אמירה לאדם שלא קיבל שבת / השלמת מנין לחילונים / הפרשת חלה בשבת

שאלה:

שלום וברכה.
1. אישה שהדליקה נרות שבת לפני השקיעה, האם מותר לה לומר לבעלה להדליק או לכבות אור. והוא הדין לגבי בעל שקיבל שבת.
2. שולחן ערוך סימן נה סעיף יא לגבי מחללי שבת
אדם שהלך להשלים מניין ל 9 מחללי שבת בפרהסיא, למנחה וערבית, ליארצייט
האם יעשו תפילה מנחה בלי חזרה? מי יאמר קדיש וברכו בערבית?

3. לעניין עירוב חצרות בבנין שלי שכולם חילונים – מה הפתרון לעשות זאת ?
אף על פי שאני לא מטלטל, אך מכיוון שנולד לי בן ואני מניח שאשתי בקרוב תרצה לטייל עם העגלה.
האם הרב של השכונה עושה בדרך כלל?

4. חלה שלא הפרישו ממנה , מותר בשבת לקחת חתיכה קטנה ולומר הרי זו חלה?

תשובה:

שלום וברכה

1. מותר לה לבקש מבעלה שעדיין לא קיבל שבת, שיעשה מלאכה.

2. יתפללו ללא חזרה אבל יאמר את השמונה עשרה בקול רם ויאמרו קדושה וקדיש.

3. העירוב חצרות של הרב יעזור לך רק אם אתה סומך על העירוב השכונתי, אם אתה לא סומך עליו אתה צריך לעשות עירוב חצרות בבנין שלך וזה לא מעשי כאשר יש שכנים חילונים שצריך שתהיה לך תפיסה יד בבית שלהם, נניח שיהיה חפץ שלך מונח שם, או שישכירו לך זכות בבית. כל זה מעשי בשכן אחד שנים לא בבנין שלם.

4. חלת ארץ ישראל אסור להפריש בשבת. בחו"ל שהחלה מדרבנן, מותר לאכול ת החלות, אלא שיש לשייר מהם פרוסה למוצאי שבת ואז להפריש אותה כחלה עבור מה שכבר נאכל. בארץ ישראל שאסור לעשות זאת וצריך להפריש קודם האכילה – החלות הן מוקצה ואסורות בטלטול.

מקורות:

1. בגמרא (שבת קנא, א) מובאת מימרא של רב יהודה בשם שמואל: "מותר לאדם לומר לחבירו: שמור לי פירות שבתחומך, ואני אשמור לך פירות שבתחומי".

מדובר כאן באדם שאינו יכול לצאת מחוץ ל'תחום שבת' שלו (אלפיים אמה מחוץ לעיר) כדי לשמור על פירותיו, שמא ייגנבו או יינזקו. בהלכת שמואל מבואר שמותר לו לבקש מחברו, ש'תחום שבת' שלו כולל את אזור הפירות, לשמור עליהם עבורו.

ההלכה זו נפסקה כלשונה ב'שולחן ערוך' (או"ח, סימן שז, סעיף י): "מותר לומר לחבירו: שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור פירותיך שבתחומי".

בטעם הדין נחלקו ראשונים: למה מותר לאדם לומר לחברו לשמור לו פירות שבתחומו? לדעת הר"ן (שבת סד, ב) ההיתר הוא משום שגם בעל הפירות היה יכול לשמור את פירותיו הוא, אילו היו שם 'בורגנין' (צריפים) המרחיבים את 'תחום שבת'. האפשרות של 'בורגנין' קובעת שהמלאכה נחשבת ל'מלאכת היתר' הן לבעל הפירות והן לחברו.

אך לדעת הרשב"א (שבת קנא, א, בשם התוספות), הסיבה להיתר היא מפני שלחברו מותר לשמור על הפירות. כיון שלחברו מותר, גם לבעל הפירות מותר לבקש ממנו לשמור את הפירות.

מתוך דברי הגמרא לפי ביאורם, למד הרשב"א בשם התוספות שמותר לאדם שקיבל על עצמו את השבת לבקש מחברו, שעדיין לא קיבל עליו את השבת, לעשות מלאכה עבורו. הר"ן מביא את דבריו: "כתב הרשב"א ז"ל בשם התוספות, דמהא שמעינן דישראל שקבל עליו שבת קודם שחשכה, מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה פלונית, דכיון דלחברו הוא מותר אין באמירתו כלום".

הר"ן, לפי דרכו, קובע שאין ראיה להלכה זו. לפי דעתו, ייתכן שאין היתר למי שקיבל עליו את השבת לבקש מחברו לעשות מלאכה עבורו. ברגע שקיבל על עצמו את השבת, אין לאדם שום אפשרות לעשות מלאכה (ושלא כעניין 'תחום שבת', שגם בשבת עצמה, אילו היו שם 'בורגנין' היה יכול לשמור על פירותיו בעצמו), ולכן אין היתר לבקש מחברו לעשות מלאכה.

ב'שולחן ערוך' נפסק שמותר ליהודי שקיבל שבת לבקש מיהודי אחר לעשות לו מלאכה (סימן רסג, סעיף יז): "יש אומרים שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה".

פשטות כוונתו היא לפסוק כדעת הרשב"א הנ"ל, שכיון שמותר לאחר לעשות את המלאכה, אין מניעה ממי שקיבל עליו את השבת לבקש ממנו לעשותה. אולם, ב'מגן אברהם' (ס"ק ל) ביאר (על-פי דברי ה'בית יוסף') שהוראת ה'שולחן ערוך' מתאימה אף לדברי הר"ן, שכן קבלת השבת תלויה בבחירת האדם: "דהא אי בעי לא היה מקבל שבת עליו, וכל שיש לו היתר מותר אמירה".

הט"ז (ס"ק ג) דחה סברא זו, וביאר את סיבת ההיתר על דרך הרשב"א: "אלא הטעם הוא איסור אמירה לא נאסר אפילו בשבת גמור, רק באם הוא אסור לכל ישראל, מה שאין כן באם מותר לזה בשבת הכי נמי מותר גם להשני לומר לעשותו".

ב'משנה ברורה' (ס"ק סד) ציין לדברי הט"ז, וכן פסקו הב"ח (סוף סימן רסג) וה'שולחן ערוך הרב' (רסג, כה). ((דעת ה'לבוש' היא לאסור אמירה לחבר לאחר שקיבל תוספת שבת, אך האחרונים דחו דבריו. ראה ב'משנה ברורה' ס"ק סז; כף החיים רסג, ס"ק קב.)

2. ראה בענין זה שו”ת רבבות אפרים (ח”ז סי’ תב) תשובת מרן הגרש”ז, ומבקשי תורה (סיון תשנה סי’ קסג) מכתב מהגרש,ז שאם אפשר להתפלל במקום שיש מנין של אנשים כשרים עדיף, ובשו”ת אג”מ (או”ח ח”א סי’ כג) כתב שאם אין מנין רק עם אותו מחלל שבת אין זה נחשב לתפילה בציבור, אך יכולים לומר קדיש וקדושה, ועי’ ילקוט יוסף או”ח סי’ נה סעיף יא, וסי’ קלה סעיף לו, ושו”ת אור לציון ח”ב פ”ט ס”ה שגם הקילו בשעת הדחק לעלותו לאחר שבעה קרואים, אולם לגבי אמירת קדיש ראה שם בילקוט יוסף שאין ליתן לו לומר קדיש לבד אלא עם עוד אדם כשר, ועי’ שו”ת אור לציון ח”ב פ”ה ס”ה שאם אומר קדיש לבד אין לענות אחריו אמן.

4. ראה שו"ע סי' שלט סעי' ד ומשנה ברורה שם ס"ק כה. ובשו"ע יו"ד סי' שכג סעי' א שכז סעי' ה.