בס"ד

מאמר השבוע משלים את המאמר של שבוע קודם באיסור נטיעת עץ ליד בית הכנסת, מאמר השבוע עוסק בשאלה האם מותר להעמיד עצים בתוך בית הכנסת בחג השבועות? מה מקור המנהג? ומדוע יש מי שביטל מנהג זה? האם מותר לנטוע עצים ברחבת הכותל המערבי? ומה הדין ברחבה העליונה? האם מותר לנטוע עץ באולם שמחות של בית הכנסת המשמש לעיתים למניני תפילה? האם מותר לנטוע גן ציבורי על בית הכנסת שחרב? באתר נופש שבו רוצים לקבוע כי עץ רחב מימדים ישמש כבית כנסת קבוע, האם יש בכך איסור? ואלו דיני יחולו על העץ במקרה זה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

נטיעת עצים ליד בית הכנסת – חלק ב

במאמר שבוע שעבר עסקנו בשאלה האם מותר לנטוע עצים ליד בית הכנסת, והובא מחלוקת אחרונים האם האיסור שנאמר שאסור לנטוע עץ ליד בית המקדש, קיים גם כאשר נוטעים עץ ליד בית הכנסת. השבוע נשלים את המאמר בכמה שאלות מעשיות מעניינות בנושא.

האם מותר להעמיד בבית הכנסת בשבועות עצים

יש מנהג בשבועות המובא ברמ"א (או"ח סי' תצד סעיף ד) למלא את הבית ובית הכנסת בעשבים או פרחים. אולם מעבר לכך ישנו מנהג נוסף שמובא במגן אברהם (סי' תצד ס"ק ה) להעמיד עצים גדולים בבית הכנסת ובבתים, כדי שהציבור יתעורר שבשבועות הוא יום הדין של של פירות האילן (ר"ה טז.) ויזכרו להתפלל עליהם.

וכתב החיי אדם (ח"ב כלל קלא סעיף יג): 'הגר"א ביטל מנהג מלהעמיד אילנות בעצרת, משום שעכשיו הוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם [שקורין "זאלאניע שווענטע" או "פינגשטן"]'. וכן בחכמת אדם (כלל פט סעיף א) כתב: 'ומטעם זה אסר הגר"א להעמיד אילנות בחג השבועות כמו שכתבו האחרונים, כיון שכן נהגו בחג שלהם (ע"ז יא. תוד"ה ואי חוקה)'.

וכן הביא המשנה ברורה (סי' תצד סק"י) את דברי המגן אברהם, וכתב על זה: 'והגר"א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם'. וכן כתב האדמו"ר ממונקטש (שער יששכר מאמר חג הביכורים אות מח; דרכי חיים ושלום שבועות אות תרלז) שאף שנמצא מקור למנהג מהזוהר (אמור צו.), מנהג רוב החסידים ואנשי מעשה לנהוג בשב ואל תעשה כדעת הגר"א מחשש איסור חוקות העכו"ם.

ויש להעיר שאמנם מקור האיסור בשם הגר"א הוא מהחיי אדם שהיה מקורבו ומחותנו, והביא הרבה דברים בשמו, אך בכתבי הגר"א עצמו לא נזכר שאסר לקיים מנהג זה. ואף בביאור הגר"א (סי' תצד) על דברי הרמ"א והמגן אברהם לא העיר כלום. אמנם במעשה רב השלם (מהד' הגר"מ זלושינסקי סי' קצה, וכן במהדורת מוסד הרב קוק סי' קצה) נמצא הנהגה זו. וראה שם (במהדורת הגר"מ זולשינסקי) בהערות לבאר את דברי הגר"א שיתאים לשיטתו בחוקות העמים (ביאור הגר"א יו"ד סי' קעח סק"ז).

אמנם מצינו כמה מגדולי הפוסקים שהביאו את המנהג. שולחן ערוך הרב (או"ח סי' תצד סעיף טו) הביא את המגן אברהם כלשונו, ולא העיר שאין לנהוג כך בימינו שנעשה חק לנוצרים. השואל ומשיב (יוסף דעת יו"ד סי' שמח; הובא בדעת תורה סי' תצד סעיף ג) הביא שהגר"א מנע את המנהג. אך הוסיף שחקר ישיש נוצרי והתברר לו שהטעם שעושים כן הוא ליפות הבתים ולא לכבוד העבודה זרה או אמונה טפלה, ולכן אין בזה דרכי האמורי, משום שכל דבר שהגוים עושים מטעם הגיוני או יופי, מותר לעשות, ולכן אפשר לקיים את המנהג.

בספר חוט המשולש (עמ' קכח) כתב, שבימי הגאון בעל חתם סופר היו נוהגים שבכל חג השבועות היו מפארים בית אלקינו על ידי קישוט הכנסת בענפי אילנות ובמיני עשבים שריחם הטוב נודף למרחקים, ובמקום מושבו של החתם סופר היו עושים כילה מיוחדת מענפי אילנות ושושנים. ופעם אחת קרה שגבאי בית הכנסת ביטל המנהג והורה שלא לעשות כן. וכשבא הגאון לבית הכנסת וראה שינוי המנהג מכל ליל חג שבועות שבכל שנה ושנה, הרע לו מאד, והקפיד על הגבאי הנ"ל, ונענש בעונש קשה ר"ל. [וראה דרשות חתם סופר (ח"ב שבועות תרס"ב ד"ה סמכוני באשישות, עמ' 576) בטעמי המנהג].

והגר"ע יוסף (יחוה דעת ח"ד סי' לג) הרחיב מאד בענין, והכריע: 'המנהג שנהגו לקשט את בתי הכנסת וספרי תורה בכתרי פרחים ושושנים, ולהעמיד שם ענפי אילנות, יש לו יסוד נאמן על פי מדרשי חז"ל. ומנהגם של ישראל תורה הוא'. והגרב"צ אבא שאול (אור לציון ח"ג פי"ח אות יא) כתב: 'והדבר תלוי במקומות, שבמקום שמנהג הגויים כן, נמנעים מכך. ועל כל פנים לא ראינו שבני ספרד מביאים אילנות, אלא מביאים עלים או פרחים'.

האם מותר לנטוע עצים ברחבת הכותל המערבי?

שאלה מעניינת שנשאלה האם מותר לנטוע עצים ברחבה העליונה של הכותל המערבי, הרב שמואל רבינוביץ רב המקומות הקדושים (בית אהרן וישראל עט, תשנ"ט, נט – סב) דן בשאלה זו, משום שבעצם הכותל המערבי בימינו בנוי משני רחבות, רחבת התפילה, והרחבה העליונה שמעליו, ביום רגיל הרחבה התחתונה משמשת לתפילה ובו מתקיימים תפילות מסביב לשעון, אולם ברחבה העליונה או כעין מבואה או מקום מעבר, ואין בו תפילות, אך בזמנים שונים כאשר יש ריבוי מתפללים גם הרחבה העליונה מיועדת לתפילה. ונשאלת השאלה האם לשני הרחבות יש דין בית הכנסת ואסור לנטוע בהם עצים, או שמא רק לרחבה התחתונה המשמשת בפועל כל השנה כמקום תפילה, בעוד שהרחבה העליונה נחשבת כרחוב הסמוך לבית הכנסת, כאשר יש לחץ גדול של מתפללים ואין מקום בבית הכנסת מתארגנים מנינים ברחוב בסמיכות לבית הכנסת.

הרב רבינוביץ מביא כי רבה של ירושלים רבי בצלאל ז'ולטי פסק כיון שבזמנו בכל רחבת הכותל היתה שכונת המוגרבים מלבד רצועה דקה מאד וקצרה בצמידות לכותל שהיה פנויה, והשכונה נהרסה כדי לספק מקום תפילה, וגם את הרחבה העליונה הרסו כדי שבזמני לחץ יהיה מקום למתפללים, דבר שבימינו ב"ה קורה מספר רב פעמים בשנה למשל בתחילת הסליחות במועדים שונים, או אירועים גדולים של התכנסות לתפילה המונית, שכל הרחבה כולה כולל הרחבה העליונה מלאה במתפללים עד אפס מקום. ולאור הדברים הללו הכריע שלדעת רבי דוד עראמה רבי עקיבא איגר והמהר"ם שיק אין לנטוע עצים גם ברחבה העליונה.

נטיעת עצים באולם של בית הכנסת שבו יש מנינים מזדמנים

בית הכנסת שיש בו אולם שמחות לחברי הקהילה, ולעיתים כאשר יש לחץ באולמות התפילה, מתקיימים בו מנינים, ורוצים לנטוע לנוי בתוך האולם עץ, ונשאלת השאלה האם יש בכך איסור.

המהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' ד) דן על מקרה שבו היה בנין של הקהל שבצידו המערבי שבו הפתח היה בית הכנסת, ובצידו המזרחי היה דירה של הקהל. ולימים נשרף בית הכנסת ושבו ובנו את בית הכנסת אולם מחוסר תקציב לבנות את הדירה נטעו שם במקום זאת פרדס, והציבור נהג לשוחח שם או לאכול ולשתות שם. והתעורר ויכוח בציבור האם הדבר ראוי, והאם לא הפכו בית הכנסת למקום של קלות ראש.

המהרי"ט משיב כיון שפתח בית הכנסת הוא לכיון מערב, ואילו הפרדס הוא בצד מזרח של המבנה, אין בכך איסור. ולמרות שבזמן של לחץ לעיתים יש מנינים בפרדס, כיון שהוא ניטע מראש לשם פרדס לטיול אכילה ושתיה תחת העצים אין בכך איסור. ולכן במקרה זה שעיקר המבנה נועד להיות אולם שמחות לחברי הקהילה, אין עליו דין בית כנסת ומותר לנטוע שם עץ לנוי של האולם.

נטיעת גן על מיקומו של בית הכנסת החורבה

סיפור מעניין היה בשעתו בבית הכנסת החורבה, בית הכנסת שהיה לו היסטוריה מעניינת, נקדים את ההיסטוריה רבת התהפוכות של המקום, בית הכנסת הוקם לקהילה האשכנזית בשנת ה'ת"ס [על חורבות מתחם בתי כנסת ישנים יותר שהיה במקום שהתמוטטו עם השנים] ברוב פאר והדר, אולם לא היה ביד הבונים לשלם חובותיהם לערבים, ובח' חשוון ה' תפ"א הרסו הערבים את בית הכנסת עד היסוד, ושרפו את החצר, ואסרו על יהודים אשכנזים להתיישב בירושלים למשך 100 שנה. [יהודים אשכנזים שבאו להתיישב היו נוהגים להתלבש כספרדים, ומשם הגיע הלבוש הירושלמי המפורסם]. ומאז דבק בו השם 'החורבה'.

אולם בשנת ה'תקצ"ז התעוררו תלמידי הגר"א לחדש את הישוב בירושלים, והצליחו להשיג רשיון להקים שוב את בית הכנסת, אך רק בי"ז ניסן תרי"ז החלה בפועל בנייתו של בית הכנסת פעם נוספת, בעיקר בתרומת משפחת רוטשילד [שעל שם אביהם נקרא הבית כנסת בית יעקב] מונטפיורי ונדבן מבגדד בשם יחזקאל ראובן. ולאחר 7 שנים כ"ד אלול ה'תרכ"ד נחנך שוב בית הכנסת, בפאר והדר שלא היו מקובלים בירושלים, והיה למרכז חיי התורה של קהילת פרושים [תלמידי הגר"א] בירושלים, בה שכנו בית הדין בית המדרש ותלמוד תורה עץ חיים של הקהילה.

בל"ג בעומר תש"ח פוצץ בית הכנסת בידי הלוח מים הירדנים, ומאז במשך שנים רבות עמד שומם, כשגם לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים הוא נשאר חרב ושימש כמוזיאון המתאר את ימי גדלותו וחורבנו. רק בשנת תשס"ג החלו בתוכניות בשיפוץ בית הכנסת. ובכ"ט אייר ה'תש"ע נחנך בית הכנסת ושב להיות מרכז תורני חשוב לתושבי הרובע היהודי, ובו יש תפילות ולימוד תורה סביב השעון, כשבית הכנסת המפואר והגדול שב להיות מלא מפה לפה.

השאלה שעליה נדון כעת, אירע בהצעה שהיתה להקים מעל חורבות בית הכנסת גינה ציבורית גדולה ובה עצים לרווחת התושבים כאשר הגן תהיה לזכר בית הכנסת החרב, ותשא את שמו. החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, העמידה את ההצעה להצבעה למחרת יום הכיפורים תשל"ו, אחד מחברי הדיקטוריון דב רוזן, חשש שיש בכך איסור הלכתי חמור לטעת עצים בבית הכנסת, אולם הוא הסתפק האם גם בבית שחרב קיים איסור זה, והאם ניתן לסמוך על דעת המקילים שמותר לנטוע בבית הכנסת עצים. והוא הפנה את השאלה להרב עובדיה יוסף.

הרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף או"ח סי' קנא הלכה לב; תחומין ח"י עמ' 134 – 132) השיב לו שאסור לנטוע גן ציבורי במקום בית כנסת שחרב, שאפילו אחר שנחרבו עדיין בקדושתם הם עומדים, וכשם שנוהגים בהם כבוד בקדושתם, כך יש לנהוג בהם כבוד בחורבנם. ואף אם יש מקום להקל בנטיעת עץ ליד בית הכנסת כשהעץ משמש את בית הכנסת, ולסמוך על הפוסקים שנחלקו על האוסרים שהאיסור הוא רק בבית המקדש, מכל מקום כשהגן מוקם על חורבות בית הכנסת הוא בזיון ופגיעה בקדושת בית הכנסת. ולכן הורה לו להאבק נגד היוזמה, והציע את עזרתו לסייע בידו להסיר את ההצעה מסדר היום.

האם מותר להפוך עץ לבית הכנסת?

הרב יצחק זילברשטיין (חשוקי חמד עירובין טו.) דן בשאלה אחרת, האם מותר לקבוע מקום תפילה מתחת לעץ רחב הנותן צל. שאלה זו מצויה במקומות נופש שונים שאין אפשרות לבנות בית כנסת במקום, אולם התושבים רוצים לקבוע מקום תפילה באויר הפתוח ולשם כך רוצים לנטוע עץ בעל צל רחב מאד, אשר תחתיו יתאספו להתפלל. ונשאלת השאלה האם אין בכך איסור של נטיעת עץ בבית הכנסת.

הרב זילברשטיין משיב כי האיסור הוא רק כשבית כנסת קיים ונוטעים עץ בצמידות אליו, אולם כאשר קובעים את העץ לבית הכנסת אין בכך איסור, גם לשיטת האוסרים. [ראה מהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' ד)].

אמנם הוא מעלה כי במקרה זה העץ עצמו נהפך להיות בית הכנסת, ולכן קיים איסור לתלוש ממנו ענפים או עלים אלא אם כן התלישה נצרכת לצורך בית הכנסת מתחת לעץ, למשל במידה והענפים מפריעים למתפללים. וטעם האיסור משום שקיים איסור לסתור בית הכנסת.