גוי שרוצה להתגייר, עובר במצוות כיבוד הורים?

שאלה:

שלום כבוד הרב.

כידוע, יש גויים שרוצים להתיהד ושמתגיירים.
אבל כשמתגיירים במהלך חייהם של ההורים שלהם, העובדה שהם רוצים להתגייר גורמת לעתים קרובות צער אצל ההורים שלהם.
וכידוע, לפי רב האי גאון, בני נח מצווים גם כן על כיבוד אב ואם.

האם גוי שרוצה להתגייר עובר בזה משום מצוות כיבוד הורים וכדומה?

תודה מראש.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.

תשובה:

שלום וברכה

שאלתך יפה מאוד, לדברי רב ניסים גאון שהגוי חייב בכל המצוות השכליות, והוא הרי לא חייב להתגייר איך מותר לו להמרות את פי הוריו.

נראה לומר שתי נקודות:

1. גם בישראל יש הרי מחלוקת אחרונים גדולה אם האב רשאי לצוות על בנו לעשות מה שאינו נוגע לאב. ואם כן פשוט שפרט זה אינו בכלל החובה השכלית המוטלת על גוי.

2. עיקר החיוב לגוי הוא שלא לבזות את אביו, אבל הוא אינו חייב בכל גדרי כיבודו.

אני מעתיק לך בענין זה מתוך הספר משנת הגר, בהקשר השאלה האם גר חייב בכבוד אביו הגוי:

גוי במצות כיבוד אב

יש שסברו שאף בני נח מצווים בכיבוד אב ואם. בהקדמת רב ניסים גאון לש"ס האריך לבאר, שכל מי ששלם בדעתו ונחון בבינה, מחוייב בקיום מצוות התורה. והקשה: "ואם ישיב המשיב ויאמר, הואיל ואתם אומרים כל מי ששלמה דעתו חייב במצוות, למה ייחד הקב"ה את ישראל לתת להם התורה ולהטעינם במצוותיה הם לבדם ואין אומה אחרת זולתם, והלא כולם שוין בדין חיוב המצוות. [ותירץ] ונאמר, כי כל המצוות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהם מן היום אשר ברא אלו-הים אדם על הארץ, עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים". ע"כ.

ולמדנו מדבריו, שז' מצות בני נח הן אותן מצוות תלמודיות שנצטוונו בהם מדברי משה ושאר נביאים, הנוהגות אף באופן שאינו מוכרח על פי שכל, אבל המצוות המושכלות הנוגעות לענינים שבין אדם לחבירו ותיקון העולם, מחוייבים בהם הנכרים כמו ישראל ממש, ואם יבטלו מהם יענשו על כך.

וכן מצינו בחזקוני (בראשית ז כא) שהקשה, מדוע נענשו דור המבול, הרי לא נצטוו על המצוות. ותירץ: "יש כמה מצוות שבני אדם חייבים לשומרם מכח סברת הדעת אע"פ שלא נצטוו, ולפיכך נענשו".

וכ"כ רשב"ם (בראשית כו ה): "לפי עיקר פשוטו מצוות הניכרות כגון גזל ועריות וחימוד ודינים והכנסת אורחים, כולם היו נוהגים קודם מתן תורה, אלא שנתחדש ונתפרש לישראל וכו'". הרי דפשיטא ליה שגם הכנסת אורחים בכלל חיובם אף שאינה מכלל ז' מצוות.

מעתה נראה, שאף שמצוות כיבוד אב ואם אינה נכללת בז' מצוות בני נח, מ"מ כיון שמן המצוות המושכלות היא ויסודה בהכרת הטוב שחייב בה הבן להוריו שגידלוהו וסיפקו לו כל צרכיו, גם בני נח מחוייבים בה. ושלא כדברי הכלי חמדה הנ"ל דס"ל שכל חיובו אינו אלא שלא לבזות את אביו אבל הוא אינו מחוייב לכבדו. וראה אריכות דברים בזה בשו"ת ברית יעקב (ליבשיץ, יו"ד סי' מה). וכ"כ בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' קכז), דכיון שכיבוד אב ואם היא מהמצוות המושכלות, גם הגר מצווה בזה.

[על פי זה כתב בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שו אות טז ואילך) ליישב קושיית המשנה למלך (מלכים פ"י הל' ז), על כך שמצינו במקראות בכמה מקומות שקיימו אבותינו את דבריהם ע"י שבועה, אברהם ויצחק נשבעו לאבימלך, עשו נשבע ליעקב, אליעזר לאברהם ועוד. והרי איסור "לא יחל דברו" אינו מכלל ז' מצוות שנצטוו בני נח, וא"כ איזה תוקף יש לשבועה זו קודם מתן תורה שהיה דינם כבני נח. וכתב, דיש לחלק בין שבועת ביטוי בעלמא שבין אדם לקונו, שהיא אינה נוהגת אלא בישראל, לבין שבועה שבין אדם לחברו, דסברא מכרעת היא שעליו לעמוד בדיבורו וא"צ בזה אזהרה מפורשת בתורה, ואף הנכרים מחוייבים בכך. ולפי שכך היא הנהגת העולם, שהסכם הנעשה בין בני אדם בתקיעת כף יש בו תוקף מחייב מדרכי המוסר והיושר].

ומכל מקום מפשטות דברי הרמב"ם כאן נראה כדברי הכלי חמדה, שכן אם בגיותו היה מחוייב בכבוד אביו ממש ולא רק אסור לבזותו, מפני מה חילק בזה הרמב"ם לענין גר, הרי אותה סברא האמורה באיסור לבזותו, שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה, דין הוא שתהיה נוהגת בו גם לגבי דיני הכיבוד ממש.

ושמא יש לומר, כי אף שהנכרי מצווה בכבוד אביו, מכל מקום לאחר שנתגייר יהיה דינו תלוי במחלוקת הראשונים אם יש מצות כיבוד אב כשהיו אביו ואמו רשעים, דנכרי שאינו מקפיד על ז' מצוות ודאי לא גרע מסתם רשע ישראל שאין בנו מצווה לכבדו לדעת המקילים בזה. הרמב"ם (ממרים פ"ו הל' יא) סבר שהבן מצווה בכבוד אביו אפילו הוא רשע, וכן פסק בשו"ע (יו"ד סי' רמ סעי' יח), אולם הרמ"א שם נקט על פי הטור שם והמרדכי והגה' מיימוניות שם שאינו חייב בכבוד אביו רשע, וכן דעת התוס' ביבמות (כב ע"ב). מדברי החיי אדם (כלל סז סימן יח) נראה שדעתו לפסוק להחמיר כהשלחן ערוך, וכן כתב בקיצור שלחן ערוך (סי' קמג סעי' ט). וכן העלה בשו"ת בן יהודה (סימן ד'), שהעיקר בזה כפסק מרן המחבר, שגם אם אביו רשע חייב לכבדו, וכתב דאפשר שגם הרמ"א מודה לזה להלכה, ולא הביא את סברת היש אומרים שפטור אלא לומר שיש ספק בדבר, ונפקא מינה לענין העוסק במצוה פטור מן המצוה וכו'. ע"ש. והובאו דבריו בשדי חמד (מערכת כ' כלל צט, ד"ה ואם אביו רשע). ע"ש.

הסוברים שאינו חייב בכיבוד אב ואם

אכן, יש מהאחרונים שנקטו בפשיטות שהנכרי אינו מחוייב כלל בכבוד אביו, שכן הקשו [ראה יד אברהם, ובהגה' רעק"א לשו"ע יו"ד סו"ס רמא] כנ"ל, היאך סבר הרמב"ם לחייב את הגר בכבוד אביו וכדי שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה, היכן מצינו שבן נח מצווה במצות כיבוד אב. ובהגה' יד אברהם שם נדחק לפרש, שאף שבני נח לא מחוייבים בקיום מצוה זו, מכל מקום בכמה מקומות במקרא ובכתובים מצינו שנענשו על ביטול כבוד אביהם, וכמו חם בן נח שנתקלל להיות עבד עבדים הוא ובניו כל הימים [ראה בראשית ט כה]. וז"ל הפרקי דרבי אליעזר (הובא בפי' הרא"ש בראשית שם): "מה ראה נח לקלל בנו בעבד, דכתיב בן יכבד אב ועבד אדוניו, אם מכבד אב טוב, ואם לאו, יהיה עבד לאדוניו".