שאלה:
האם קריאת השירים של המשורר היווני הומר זה אסור?
האם זו עבודה זרה?
תשובה:
מה שהוא מתאר לגבי מלחמת טרויה וכדומה כמו באילידאה אין בו עבודה זרה, אבל מה שהוא עוסק בזאוס ואלילי יוון אחרים, יש בזה חשש אל תפנו אל האלילים ואין לקרוא.
גילוי נאות, לא קראתי מדבריו מעולם, רק לאור שאלתך חיפשתי קצת במה עוסקים כתביו.
שמיעת הרצאות בהסטוריה של העולם העתיק- כשעיקר ההרצאה זה בשביל הידע ההסטורי, ומתארים בה את העמים השונים, בקצרה את הדתות שלהם עם מעט סיפורים מהמיתולוגיות שלהם- זה אסור?
אותו דבר בנצרות- לשמוע הרצאות הסטוריות שמתארות את תחילת הנצרות והתפתחותה, עם חלק מהמיתולוגיה שלהם? שאלתי וענו לי בחצי פה שמדברי הרמב"ם נשמע שאסור "לחקור ולדרוש" את דרכי עבודתם וכו' ושיכול להיות שהרצאה הסטורית המתארת באופן כללי זה לאו דווקא בכלל זה. מה דעת הרב? אשמח למקורות.
יש לציין שניכר מהמרצה שאינו מאמין בשום דבר מאמונות העמים הנ"ל (אולי חוץ מהנצרות) אלא מסביר הכל כהסטוריה ותרבויות שונות ולקחים שניתן ללמוד מהסיפורים שלהם, והתקדמות התרבות בעולם ע"י התרבויות הנ"ל וכו'.
אם יש איסור בהנ"ל- האם לשמוע את ההרצאות הנ"ל כשאני מעביר את הקטעים המדברים על אלילים, פרטי אמונות הכנסייה וכו' ומאזין להיסטוריית העמים ומלחמותיהם, התקדמות המדע, הפילוסופיה שלהם(ללא קשר לאלילות), וכו' בלבד- מותרת ללא חשש?
לכאורה כל מה שמתאר את האמונה שלהם ואת תפיסת עולמם ביחס לנושא זה הוא בכלל אל תפנו אל האלילים, התיאור ההיסטורי של מלחמותיהם, התפשטותם השפעתם ותרבותם, אינו אסור, אם תוכל לשמוע זה ולא זה זה נראה לי בסדר.
תודה רבה על התשובה.
אם הרב יוכל בנקל- אשמח למקורות מפורטים להרחבת העניין.
בספר מנורת המאור כתב: “וגדולה דבר המינות שאדם צריך לרחקה מלבו, שלא יכנס כלל אפילו במחשבתו, והזהירה בו תורה יותר מכל העבירות, שנאמר “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, ודרשו רז”ל אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות, כי כל מחשבה רעה שבעולם או כפירה נכללת במינות, וכל שאר העבירות הבאות מהתאוות נכללות בזנות, נמצא כי כל האזהרות נכללות במינות וזנות, ובחומרת המינות הקדימה לזנות, וכן כתיב הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה (משלי ה’ ח’), ודרשו בו בפרקא קמא דעבודה זרה י”ז א’, הרחק מעליה דרכך זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו זנות… (נר ב כלל י חלק א פרק ב(.
וכן פסק הרמב”ם (ע”ז פ”ב ה”ב וג) וז”ל: ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב”ה שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, וכו’ אע”פ שאין אתה עובדה, שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהן עושין שנאמר ואעשה כן גם אני, וכו’, ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו, כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות, ולאו זה אע”פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות.
[אולם ברמב”ם לא מוזכר שאין לו חלק לעולם הבא, וראה בזה בבאר שבע (סנהדרין ק, ב) ובקובץ שיעורים ח”ב סי’ מז אות יב].
בתשובות הריב”ש (סי’ מה) כתב, שאף ספרי הטבע שיש בהם דברי כפירה נגד אמונה בו יתברך ובהשגחתו וכו’ יש בזה משום ספרים חיצוניים, ואף הקריאה בלבד אסורה אף אם אינו מאמין בדבריהם, פן יטו את לבבו להאמין בדבריהם, כמו שקרה לאלישע אחר, וכמבואר בפ”ב דחגיגה.
תודה רבה
השאר תגובה