שאלה:
שלום
מעשה באחד שקנה דג ושילם למוכר, ואחר כך ביקש מהמוכר שיחתוך הדג לפרוסות. במהלך החיתוך המוכר מצא תכשיט בבטן הדג, וזה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. לכאורה (בלי להכנס לטענה של מקח טעות) הדג שייך למוכר כיון שהקונה לא הגביה ולא משך.
שאלה: למה הקונה לא יגיד אי אפשי בתקנת חכמים שהפקיעו קנין תורה של מעות קונות, ותקנו לטובת הקונה שהגבהה קונה שמא ישרפו החיטים בעלייה. וראינו אצל האשה שכאשר תקנת הכתובה הופכת לרועץ היא יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה. א"כ מאי שנא ?
תשובה:
שלום וברכה,
יש תקנות חז"ל שיכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים. גם במקרה שיכול לומר אי אפשי זה רק לפני מעשה ולא לאחר מעשה. דהיינו אשה נשואה לא יכולה אחרי שהרוויחה לומר רטרואקטיבית אי אפשי בתקנת חכמים, היא יכולה להכריז שמכאן והילך אי אפשי בתקנת חכמים.
כמו כן בקונה שרכש דג, עד החיתוך הכסף לא קנה כיון שתיקנו לטובת הקונה שלא יקנה, אלא שעכשיו מצאו תכשיט בבטן הדג זה לא היה צפוי, ואין סיבה לבטל תקנת חכמים בגלל דבר שלא מצוי. והקונה לא יכול לומר אי אפשי אחרי שכבר מצאו, רק אם היה אומר לפני קניית הדג אי אפשי היה מקום לדון אם יכול לומר זאת, אבל אחרי שכבר הוא קנה את הדג ומצאו תכשיט לא יכול להתחרט על העבר.
בהצלחה.
