבת מלאה כל טוב ומתנות לחלק לאנשים חינם אין כסף, לוטו של ממש! רק תבואו ותקבלו שפע עצום. אבל הוא מבקש דבר אחד, תראו לי דבר אחד או שנים שמוכיח שאתם נאמנים לי ואתן לכם. תושב אחד מראה לו שהוא מתפלל לנצחונו ואחר מראה לו שהוא לובש את הסמל של המלוכה, כל אחד מראה משהו קטן ומקבל שפע עצום. זה דין או רחמים? זו חלוקה עצומה שכולה חסד, רכבת של חסדים! אבל המלך מבקש שנראה משהו בשביל לקבל.
אין לכל זה ענין עם העונש על העבירות, שהוא קשור ליום בו תגיע נשמתו של אדם לאחר מאה ועשרים לתת דין וחשבון על מעשיה בפני בית דין של מעלה. זה לא קשור לראש השנה.
לכן, אדרבה, השנה אולי קל לנו יותר להרגיש כמה אנחנו באים לראש השנה נעדרי כל, זקוקים לישועה, אבל אדרבה ואדרבה, היום הזה הוא התקווה שלנו!! כל כך קשה היה, ואדם חושב מה יכול להושיע אותי?! מנין אקבל ישועה מכל אויבינו?
ראש השנה הוא המפלט!
היום הזה של החלוקה הגדולה מהקב"ה הוא ההזדמנות, הוא התקווה, הוא הדרך הכי טבעית וותיקה לזכות לישועה, הוא לא היום שלוקחים מאיתנו הוא היום שמשפיעים עלינו. כל מה שיש לנו השנה חיים בריאות קורת גג הכל מראש השנה שעבר, הבה ננצל את היום הזה לקירבה ולהתחזקות ונזכה לשנה טובה ומבורכת, שנת ישועה וגאולה השקט ושלוה.
כתיבה וחתימה טובה לנו ולכל בית ישראל.
שאל הוא שגם שנה שעברה היום של החסד הניב דבר נורא… אז מה לחשוב עכשיו? מה השבתם?
אני לא מתיימר לדעת חשבונות שמים, למה היתה שואה ולמה היה טבח בשמחת תורה ולמה חיילים יקרים בני תורה מסולאים מפז נהרגים בקרב, אנחנו יודעים ומאמינים שאין רע יורד מלמעלה, והגלות היא גם לטובתנו וכל זה בכלל מצמיח ישועה וכו'.
לא זה באתי להשיב ולא זו היתה שאלת השואל.
שאלתו היתה, אם ראש השנה הוא כזה יום קשה כמו שנוכחנו בשנה שעברה, מה נעשה שמתרגש עלינו עכשיו עוד יום קשה כזה ונוסף גם הוא וכו'.
ועל זה תשובתי שהאמת בדיוק הפוכה! במצב הכה קשה שבו אנחנו נמצאים, התקווה היא דוקא ליום ראש השנה שבו הקב"ה מחדש עולמו, לזכות על ידו לכל השפע שהוא מגלם, לשנה טובה ומבורכת לכל כלל ישראל, שנת גאולה וישועה.
מחילה אבל תרשה לי להגיד שזה ממש לא הייתה כוונתי בשאלה. ממש לא באתי לדון האם הוא יום קשה או מרומם ולא האם אנחנו מרוויחים דברים או מאבדים דברים. ממש ממש לא. ולמרות שיש לי הערות גם על מה שהרב כתב אתאפק ולא אומר מילה. לכהפ"ח לא כרגע. ולו מהסיבה הפשוטה ביותר שלא להסיט את הנושא. כוונתי הייתה הרבה יותר פשוטה. שנה זו הייתה שנה קשה ביותר. אילו הייתי מציג את זה בתחילת השנה (או בשלהי שעברה) הייתי מקבל נזיפה. תוכחה גלויה המגיעה מאהבה מוסתרת. כעת אפשר כבר לומר זאת בלב שקט. אינני נביא אך לפי המצב שנראה כעת בשטח עושה רושם שממתין לנו עוד תקופה לא קלה. הלוואי ואתבדה. כולי תפילה ותקווה שאכן אתבדה. אבל לפי הנתונים העכשוויים זה נראה הלך הרוח.
מילה להתייחסות לתגובה דלעיל, למרות הכל, נכון שזה לטובה, מה זה קשור? גם רופא מנתח עושה מלאכתו נאמנה לטובה. עדיין החולה לא נחה דעתו מהעובדה שהרופא רוצה לעשות רק טוב, ומהעובדה שהוא ערך בדיקה מקיפה ומעמיקה על מומחיותו וניסיונו של הדוקטור. עדיין, כשהוא מבין שלטובתו האישית הוא יצטרך לשכב בהרדמה כשמעליו איזמל בגופו צינורות ולפניו תקופת שיקום ארוך הידע שזה לטובה לא גורם לו לישון טוב יותר.
ואגב בסופו של דבר לא הצלחתי לגמרי להתאפק ואני כן יכתוב מילה או שתיים, ברשותכם.
הרעיון הזה לא חדש עבורי. שמעתי זאת פעמים רבות. וממש לא מסכים עם זה. כי לפיה המסקנה המתבקשת הינה שכל ראש שנה צריך לפנות את כל המחלקות השונות ושכולם ישובו לביתם בבריאות גופא ונהורא מעליא. ורק לאחר מכן חלק מסויים יחזור.
1. תודה על ההבהרה, למעשה עתה את שאלתך הראשונה אני כלל לא מבין, כלומר, נכון שהמצב של עם ישראל מדאיג, אנחנו בצרה גדולה ומשתדלים להרבות בתפילות, אבל זה לא נוגע לראש השנה, אדרבה, ראש השנה הוא המפלט והתקווה.
2. נראה שלא הבנת את דברי לעומק. לא רק שכל המחלקות אכן מתפנות בערב ראש השנה. גם כל הבריאים מתפנים. בעצם כל העולם מתאדה כביכול. אין נתינת חיים לאף אחד. אין קיום לעולם. אלא שהקב"ה מתעורר שוב לברוא את העולם ולחדשו כמו בששת ימי בראשית. תביט בדברים בצורה קצת יותר מלמעלה, לא צריכים כולם פיזית לחזור הביתה ואז לשוב לבית חולים, לא זו היא הנהגת הקב"ה כי הרי הוא א-ל מסתתר. לצורך הענין יש להעמיק יותר, באופן "פיזיקלי" האדם כלל אינו קיים באופן מוחלט, כמבואר בנפש החיים, שהקב"ה כל הזמן מחדש את העולם מעמידו ומקיימו. הרב דסלר נתן לזה משל יפה, כאשר אדם רואה סרט ב"ראינוע" כלשונו, הסרט בנוי על רצף של צילומים המופיע במהירות בזה אחר זה, כאשר בגלל הגשת התמונות ברצף נראה שהאדם הולך וכו'. כך הבריאה בעצם מתחדשת כל חלקיק שניה מחדש, ולנו נראה שיש לנו קיום מתמשך. הקב"ה גולל אור מפני חודש ומחדש את העולם כל הזמן. ואעפ"כ לא כל רגע חוזרים מבית חולים ושוב שבים לשם… הקב"ה א-ל מסתתר והכל נראה כטבעי וקיים וכו'. כך ב"קטן" כל יום, ובגדול עם דין ומחשבה וכו' בראש השנה.
אל כל זה אינו עיקר דברי, אני בעיקר באתי לחדד נקודה אחת, מה מהות היום: "לוקחים"? או "נותנים"?
השאר תגובה