המתינה שלשה חודשים ונישאה ואח"כ ילדה לראשון

שאלה:

לכבוד הרבנים שליט"א
מה הדין באשה שנתגרשה מבעלה הראשון, וכעבור 92 יום – כפי הדין שצריך להמתין – נישאה לאחר. בעבור הזמן המצוין, לא ראו על האשה סימן שניכר עוברה, האשה בעלת בשר מ"מ. כעבור זמן מועט לאחר שנישאה לבעל השני הרגישה שהיא בהריון וכשהילד נולד ראו שהוא מאד דומה לבעל הראשון. עשו בדיקה רפואית ונמצא בה שאכן הילד שייך לבעל הראשון ולמעשה היא הירתה לפני שהתגרשה. האם הילד נחשב של הבעל הראשון כי שנתברר, או של השני מאחר שסוף סוף האשה נישאה ע"פ הדין וכתקנת חכמים לחכות 3 חודשים ויומיים?

תשובה:

שלום רב,

העובדה שהיא נישאה על פי דין אינו אומר שאי אפשר לקבוע שהילד שייך לראשון. יתרה מזו, הרי בחלקת מחוקק סי' ד' סעי' יד מבואר שעשרה חודשי היריון זה בהחלט דבר לא בהכרח מדי חריג. (בשונה מ11 -ו12 חודש שלמרות שמבואר ביבמות פ' שזה עלול לקרות זה מאד מאד נדיר). ואם מתירים לה להינשא כעבור שלשה חודשים. הרי יכול להיות שהיא הרתה לראשון וילדה כעבור עשרה חודשים לראשון ואנו נחשוב שזה שייך לשני כי הוא נולד שבעה חודשים לאחר נישואיה לשני.

התשובה היא ברורה, כי מאחר שעדיין זה חריג – היריון של עשרה חודשים, לא צריך לחשוש לכך. וממילא מתירים לה להינשא.

לכן, גם לשאלתך העובדה שהיא נישאה בהיתר אינו אומר שבהכרח הילד חייב להיות בנו של השני. אם אכן הוא דומה לראשון ועשו בדיקות דנ"א לוודא שהוא של הראשון. ברור שהוא שייך לראשון, אין בכך כל ספק. (רק המראה ודאי שאינו קובע, אחרת זה היה צריך להיות מוזכר בפוסקים כהכרעה כאשר יש ספק אם הוא נולד לראשון או לשני – ראה יבמות לז, ו-ק').

השאלה שצריכה להישאל, לאחר שנקבע שהוא של הראשון, ממילא מסתבר שהאישה שנישאה בהיתר נשואה כעת כ"מינקת חברו" שאסורה עד כ"ד חודש כפי שנפסק בסי' יג.

וכתב שם בסעי' י: "המקדש תוך תשעים יום היו טו מנדין אותו. הגה: וי"א שצריך שיגרש, ואם הוא ישראל מחזירה לאחר ג' חדשים… ודוקא שעבר במזיד, אבל אם קדשה בשוגג, אין צריך לגרש אלא מפרישין אותם (מהרי"ו סי' ע"ג) ויש מחמירים אפילו בשוגג (ת"ה סימן רט"ז). ונראה…ובישראל, אין לסמוך אמאן דמיקל בשוגג, כן נראה לי".

אמנם דברי הרמ"א הללו נאמרו באיסור הבחנה (ג' חודשים) ולא באיסור מעוברת או מינקת חברו. אולם בהמשך הסימן בסעי' יב שם מבואר הדין של עבר בנשא מינקת חברו שחייב לגרשה. כתב שם הב"ש ס"ק לד: "אם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר בשוגג ה"ה כאן". כלומר, ואז צריכים להפריש כמו בדין של הבחנה. וגם על זה יש הרבה שחולקים, ראה שם באוצר הפוסקים אות צט שהביאו שורה של פוסקים שחלקו אליו ולדעתם חייב לגרש משום שדין מעוברת ומינקת חברו חמור יותר. אולם די אם נישאר בהלכה שפסק הבית שמואל, עדיין יש צורך להפריש אותם, עד שיעבור כ"ד חודש, או אפשר בשעת דחק יש לפעמים צירוף של היתרים נוספים שיתכן שאפשר לצמצם את הזמן.