שאלה:
ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער
מה כוונת הרמב"ן
אדם עצוב על בנו או אביו אז לא להתקרח בגלל שיפגוש אותו בתחיית המתים? או שהכוונה שיש לנשמה קיום בשמים? אז איך זה מנחם את מי שנשאר לבד? ולמה אין את זה בגוי
תשובה:
כוונת הדברים היא שאם נבין שהעולם הזה הוא בלאו הכי בר חלוף, וכל מטרת מציאותנו כאן בעולם היא לבוא ולעמוד לפני ה' שם, ממילא אין כאן אובדן, יש קושי לנו שנשארנו, אבל בעצם מה שקרה הוא מה שאמור וטוב היה שיקרה, וכאשר אדם מקרח שערותיו מרוב צער הוא מראה בעצמו כביכול אינו מודע או אינו מאמין בענין הזה.
וזה כמובן שייך בישראל דוקא שהם שייכים בחיי העולם הבא.
אז הכוונה לא לתחיים המתים?
לא. אבל אגב גם תחיית המתים לא תהיה אצל גויים.
הרמב"ן שם גם כותב שזה טבעי לבכות על פרידה של אהוב…
לכן ההסבר שלכם קצת מעניין כי אם הכוונה לתחיית המתים הפירוש הוא שעוד יקומו לתחייה וייפגשו וזו הנחמה על הפרידה הטבעית שכואבת
אך אם הביאור שלנשמה יש קיום אחר המוות זה לא כל כך "פותר" את עניין הגעגוע…
זה לא פותר את ענין הגעגוע ולכן גם יש לנו דיני אבלות שבעה מקוננות קריעת בגד ועוד ניהוגי אבלות, רק לא מאבדים את העשתונות, ולא קורחים כדרך הנכרים, כיון שיודעים שאמנם זה כואב אבל בסופו של דבר זה הדבר הטוב והנכון לנשמה.
השאר תגובה