חיישנים במלון – גילה באמצע שבת שכל תזוזה בחדר עשויה להפעיל חיישן

שאלה:

שלום וברכה, אמרו לי מהמשפחה שהחיישנים יכובו אוטומטית, החיישנים לא כובו (לא משנה סיבה כרגע, או שהמלון אשם או שהמשפחה), גיליתי את זה רק באמצע שבת בצהריים, שהייתי ללא תזוזה בחדר כמה זמן ולאחר מכן זזתי פתאום היה קול של מזגן.
השאלה היא מה צריך לעשות שנקלעים למצב כזה? לא לזוז עד מוצ"ש? לצאת מהחדר? האם זה שוגג(חטאת) או מזיד(כרת)?
תודה וחודש טוב ומועיל

תשובה:

שלום וברכה

ראשית המציאות שאתה מתאר חריגה, בדרך כלל המזגן נדלק בכניסה לחדר לא בכל תזוזה בו, אבל לעצם השאלה זו אכן בעיה מאוד משמעותית, כאשר יש חיישני תאורה או מיזוג שעל ידי הפעולה שאני רוצה לעשות ידלקו או יכבו. בשעת הדחק הזו שיש כאן צער גדול ואולי כבוד הבריות, ככל שמדובר בפעולה שאינני זקוק לה, כמו אור במקום שבלאו הכי מואר, או מיזוג שאינני מעוניין בו כלל כעת, המיקל יש לו על מה לסמוך, אבל בפעילות שיש בה הנאה והיא בגדר פסיק רישא דניחא ליה, זו בעיה ונראה שאין לעשותה.

מקורות:

בפסיק רישיה דלא ניחא ליה נחלקו הראשונים שכתבו התוס' (שבת דף ק"ג ע"א) ד"ה "לא צריכא – פי' בערוך (ערך סבר) דבפסיק רישיה דלא ניחא ליה, כגון דקעביד בארעא דחבריה וכגון באחר שאינו אוהבו והקוצץ בהרת בשעת מילה שאין לו הנאה – מותר לכתחילה, ואפילו איסור דרבנן ליכא וכו' ואינו נראה וכו' והא דקאמר לא צריכא דעביד בארעא דחבריה, היינו דלא מיחייב חטאת אבל איסורא – איכא". וראה בשו"ע (סי' ש"כ סעי' י"ח): "חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדפנה שמוציאין בו היין, יש מי שמתיר אף על פי שאי אפשר שלא יסחוט, והוא שלא יהא תחתיו כלי; דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו, הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, ומותר. וחלקו עליו, ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה, כיון דפסיק רישא הוא – אסור. והעולם נוהגים היתר בדבר, ויש ללמד עליהם זכות, דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת – מותר, מידי דהוי אספוג שיש לו בית אחיזה; ולפי שאין טענה זו חזקה, ויש לגמגם בה, טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב", דהיינו לדינא לא ס"ל כשיטת הערוך, מכל מקום יש לצרף את שיטת הערוך.

וראה בבה"ל (שם ד"ה "דלא ניחא"), ז"ל: הנה בעניננו לא ניחא ליה כלל בהסחיטה ואדרבה היה רוצה שלא יסחט כי הולך לאיבוד אבל באמת אפילו רק היכא שאין נהנה כלל בהפעולה שנעשה על ידו ואין לו שום נ"מ בזה נקרא ג"כ פ"ר דלא ניחא ליה כיון דהוא אין מכוין להפעולה כן הוכיחו התוספות בשבת ע"ה ד"ה טפי מהא דשבת ק"ג בגמרא דקעביד בארעא דחבריה:

ב. עוד יש לצדד שאדם הפותח את דלת ביתו אינו בכלל עושה מלאכה, כיון שאינו מתכוון לכך כלל, דהנה כתב הרמב"ם (שבת פ"י הל' י"ז): "המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרופאין עושין שהן מתכוונין ברפואה להרחיב פי המכה – הרי זה חייב משום מכה בפטיש שזו היא מלאכת הרופא, ואם הפיסה להוציא ממנה הליחה שבה – הרי זה מותר", וביאר המגיד משנה בשם ספר הבתים: "יראה לי שאין זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כי מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא עושה המלאכה בעצמה ובכונה, אבל דברים אלו אין כונתו למלאכה שכל כונתו הוא להוציא לחה ולהנצל כו' וכן נראה דעת הרמב"ם [לגבי רמשים המזיקים], עכ"ל". וכן כתב בפרק י"ב (ה"ב): "ומדברי רבינו שכתב שהכל תלוי בכונתו, נראה שכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר בו פסיק רישיה ולא ימות הוא וליחייב, מפני שכשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל, שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי".

ומבואר מדבריו שיש אופנים שאף שנעשית מלאכה אין זה בגדר של פסיק רישא, וה"ה כאן שבעצם המעשה של פתיחת הדלת אינה נחשבת למלאכה כלל אלא כדרך מתעסק בעלמא שאין משמעות מלאכה למעשה כלל.

ג. עוד יש להסתמך על דברי הרשב"א הביאו הבית יוסף (סימן שט"ז), וז"ל: "תנן בסוף פרק האורג (ק"ו ע"ב) ישב לו על הפתח ומילאהו ובא השני וישב לו בצדו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו – הראשון חייב והשני פטור. הא למה זה דומה? לנועל ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו. וכתב הר"ן (ל"ח ע"א ד"ה "מתני' השני") בשם הרשב"א (ק"ז ע"א סוד"ה "אף") דבירושלמי (שם ה"ו) נראה שהתירו לנעול בתחלה [ביתו] לשמור ביתו וצבי שבתוכו דכיון שהוא צריך לשמור ביתו, אף על פי שעל ידי כך ניצוד הצבי ממילא – מותר, ובלבד שלא יתכוין לשמור הצבי בלבד. ותמה עליו הר"ן, דאטו מפני שהוא צריך לנעול את ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת?! ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו אינו מתכוין לנעול בעד הצבי, כל שהוא ידוע שהצבי בתוכו ושאי אפשר לו שלא יהא הצבי בתוכו ניצוד – אסור, דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות. וזו שאמרו בירושלמי, ענין אחר הוא, לומר שאם נתכוין לנעול את ביתו ולא נתכוין לצבי כלל, אף על פי שאחר כך מצא הצבי שמור בתוכו – מותר, כלומר שאינו מחוייב שיפתח את ביתו".

וראה בשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סימן כ"ג) שכתב לבאר דברי הרשב"א, וז"ל: "ועוד נ"ל בס"ד לתרץ קושיא הנז' שהקשה משבת דף קל"ג תירוץ נכון, דהרשב"א לא קאמר דין זה אלא בנועל ביתו לשומרו והצבי בתוכו, דלא מנכרה מילתא דנועל בשביל הצבי, אלא אדרבא מנכרה מילתא שנועל לשמרו, דכל אדם שרואהו נועל אינו רואה הצבי שעומד שם, ואף על פי שהוא מתכוין לצוד הצבי וניצוד בנעילה זו, אין צידת הצבי ניכרת ונבררת מגוף המעשה של הנעילה, ורק נברר ונרגש מגוף הנעילה שמירת הבית דוקא, כי הפתח מתוקן לכך בשביל לנעול לשמור הבית, ואינו מתוקן בשביל לצוד על ידו צבאים או עופות, ולכן ס"ל אף על פי שהוא מתכוין לצוד, כיון שמתכוין לנעול בשביל שמירה אשר עקרו של הפתח עשוי בעבור זה מותר.

ומבואר להדיא שגם אם ניחא ליה בתוצאה של המעשה מ"מ אם עיקר כונתו הנראית לעין היא לשמירת הבית מותר וה"ה הכא שפותח הדלת ע"מ שיוכל להגיע לחדרו יהיה מותר.

ואע"פ שלא נפסק כך למעשה מ"מ חזי לאיצטרופי במקום הדחק גדול באופן שלא ניחא ליה באור שנדלק.

ד. בדרך כלל בתאורה חדשנית זו משתמשים בנורות לד שאין בהם הבערה כלל ולכמה פוסקים איסורם מדרבנן בלבד כמבואר (בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' י"א): "וכיון שפשוט הדבר שבסגירת המעגל רק נותן האדם מעבר לזרם, אשר הוא אמנם מתחיל תיכף לזרום רצוא ושוב תוך המעגל ובדרך הילוכו הוא זורם אל המנורה ומדליק, והחוט המאיר הזה ודאי זקוק כל הזמן לכח שמייצר זרם בדיוק כמו ששלהבת של פתילה זקוקה תמיד לשמן שהוא חומר דלק, וכיון שכן למה דוקא הדלקת חשמל תיקרא בשם בונה ובשם תדירי, הרי גם המדליק פתילה בתוך כלי גדול שהוא מלא שמן ותוכל לדלוק זמן רב אפי"ה אינה נקראת משום כך בשם תדירי, וה"נ גם כאן אף שהזרם אינו דולק ואינו כלה ונפסד מ"מ חושבני שלענין דינא יש לנו לראות את הספקת הזרם כעין הספקת חומר דלק. אמנם נראה דהאמת יורה דרכו דאף אם אין בו שלהבת כלל, מכל מקום חשיב נולד גמור, כיון שהוא נהפך לגמרי מגוף חשוך לגוף מאיר, וחשיב טפי נולד מהולדת ריח בבגד דאסור משום דדמי לעושה בגד חדש וכו' לדעת רש"י ורע"ב שכתבו דטעמא דמוליד אסור הוא משום דדמי או מיחזי כאילו עושה דבר חדש, א"כ הכא נמי כאן אף אם האמת הוא שאין בו שלהבת כלל אבל עכ"פ כיון שהוא נראה לנו כשלהבת ממש אית ביה שפיר טעמא דמחזי כאילו עושה דבר חדש ואסור". ונמצא לפי"ד יוצא שכל האיסור הוא מדרבנן שנראה כיוצר דבר חדש.

אמנם שיטת החזו"א (סי' נ' אות ט') שבפעלת זרם חשמלי יש בו משום תולדת בונה שאיסורה מהתורה, וכן פסק הרב זצ"ל (בשו"ת מאמ"ר ח"ד סי' עב', ומאמ"ר הל' שבת ח"ה פר' קיח' הל' א' ועוד במה מקומות).

מ"מ כתב הרב זצ"ל שבמקום במקום צורך בהצטרף עוד צדדים כגון בסוגיא דידן יש להקל כאותם פוסקים שסוברים שיש בהפעלת זרם חשמלי רק איסור מדרבנן.

וע"כ בנידון דידן יש מקום לדון זאת כפסיק רישא ולא אכפת ליה באיסור מדרבנן שלפי שיטת השו"ע מותר וכמבואר במשנה ברורה (אור"ח סי' שי"ד ס"ק יא').