שאלה:
אמי אמרה לי לקנות לעצמי שתי חליפות חדשות. אני לא צריך ולא רוצה. אני גם ילד גדול [בן 52!!] ויכול לקנות מעצמי אם אני רוצה. יש דרך לא לעבור על גזל או גניבת דעת וכו' ולקנות עבור אדם אחר?
תשובה:
שלום וברכה,
הכלל בזה, אם חייבים לתת לך אתה יכול להעביר את הזכות לאחרים, ואם לא חייבים לך אלא רוצים לעזור ואתה לא צריך את העזרה, אסור לך להעביר את הזכות לאחרים.
במקרה שלך אמא שלך לא חייבת לך ולכן אם אתה לא צריך אסור לך להעביר את הזכות לאחרים ללא הסכמת האמא.
בהצלחה.
מקורות:
הגמרא (גיטין עד, ב) מביאה מעשה באחד שאמר לאריס שלו, כולם משקים שלושה דליים את השדה ומקבלים רבע מהיבול של השדה, ואתה תשקה ארבעה דליים [עבדה יותר קשה] ותקבל שכר יותר גבוה – שליש מהיבול. בסוף ירדו גשמים ולא היה צריך להשקות את השדה, פסק רבה שלא צריך להשקות את השדה, ולכן מגיע לאריס את כל שכרו. והקשתה הגמרא מדברי חכמים שאם גירש אשה על מנת שתביא לו איצטלית ואבד האיצטלית בטל הגט ולא יכולה האשה לתת דמי הטלית, מוכח שצריך לקיים את התנאי כמות שהוא, וא"כ גם באריס כיון שלא השקה את השדה בארבעה דליים לא קיים את התנאי ולא מגיע לו את שכרו. מתרצת הגמרא, שבאיצטלית כוונתו לצער את האשה, וכמו שפירש רש"י שסתם אדם שמגרש ומתנה תנאי רוצה לצער אותה, ולכן אם לא התקיים התנאי בדיוק כמו שהתנה בטל הגט. אבל באריס רוצה להרוויח לאריס כדי שישקה את השדה יותר מהרגיל, וכיון שהמטרה של השקיית השדה נעשתה על ידי הגשמים, מסכים להרוויח לאריס ולתת לו שכר גבוה.
שואל הרשב"א, מכאן משמע שאם נותן לחברו על מנה שיהנה אותו, ובסוף הנותן לא צריך לאותה הנאה, המתנה קיימת כיון שלא צריך להנאה, והמקבל הרוויח שמקבל את המתנה מבלי לקיים את מה שהתנו איתו. וקשה שבמשנה כתובות קא, ב המתחייב לזון את בת אשתו חמש שנים, ואח"כ נישאת האשה לבעל שני והשני גם התחייב לזון חמש שנים, פוסקת המשנה שאחד נותן מזונות והשני נותן דמי מזונות. וקשה הרי הבעל הראשון התחייב לזון, ועתה שיש בעל שני שזן, א"כ אין צורך בהתחייבותו ומדוע לא יפטר מלזון, ומ"ש מהמקרה הנ"ל שירדו גשמים והאריס נפטר מלהשקות את השדה ומקבל את שכרו.
עוד קשה מהגמרא כתובות קג, א באדם שהשכיר ריחיים לחברו, ובתמורה לשכירות השוכר יטחן עבורו, ואחר זמן המשכיר התעשר וקנה ריחיים לבדו ולא צריך שיטחנו לו, ואומרת הגמרא שאם השוכר יכול לטחון ולמכור לאחרים חייב השוכר לשלם דמי שכירות למשכיר. וקשה הרי המשכיר לא צריך שיטחנו עבורו, וא"כ יפטר השוכר מלטחון ולא יצטרך לשלם שכירות כמו באריס שירדו גשמים שלא עובד ומקבל שכר.
הרשב"א תירץ שבהשקאת השדה אחרי שירדו גשמים והשדה הושקתה לא יכול לומר לאריס שישקה את השדה, לכן יש לפרש שהשכירות של האריס שאם יצטרכו להשקות וכיון שהתברר שלא צריך – נפטר האריס. אבל במזונות הבת יכול הבת לומר לבעל הראשון איני רוצה מזונות מהבעל השני אלא ממך, וכן יכולה לומר לבעל השני אני רוצה רק ממך, וכיון שיכולה להוציא מכל אחד, התנאי בדווקא שכל אחד ייתן מזונות, ולכן מקבלת כפול. וכן בשכירות של ריחיים יכול המשכיר לומר אני לא יטחן בשלי וממילא תצטרך לשלם לי דמי שכירות, ולכן החיוב של השוכר הוא בדווקא. עכ"ד.
ובתורת גיטין הקשה על הרשב"א שהרי אם חלתה הבת היא מקבלת דמי מזונות, למרות שהבת לא יכולה לאכול, וא"כ זה דומה לשדה שאין אפשרות להשקות שוב, ומדוע יהיה חייב האב לזון אם חלתה הבת.
התורת גיטין מתרץ, שבמזונות התחייב לשלם לה את ערך המזונות והיא תעשה בכסף כרצונה, ולכן גם אם אחר זן הבעל הראשון חייב לתת לה את מזונותיה. אבל בהשקאת שדה ההתחייבות דווקא להשקות, ואם אין צורך בהשקאה פטור האריס מלהשקות.
ונראה לבאר שגם דברי הרשב"א מכוונים לדברי התורת גיטין, שבהשקאה ההתחייבות להשקות בלבד וא"כ א"א לפרש שהכוונה לדברים אחרים. אבל בחיוב מזונות כיון שיכולה להחליט ממי לבקש אז ההתחייבות היא התחייבות ממונית, וכיון שזה התחייבות ממונית החיוב חל גם אם בפועל אינו צריך להתחייבות. (וכן ביארו בהגהות של מוסד הרב קוק).