בגד רטוב – מוקצה בשבת?

חשבתי שהתשובה תלויה בשאלה לגבי עוצמת הסחיטה- האם יש כאן טופח על מנת להטפיח או רק טופח.
מתשובתכם אני מבין שאם הבגד בכללותו ראוי ללבישה לפי רוב האנשים זה לא מיגו דאיתקצי בבין השמשות גם אם חלקים ממנו רטובים אפילו בשיעור סחיטה של טופח על מנת להטפיח?
האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בכל הנושא הזה?

רק לוודא שהבנתי את ראשי התיבות בתשובתכם:
לכו"ע= לכולי עלמא= לכל העולם?
הבנתי נכון?

בשמירת שבת כהלכתה במהדורה החדשה פרק ט"ו סעיף ט"ו- משמע שאפילו אם מקצת מהבד נרטב הרי שהבגד אסור בטלטול גזירה שמא יסחוט.
כלומר כאשר יתייבש הבגד מותר לטלטלו או שאם היה רטוב אפילו במקצת בבין השמשות של כניסת שבת הרי שאתקצי לכולי יומא?
האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בכל הנושא הזה?

הכוונה לסעיף ט"ו (פרק ט"ו) שם כתוב: "אסור לטלטל בגדים רטובים שנרטבו במים או בכל חומר ניקוי אחר, ואפילו נרטבו רק במקצתם, גזירה שמא יבוא לסוחטם."
אם בבין השמשות של כניסת שבת היתה רטיבות אפילו קטנה- אין כאן דין של מיגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכוליה יומא?

שולחן ערוך סימן ש"ח סעיף ט"ז במשנה ברורה סעיף קטן ס"ג וזה לשונו:
"ותחבו בו קנה – היינו מע"ש וגם מיירי שנתייבש קצת מבע"י דאם היה טופח ע"מ להטפיח בבין השמשות אסור לטלטל החלוק כל השבת דמיגו דאתקצאי לביה"ש וכדלעיל בסי' ש"א סמ"ו בהג"ה איתקצאי לכולי יומא":

-משמע שיש מיגו דאתקצאי אם יש רטיבות משמעותית של טופח על מנת להטפיח?