שאלה:
מעשה מעניין…
אדם ראה את חברו אוכל אגוזי פקאן, ונשאר בידו של חברו אגוז אחרון, וחברו שמולו חמד אותו וכיוון שיודע שחברו מסתמא ייתן לו את האגוז כי הינו אוהבו- בירך עליו כשהאגוז עדיין ביד חברו. חברו כשראה כן מיד אכל את האגוז האחרון, וכדי שלא תהיה ברכתו של הראשון לבטלה- הוציא מחיקו אגוז מלך ונתן לו.
האם הברכה חלה על אגוז המלך?
תשובה:
זה שהברכה לא חלה על האגוז מלך זה ברור, כי כלל לא היתה כוונתו לאוכלו. החידוש שיש לומר, שגם אם היה נותן לו את האגוז שחמד היה צריך לשוב ולברך עליו, כיון שהוא לא מזומן לו והוא תלוי בדעת אחרים, כך שברכה לבטלה בכל מקרה נעשתה כאן!
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רו סעיף ה
אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה, עד שיביאוהו לפניו; ברך ואחר כך הביאוהו לפניו, צריך לברך פעם אחרת; אבל מי שברך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין, או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון, אינו צריך לברך. הגה: וטוב ליזהר לכתחלה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו (בית יוסף טור י"ד סימן י"ט).
משנה ברורה סימן רו ס"ק יט
צריך לברך פעם אחרת – ואפי' כוון דעתו עליהם בשעת ברכה ג"כ לא מהני כיון שאז לא היו לפניו ולא היה להברכה על מה לחול ולא דמי לאמת המים דס"ו דהתם כיון שבודאי יבואו המים נגדו כאלו היו לפניו דמיא משא"כ הכא דתלוי בדעת אחרים. ואם היה הדבר שבירך עליו מונח בתיבה בעת הברכה ואחר הברכה לקחה משם אינו צריך לחזור ולברך כיון שהוא מוכן לפניו ואינו תלוי בדעת אחרים ובפמ"ג מצדד דה"ה כל כה"ג שהוא ודאי שיובא אצלו כגון שהוא בחדר הסמוך לו ג"כ אין צריך לחזור ולברך אך לכתחלה בודאי יש ליזהר בזה אחד מטעם הפסק ועוד דלכתחלה המצוה לאחוז בידו בשעת הברכה וכנ"ל בס"ד:
השואל הנכבד בשאלתו הזכיר לי מה שקרה לי אישית אתמול בארוחת ערב.
היה לי צלחת מרק עם ירקות ועוף. לקחתי בכף ירק וברכתי האדמה הכנסתי לפה והתברר לי שזה בעצם היה חתיכת עוף. הוצאתי את העוף מהפה ולקחתי ירק. אלא שאז הסתפקתי אם לברך שוב האם הברכה חלה או לא. מספק לא ברכתי שוב מתוך מחשבה שהרי התכוונתי על כל הירקות שבצלחת ולא רק על מה שהיה בתוך הכף. האם נהגתי כשורה?
נהגת נכון.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רו סעיף ו
נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס, צריך לחזור ולברך אף על פי שהיה מאותו מין לפניו יותר כשברך על הראשון. הגה: רק שלא היה עליו דעתו לאוכלו.
משנה ברורה סימן רו ס"ק כו
(כו) רק שלא היה דעתו – ר"ל שלא היה דעתו בפירוש בשעת ברכה על כולם רק בסתמא דאם היה בדעתו בשעת ברכה לאכול גם השאר א"צ לחזור ולברך [ואפילו כשלא היה מונח לפניו אז על השלחן] ועיין בבה"ל דיש כמה ראשונים שסוברין דאפילו בסתמא ג"כ א"צ לחזור ולברך דכיון שהיה מונח לפניו על השלחן הוי כדעתו בהדיא על הכל. וספק ברכות להקל.
האם יש להסיק מכך שזה מחלוקת מחבר ורמ"א? שלפי המחבר גם אם היה בדעתו לאכול עוד (כפי שהיה במקרה שלי) עדיין צריך לברך שוב? אמנם אני אשכנזי היוצא ביד רמא אבל עדיין, לאלה שהולכים לפי המחבר, יוסף הוא השליט,
נכון, יש כאן שלוש דעות חלוקות אלא שבמקום ספק ברכות גם ספרדים לא מברכים כדעת המחבר.
השאר תגובה