שאלה:
שלום כבוד הרב.
האם לגוי יש מצוה של חזרה בתשובה כמו אצל היהודים, כפי שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (כלומר: עזיבת החטא, וידוי, קבלה לעתיד…), בידיעה שיש לו "רק" שבע מצוות בני נח?
האם הוא צריך ללכת אצל בית דין כדי להחשב כ-"גר תושב" או כ-"בן נח" בשביל זה?
והאם יש לו כפרה על כל העבירות שלו כמו אצל היהודים, או יש דינים שונים בזה?
תודה מראש.
חודש טוב ומבורך, ושנזכה כולנו בעז"ה להיות נקיים מכל עבירות שהן.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
תשובה:
בספר יונה (ג, ה-י) "ויאמינו אנשי נינוה באלקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם… ויקראו אל אלקים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם… וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה". ומבואר לכאורה שהתשובה מועילה גם לבני נח.
אמנם, בירושלמי (נזיר פרק ט הלכה א) שתשובת אומות העולם לא מועילה: "כתיב (במדבר ו, יא) וכפר עליו, את שיש לו כפרה, יצאו עכו"ם שאין להן כפרה".
עוד כתב בספר בני יששכר במאמרי חודש סיון (מאמר ב ימי הגבלה) וז"ל: "והנה אמרו רז"ל (תנחומא, האזינו פרשה ד) כתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך, וכתיב (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים. עשה תשובה, ישא ה' פניו. יכול לכל, תלמוד לומר אליך, אליך ולא לאומות העולם. הרי שהתשובה אינה מועלת רק לישראל ולא לאומות העולם, וכך פסק הרמ"ע מפאנו והמבי"ט בספר בית אלקים". וחזר הבני יששכר על דבריו במאמרי חודש תמוז אב (מאמר ה נחמה ד) "ויתפרש על פי מה שכתבתי כמה פעמים והוא מן תנחומא, ופסקוהו הגדולים הרמ"ע והמבי"ט, דהתשובה לא מהני רק לישראל ולא לגויים".
המנחת חינוך (מצוה שסד) כתב בנדון זה: "והנה מצות התשובה נוהגת בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ככל המצוות. ואם תשובה נוהגת בבני נח, ראיתי בספרי דרושים שהאריכו בזה, ויש שכתבו שאין מועילה תשובה, ועל תשובת נינוה תירצו, ואין כאן מקומו".
הבני יששכר הביא בשם הרב בעל לימודי ה' שכתב בספרו (דף קא ע"א) ארבעה טעמים מדוע התשובה מועילה רק לישראל ולא לבני נח, וז"ל:
טעם א' – דהנה על פי דין באמת לא מהני תשובה, משום דהרי קיימא לן (כתובות יז, א) מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אבל משום שישראל הם אלו שהודיעו וגרמו כביכול מלכותו יתברך שמו בקבלת התורה, על כן מן הראוי למחול להם בתשובה. מה שאין כן לאומות העולם נשאר הדין על פי משפטי התורה שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולא מהני תשובה.
טעם ב' – דהנה תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו, והנה קבלו ישראל את התורה וקיימו את העולם, אם כן הרי הם כביכול כשותפין במלכותו, על כן לא שייך בישראל הדין שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. מה שאין כן אומות העולם שייך גבייהו דין מלך שמחל על כבודו, ולא מהני להו תשובה.
טעם ג' – היות שהשי"ת הרבה להם לישראל תורה ומצוות ודקדוקי מצוות לאין שיעור, בכדי לקדש את אבריהם וגידיהן וכוחותיהן עד שיהיו כמלאכי קודש, והנה האדם יצור חומר, תכבד עליו משא מלאכת הקודש, ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז, כ), על כן חשובים כאנוסים. מה שאין כן הגויים, המעט מצוות הניתן להם אם לא ישמרו מזידין הם נגד כבוד המלך, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.
טעם ד' – משום דישראל נקראים בנים, כדכתיב (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלקיכם, והקב"ה למו אב, ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. מה שאין כן לאומות העולם נקרא הקב"ה עליהם מלך, כמו שכתוב מי לא יראך מלך הגויים, וכתיב מלך אלקים על גויים, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול", עכ"ד.
ומכל הטעמים הנ"ל משמע שתשובת אומות העולם אינה מועילה כלל וכלל, ואם כן צ"ע מדוע נתקבלה תשובתם של אנשי נינוה.
בענין זה כתב הרמ"ע מפאנו: "ואל יקשה בעיניך מאנשי נינוה, כי הרבה תשובות בדבר. האחד – כי ריבוי האוכלוסיה היה מעורר אליהם רחמים בשביל י"ב ריבוא אדם שאין בהם חטא ובהמה רבה, שהיה חורבנה איבוד חלק רב ומסויים בעולם. השני – אנשי נינוה העמידו עצמם על דין תורה להחזיר גזילה בעינה (כמבואר בירושלמי המובא לעיל אות ב) שהחזירו רק את הגזילה שבידם, וזהו דין התורה, כי מדרבנן גם אם גזל קורה וקבעה בבנין עליו לפרק את כל הבנין ולהחזיר את הקורה]. אך הם לא ניצולו, אלא האריך להם אפו לשלם גמול צעקתם ומעשיהם בעולם הזה, ולבסוף נתקיים בהם כל חזון נחום האלקושי (נחום פרק א) שאמר אליהם א-ל קנא ונוקם ה' עד סוף הספר".
שלום,
זכורים שגם המבי"ט בבית אלקים דיבר בזה
כל טוב
אדרבה, תכתבו לנו…
ואחר שנתבאר דרך כלל כי עיקר התשובה לישראל אומר דרך פרט כמה הבדלים שיש בין תשובת ישראל לתשובת האומות ע"א שהיו בשנים קדמוניות, ההבדל הראשון והעיקרי כי תשובת ישראל מועילה להם בעולם הזה ובעוה"ב ותשובת האומות הנזכר כשאין שבים עד ה' בכל נפשם ובכל מאודם אינה מועילה להם כ"א בזה העולם שלא יענשו על מה שחטאו, לא בעוה"ב, ומבואר הוא כי לישראל מועילה התשובה בעוה"ז להצילם מרעת החטא וכמו שנאמר בפסוקי התשובה (דברים ל') ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך וגו' ומל ה' את לבבך וגו' ונתן ה' אלהיך וגו'.
כל יעודי פסוקים אלו בגלל התשובה הם בעולם הזה, ומזה הכתוב נלמוד ג"כ תועלתה לחיי העוה"ב דכתיב ושבת עד ה' אלהיך כמו שכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך, ודרשו חכמים (יומא פ"ו) שמגעת עד כסא הכבוד, כלומר שחוזרת הנשמה לכסא הכבוד במקום אשר ממנו חוצבה גם כי חטאה כיון ששבה בתשובה, וכן נאמר בעון החמור בע"א (במדבר ט"ו) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו בספרי יכול אפילו עשה תשובה תלמוד לומר עונה בה בזמן שעונה בה, וכן הוא אומר שחת לו לא בניו מומם כשמומם בם אינם בניו הא כשאין מומם בם בניו הם, וכן אמר המשורר ע"ה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם וגו' עד דכא עד דכדוכה של מות, ותשובה זו אינה מועילה לו אלא לעוה"ב כי כבר עבר ובטל מן העוה"ז בהיותו בדכדוכה של מות, וכן (סנהדרין מ"ג) כל המומתים בב"ד מתודים ומיתתם ותשובתם בודויים כפרה להם לעוה"ב, וכמו שאמר (שם) על עכן היום הזה אתה עכור ולא לעוה"ב, וכמו שאמרו במדרש רבה זובח תודה יכבדנני זה עכן שזבח את יצרו בתודה ושם דרך שהראה דרך לשבים זהו לישראל:
אמנם לאומות ע"א הנזכרים כשאינם שבים לה' כנזכר אינה מועילה התשובה אלא בזה העולם, ולא לעוה"ב, כי אנשי נינוה כששבו מדרכם הרעה אחרי כי לא שבו אל ה' בכל לבבם לדעת אותו, אלא מצד היראה מדברי יונה הנביא, תשובתם לא הועילה להם כי אם שלא תבא עליהם הרעה אשר יעד הנביא, וכמ"ש הכתוב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, כי נראה שלא הועילה תשובתם כ"א שלא תהפך העיר עליהם לא שנאמר שאם מת אחד מהם אח"כ שיהיה לו חלק לעוה"ב, כיון ששב, כחסידי אומות העולם שלא חטאו אלא שנזהרו בשבע מצות בני נח שיש להם חלק לעוה"ב, שאינו כך כי די להם שתועילם התשובה בעוה"ז, שישראל שהעמיסם האל יתברך במצות ואזהרות ואין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא הם הצריכים למדת התשובה, אבל האומות שאין להם עול על צוארם כ"א שבע מצות בני נח לבד, שאין בקיומם קושי, צריכים להיות זהירים בם ואם יעברו לא תועיל תשובתם אלא שלא יענשו בזה העולם כנזכר, כי התשובה היא מצוה נמנית בכלל רמ"ח מצות עשה שהיא לישראל לבד שהם נצטוו לשוב בתשובה ולהתודות לפני האל ית', וגדול המצווה ועושה כי לישראל המצווים בה מועילה תועלת נפלא בעוה"ז ובעולם הבא, ולאומות העולם שלא נצטוו בה אינה מועילה אלא בזה העולם, ואין זה עול בחקו ית', כיון שהם לא קבלו התורה אינם נכשלים כל כך בחטא כי הכל היתר להם, לבד שבע מצות שנצטוו, מה שאין כן בישראל שהם אסורים בכבלי ברזל והם תרי"ג מצות ואזהרות, ואינם יכולים לפסוע ב' פסיעות מבלי שיהיו זהירים שלא יארע חטא על ידם מהכשל בעבירה או מהשתדל מעשות המצות, ולזאת הכוונה יאמר הכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, ראוי לך שתשוב בי ותשובתך תגיע עד ה', כלומר לעוה"ב, מפני שאתה נכשל בכל עת בעונות המיוחדין לך, ואי אתה יכול להשמר בכולם מלחטוא בהם שהם מצויים ועקובים ברגליך ואתה נכשל בהם, וכמו שכתוב (תהלים מ"ט) עון עקבי יסובני, משא"כ באומות הנזכרים, כי ע"א גלוי עריות שלהם שפיכות דמים אבר מן החי ברכת ה' גזל דינין, יכולים להזהר בהם שלא יכשלו, ואם לא יהיו נזהרים תהיה עונותם על עצמותם להיותם נידונים אחר מותם, כי מלבד זה, התשובה היא חסד אלהי כי אין השכל מחייב שיחטא איש ויעבור דבר ה' ואח"כ יכופר במבטא שפתיו, והפליא חסדו זו לישראל בני בחוניו אברהם יצחק ויעקב שקבלו תורתו והמון מצותיו בסיני כנזכר, ואמרו ז"ל (אליהו רבא פרק י"ח) כי התשובה נמשלה למים כדכתיב (איכה ב') שפכי כמים לבך וגו', כמו התורה שנמשלה למים כדכתיב (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים וגו', לומר שלא ניתנה התשובה אלא לשומרי התורה שהם ישראל:
עוד יש הבדל בין תשובת ישראל לאומות הנזכרים גם בעוה"ז והוא מה שאמרו ז"ל (יומא פ"ו) גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות כדכתיב (יחזקאל ל"ג) ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם הוא יחיה, כי לישראל לבד הוא שנעשות זכיות מצד כי קיים מצות עשה של תשובה בכל אחד מהעונות ששב ממנו, אבל האומות הנזכרים שאינם מצווים בתשובה די להם שלא יענשו על העון בשובם ממנו, ולא שיחשבו להם כזכיות, ולכך באלו הכתובים ביחזקאל הזכיר כמה פעמים בית ישראל, לומר כי לישראל לבד הוא שנחשבות לו העונות כזכיות אחרי שובם מהם.
עוד נבדלה תשובת ישראל מתשובת האומות הנזכרים, כי תשובת הרבים מישראל מועלת לפרטים מהם שאינם שבים, וזכות הרבים תעמוד להם שלא יספו בעונם בעוה"ז עד אשר יתנו אל לבם לחזור כדי שלא יענשו בעוה"ב, מה שאין כן באומות הנזכר כי אין התשובה מועילה כי אם לשבים, והלואי תועיל להם, ולא שנאמר שתועיל לפרטים שביניהם שאינם שבים, וכמו שאמרו ז"ל (פסיקתא אמור) על ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' שהוא ראשון לחשבון עונות אחר התשובה והכפרה של יום הכפורים, והד' מינים כנגד ארבע כתות שבישראל, תורה ומצות, תורה בלא מצות, מצוה בלא תורה, לא זו ולא זו, אמר הקב"ה יקחו ארבעה מינים אלו כנגד כלם ויעשו כלם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו, וכן שבחו התפלה שיש בה מפושעי ישראל כחלבנה שהיתה נכללת עם סממני הקטרת עם היות ריחה רע, וזהו לישראל שנצטוו בכל זה, ולא לאומות הנזכרים, וכן מצינו באנשי נינוה שכתוב בהם (יונה ג') וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם, כי לא הספיקה תשובת הרוב ולא תשובת הגדולים, אלא גם הקטנים נצטערו אף הבהמות, כדכתיב (שם) הבקר והצאן אל יטעמו וגו':
(הועתק מספריא)
שער התשובה (פרק יד) בבית אלקים להמבי"ט
שלום כבוד הרב ו-"Chloumi"
אני חוזר על המילים של המבי"ט הנזכרים לעיל בספרו בית אלקים (שער התשובה, פרק יד) שכתב, וז"ל: "ואחר שנתבאר דרך כלל כי עיקר התשובה לישראל אומר דרך פרט כמה הבדלים שיש בין תשובת ישראל לתשובת האומות ע"א שהיו בשנים קדמוניות, ההבדל הראשון והעיקרי כי תשובת ישראל מועילה להם בעולם הזה ובעוה"ב ותשובת האומות הנזכר כשאין שבים עד ה׳ בכל נפשם ובכל מאודם אינה מועילה להם כ"א בזה העולם שלא יענשו על מה שחטאו, לא בעוה"ב, ומבואר הוא כי לישראל מועילה התשובה בעוה"ז להצילם מרעת החטא וכמו שנאמר בפסוקי התשובה (דברים ל׳) ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו וגו׳ ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו׳ אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו׳ והביאך וגו׳ ומל ה׳ את לבבך וגו׳ ונתן ה׳ אלהיך וגו׳."
אם הבנתי נכון, המבי"ט דיבר על הגויים "שהיו בשנים קדמוניות" דווקא, משמע שזה לא אותו דבר לגבי הגויים של היום.
וגם, כשהמבי"ט כתב שכשגוי עושה תשובה ושזה יכול להועיל לו רק בעולם הזה אבל לא בעולם הבא, הוא דיבר דווקא על "תשובת האומות כשאין שבים עד ה׳ בכל נפשם ובכל מאודם".
ואפשר להוסיף על זה דברי המאירי (בית הבחירה, על מסכת ע"ז, דף כו ע"א) שכתב בזה הלשון: "הגוים והרועים בהמה דקה ישראלים שסתמם מתמידים בגזל ומשוקעים בו עד שנעשו בכך כפורקים מעליהם עול תורה אלא שלא מחמת פיקור הם עושים אלא מחמת ממון ומ״ם כל שבא להם ההיזק מאליו אין אנו מצווים להשתדל בהצלתם ואף בזו של גוים צריך אתה לבחון מה שהקדמנו באיזה גוי הוא אומר כן ר״ל שבעובדי האלילים נאמר שלא היו גדורים בדרכי הדתות ואדרבה כל עבירה וכל כיעור יפה בעיניהם וכבר אמר ראש הפילוסופים הרגו מי שאין לו דת הא כל שהוא מעובדי האלהות אע״ף שאינו מכלל הדת אינו בדין זה חלילה וחס וכבר ידעת בגר תושב והוא שקבל עליו שבע מצות שאתה מצווה להחיותו:".
(הטקסט הועתק מאתר "על־התורה").
יוצא מדברי המאירי שאם יש גוי שמתנהג יפה והוא מקיים את השבע מצוות בני נח, אז הוא נחשב כגר תושב ולא עליו חז"ל דיברו קשיים בכל התלמוד.
ולכן, הוא לא נחשב כגויים "שהיו בשנים קדמוניות" כפי דברי המבי"ט.
היוצא מכל זה שתשובתו של גוי, לפחות לגבי רוב הגויים המערביים של היום (כמובן לא מדובר במחבלי החמאס וכל שונאי ישראל שעוברים כל היום על השבע מצוות בני נח), ולפחות אם הוא חוזר בכל נפשו ובכל מאודו, תשובתו מועילה לו כמו אצל בני ישראל, מלבד שהעבירות שלו אינן הופכות להיות זכויות, כי זו מתנה שנתן הקב"ה לישראל בלבד.
מה כבוד הרב וכבוד המשתתף (Chloumi) חושבים על זה?
תודה רבה.
אני מבין שכוונתו שגוי לעולם אינו שב בתשובה בכל נפשו, כיון שאין לו נשמה כשל ישראל, וכל החשיבה שלו היא לכל היותר עד הנושא של יראת העונש.
שלום,
נראה לי דאף שהמבי"ט כותב על אומות העולם משנים קדמוניות, נראה שמדבר על מה שמצאנו שכן אירע שגויים עובדי עבודה זרה חזרו בתשובה, בעיר נינוה, דבר שאינו כל כך נפוץ בזמנינו…
ולפי זה, לא בא לחלק בין הזמנים.
וכן ממה שהאריך לגבי השבע מצוות שלהם, ושהתשובה הוא חסד ולא דבר שכלי, משמע שמדובר בכל הזמנים, דמאי שנא.
והבנתי מהמגיב הנכבד שרוצה לדייק מהמבי"ט שמדבר דוקא על אלו שלא מקיימים השבע מצוות שלהם, שאז לא יקבלו אותם בתשובה, אבל אם מקיימים אותם מקבלים אותם בתשובה.
ונראה לי שאי אפשר לומר שמדובר על מי שכבר מקיים המצוות, דאם לא עובר על חלק משבע מצוות על מה יעשה תשובה ? וכן כשמדייקים מלשון המבי"ט שכותב שיותר פשוט וקל להם לשמור מצוות שלהם, ושלכן אין להם תשובה, יוצא שמדובר על מי שעובר על חלק משבע מצוות שאז אם לא יחזור בתשובה בכל לב ונפש אלא רק מחמת יראה, זה לא מועיל אלא לעולם הזה.
ולפי זה, נראה לי מדברי המבי"ט שגוי יכול לחזור בתשובה בכל לב ונפש, אלא שהפעם שמצאנו גויים שחזרו בתשובה (נינוה) זה היה רק מיראה, ומעשה שהיה כך היה, ולא שאי אפשר להם, שהרי כתב שזה התנאי שיועיל לעולם הבא, וקשה לומר שהקב"ה יתן להם אפשרות לחזור בתשובה לזכות לחיי העולם הבא אם יש מניעה לפי שורש נשמתם.
אלא נראה לי מלשון המבי"ט שגוי שעבר על חלק משבע מצוות שלו, אם חוזר בתשובה מקבלים אותו, אם מיראה רק לעולם הזה, ואם בכל לב ונפש גם לעולם הבא.
ואכן בכמה מקומות, המאירי מחלק בין גוי שעובד ע"ז למי שמקיים המצות, לגבי השבת אבידה, ולגבי דין בע"ז דלא מעלין ולא מורידין (כפי שציין המגיב הנכבד). ולשיטתו פעמים יש נפק"מ למעשה.
כל טוב
אגב, נראה להוסיף קצת ראיה שגוי יכול לחזור בתשובה בכל לב ונפש, מנעמן, שאף שהיה עובד עבודה זרה, כמו שכתוב (מלכים ב ה, יז) "כי לוא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה' " (ועיין מצודת דוד שם ד"ה כי, ורש"י במסכת גטין נז ע"א ד"ה גר תושב היה), מכל מקום חזר בתשובה ונהיה גר תושב (סנהדרין צו ע"ב, גטין נז ע"א).
ומשמע שתשובתו הועילה לו לעולם הבא כי לא מצאנו שחזר בתשובה מיראה כי אם אחר שראה הנס שקרה לו, ומשמע שזה בכל לב ונפש.
ואולם, אפשר לומר שחזר בתשובה מיראה מאחר שהקב"ה שלח לו צרעת והיה ירא מזה.
למיטב הבנתי אין הבדל בין הגויים היום לאלו של פעם וסדנא דארעא חד הוא, וגוי אין לו נשמה כנשמות ישראל שיוכל לשוב בתשובה בלב שלם.
תודה רבה לכבוד הרב ומכבוד המגיב (Chloumi), על התשובות שלכם.
ברשותכם, רציתי להוסיף דברים.
גם אם נגיד שנשמתו של הגוי אינה דומה לנשמתו של ישראל, שאפשר להבין דברי המבי"ט בכיוון אחר, המעשה של נעמן שנקרא בסוף 'גר תושב' וכו', לכאורה להגיד שאם גוי עושה תשובה תשובתו לא מועילה לו זה דבר תמוהה ופלא.
הרי, הגם שיש מאמרי חז"ל בירושלמי וגם במדרש תנחומא (הבני יששכר מביא אותו), אבל יש גם כן עוד מדרש תנחומא (שמיני, ט) שמסביר ש-"האומות קרובי תשובה הם", ויש שבח בזה שעשו חז"ל אל הגויים. הגור אריה מביא את התנחומא הזה (גור אריה, במדבר לא, יט) ומסביר את המדרש הזה, ויש עוד הרבה מפרשים שמביאים את המדרש תנחומא הזה אודות אנשי נינוה וחזרתם בתשובה, בפרט המפרשים על ספר יונה.
וגם, איך להבין שהבני יששכר הביא את המדרש תנחומא בהאזינו (פרשה ד) ולא הביא את המדרש תנחומא בשמיני (פרשה ט)?
האם יש בכל המאמרי חז"ל האלה כמין "מחלוקת הסוגיות"?
(אולי אפשר ולענות ולומר שלמעשה לא מדובר באותו ספר, כלומר שיש שניים (או שלושה?) ספרים קדמונים שהשם שלהם "תנחומא", ובגלל זה יש לפעמים הבדלים במקורות של הראשונים והאחרונים כשמביאים את התנחומא בכתביהם, כי מדובר בספרים שונים שרק שמם שווים, וצ"ע).
ועוד, כותב הרד"ק (יונה ג, י) וז"ל: וינחם האלוקים – כי כל דבריו שאמר להרע לבני האדם בתנאי אם לא ישובו, אבל אם ישובו יסלח, וזו המדה והיא ממדותיו ית' כמו שאמר בתורה וכן אמר ירמיהו רגע אדבר וגו' וכן אמר יחזקאל ובשוב רשע מרשעתו וגו'.
ושפיר מעשה נעמן שנקרא בסוף 'גר תושב' כי הוא קיבל שלא לעבוד ע"ז וקיבל עליו שאר מצוות בני נח, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יד, ז).
ועל בגר תושב אנחנו מצווים להחיותו (כפי דברי הרמב"ם בהלכות מלכים י, י, וכסף משנה שם שמביא דברי הגמרא בפסחים כא' ע"ב), ושעליו אמר הרמב"ם
שהוא בן העולם הבא (הלכות תשובה ג, ה; וגם הלכות מלכים ח, יא).
ולכן, הגם שלפי דברי הירושלמי והמדרש תנחומא שהביא הבני יששכר, זה נשמע שאין כפרה לגויים, אבל זה תלוי בגויים עצמם, כלומר שזה תלוי במחשבתם (אם מקיימים/מקבלים לקיים שבע מצוות בני נח או לא, אם הם עושים תשובה או לא וכו').
מה כבוד הרב וכבוד המגיב (Chloumi) חושבים על זה?
תודה רבה.
יתכן מאוד, יישר כח
שלום,
אולי אפשר לדחוק ולפרש שכל מה שדברו בירושלמי ובתנחומא שהביא הבני יששכר מדובר בגוי שעשה תשובה מיראה שאז אין תשובתו מועילה, והכוונה שאינה מועילה לעולם הבא (אבל כן מועילה לעולם הזה).
ויש לדייק מהבני יששכר עצמו שהביא שכן פסק המבי"ט, והרי המבי"ט לא כתב אלא שתשובה מיראה אינה מועילה לעולם הבא, אבל בכל לב ונפש מועילה. ויתכן שאין פלוגתא לפי זה.
ואולם מלשון הרמ"ע מפאנו שהביא הרב שליט"א, לא משמע הכי.
השאר תגובה