אכילה ושתיה לפני קידוש והבדלה [חלק ג]

בס"ד

מאמרנו השבוע משלים את ההלכות אכילה ושתיה לפני קידוש שעסקנו בהם בשבועיים האחרונים. מה הדין אדם שקיבל שבת מוקדם האם הוא כבר נאסר באכילה ושתיה לפני קידוש? אשה שהדליקה נרות מוקדם ומאד צמאה, באיזה מצב ניתן להתיר לה? האם חייבת לקדש בעצמה? ומה ההבדל בין ימינו לעבר? אדם צריך לקחת תרופה לפני קידוש האם מותר לו לבלוע את התרופה יחד עם מים? האם מותר לעשות סעודה ביום שישי סמוך לשבת? סעודת פורים ביום שישי שהתארך עד שקיעת החמה של שבת, מה עושים? אדם מבוגר במדינה צפונית בקיץ שקשה לו להתחיל את הסעודה לפני הפלג, אולם באמצע הסעודה הוא מקבל שבת כיצד ינהג? סעודות מצוה מאוחרות ביום שישי? אדם שלא שמע את ברכת בורא פרי הגפן אולם שמע את שאר הקידוש האם יצא ידי חובה? אדם שבטעות בירך בורא מיני מזונות במקום בורא פרי הגפן בקידוש האם הוא יצא ידי חובה? מי שעבר ואכל לפני הבדלה – מה יעשה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

אכילה ושתיה לפני קידוש והבדלה [חלק ג]

קיבל שבת מוקדם

אדם שקיבל שבת מוקדם חל עליו מיד בקבלת שבת איסור אכילה, ומרגע קבלת השבת נאסר באכילה כולל טעימה קלה או שתית מים.

כמו כן אדם שלא הספיק לקבל שבת והגיע רגע שקיעת החמה, נאסר מיד באכילה עד שיקדש.

אולם אם קשה לו להמתין עד זמן תפילת ערבית, יכול להקדים ולקדש ולאכול מיד לאחר קבלת שבת, ואח"כ להתפלל מעריב, ובתנאי שמתחיל לאכול חצי שעה לפני זמן תפילת מעריב.

במקרה והגיע כבר זמן תפילת ערבית או חצי שעה קודם ערבית, והוא מאד צמא וקשה לו להמתין עד לאחר התפילה, יכול לקדש ולאכול כזית פת, אך יקפיד לאכול פחות מכביצה.

במקום צער

אדם שמאד צמא ואין ביכולתו לקדש, ויש לו מכך צער גדול מאד, כתב המהרש"ם (קו' אהבת שלום אות יא; נדפס בסוף מנחת שבת) שבמקום צער לא אסרו חכמים, ומותר לשתות מים קודם שבלת שבת, וגם בין השמשות יש מקום להקל. ולכן הורה שאשה שקיבלה שבת מוקדם, ואין באפשרותה לקדש, והיא מאד צמאה, ויש לה צער גדול יכולה לשתות משהו לפני קידוש. אולם המנחת יצחק (ח"ח סי' יח) כתב שהדבר אינו מצוי כלל שאינה יכולה לקדש. [נראה ההבדל שבזמן המהרש"ם היה מצוי מאד נשים שלא ידעו קרוא וכתוב, ובפרט קרוא וכתוב בעברית, ואילו בזמן המנחת יצחק הדבר אינו מצוי, ואף בחו"ל בקרב נשים שאינן יודעות לקרוא עברית מצוי סידורים שמופיע הנוסח באותיות אנגליות או שפות אחרות, ונדיר אשה שאינה יכולה לקדש]. נדגיש כי בליל שבת גם לדעת הסוברים שאשה אינה מתחייבת בקידוש בבוקר עד שבעלה מסיים את התפילה, בליל שבת לכל הדעות היא נאסרת מיד לטעום משהו לפני קידוש.

אולם עדיין מצוי הלכה זו כאשר אדם נמצא במקום שאין לו יין או חלות זמינים לקדש עליהם, למשל כשהוא במקום נופש, ואין גישה למטבח עד שעת הפתיחה, או שהוא נמצא בבית הכנסת ובמקום אין יין או חלות לקדש עליהם, ותקף אותו צמאון חזק.

ולמעשה המנחת יצחק כתב שישנם 3 דרגות:

לאחר קבלת שבת מוקדמת לפני שיקעת החמה, לרוב הדעות מותר לשתות מים אך ראוי להחמיר, ולכן במקום צער אפשר להתיר.

לאחר שקיעת החמה לפני צאת הכוכבים יש מחלוקת אם מותר לשתות מים, ובשעת הדחק גדול שיש צער רב אפשר להתיר.

לאחר צאת הכוכבים לכל הדעות איסור שתית מים לפני קידוש הוא מעיקר הדין, ואין מקום להתיר.

מנחת יצחק לקיחת מים לבליעת כדור לפני בין השמשות ולפני תפילת מעריב יש להקל, אף שיכולה לקדש אך רוצה להמתין לבעלה. אך לקיחת משקה עם טעם גם לבליעת כדור אסור, כל שחייב לברך. ולכן למצאה שחייבת לברך אסור שתית מים, גם כשהכוונה לתרופה.

לקיחת תרופה לפני הסעודה

תרופה שאין בה טעם או מרה אין איסור, אך אם צריך להמתיקו עם סוכר אסור גם כשצריך לקחת לפני האוכל כל שאין חולי. חוט שני ח"ד פרק פה סוף סק"ב.

סעודה ביום שישי אחה"צ

במאמר בשבוע הקודם הזכרנו בקצרה כי אחד המקרים שבהם קידוש חמור יותר מאשר הבדלה, הוא כאשר אדם התחיל סעודה לפני הזמן, והגיע הזמן של קידוש או של הבדלה באמצע הסעודה, בכניסת השבת הוא חייב להפסיק לאכול או לשתות, לקדש וכפי שנפרט כיצד עושים זאת. ואילו ביציאת השבת מותר לכתחילה להמשיך לאכול כרגיל, כל עוד והסעודה התחילה לפני הזמן.

למעשה בעוד שלפני הבדלה הדבר מצוי מאד שבשקיעת החמה של מוצאי שבת מצויים באמצע סעודה שלישית [ובמאמר של פרשת דברים תשפ"ד – אכילה לפני הבדלה הרחבנו עד מתי ניתן להתחיל סעודה שלישית], ביום שישי הדבר לא אמור לקרות, כיון שיש איסור לקבוע סעודה ביום שישי לפני שבת כדי שיאכלו סעודת שבת לתיאבון.

אולם למעשה הדבר קורה בשורה של מקרים כפי שנפרט, ודוקא בגלל שהדבר פחות מצוי – אנשים לא תמיד מודעים להלכות הנצרכות לקידוש. למעשה הציורים המצויים הם מתחלקים לשלשה: סעודת מצוה, שעת הצורך גדול, אנשים המתקרבים ליהדות. נמנה את המקרים שבהם הדבר מצוי, ואח"כ נפרט מה האופציות הקיימות, ומה העדיפות ההלכתית, וכיצד מקדשים באמצע סעודה.

סעודת מצוה

יום טוב שחל במוצאי שבת, לעיתים לא מספקים לאכול משהו לסעודה שלישית עד סמוך לשקיעה, וגם אם אוכלים רק כזית פת כדי שיהיה תיאבון לסעודת ליל החג, צריך או לאחד את סעודת החג וסעודה שלישית, או להפסיק לאכול מיד בשקיעת החמה. וכפי שנפרט.

פורים שחל ביום שישי, ומתחילים את סעודת הפורים בשעה מאוחרת, ולא מספיקים לסיים לפני שיקעת החמה.

ברית שאין אפשרות להשיג מוהל בשעות הבוקר המוקדמות, הדבר מצוי בפרט באיזורים שיש מוהל אחד על איזור גדול מאד, ולעיתים יש לו יותר מברית אחד ביום. ולכן הסעודה מתחילה בשעה מאוחרת יחסית.

פדיון הבן שניתן לעשותו רק לאחר חצות, והסעודה מתחילה בשעה מאוחרת, בפרט בשבתות חורפיות קצרות מצוי שמחמת אילוצים שונים הסעודה לא מסתיימת לפני השקיעה.

שעת הצורך

כאשר יש זקנים חולים או ילדים שאינם יכולים להמתין לסעודת ליל שבת, בפרט במדינות צפוניות בשיא הקיץ ששקיעת החמה בשעה מאד מאוחרת, במקרים אלו הפתרון הוא לקבל שבת בפלג המנחה, ולקדש ולהתחיל את הסעודה בפלג המנחה, במאמר השבוע כי תשא תשפ"ד עסקנו בהרחבה באפשרות זו. אולם עדיין פלג המנחה בשיא הקיץ בחלק נרחב מצפון אירופה וצפון ארה"ב וקנדה יוצא לאחר שבע או שמונה בערב, ולעיתים קרובות ילדים זקנים חולים אינם יכולים להמתין עד אז כדי להתחיל בסעודה.

לעיתים גם קיים אילוצים של המקום, במקום שהסעודה בבית הכנסת או באולם, וצריך לסיים את הסעודה לפני החשיכה, שאנשים יוכלו לשוב לביתם בבטחה לפני שמסוכן להסתובב ברחוב.

מקרה נוסף קיים אצל אנשים המתקרבים ליהדות, ומתחילים לשמור הלכות צעד אחר צעד, במשך כל החיים הם רגילים שארוחת ערב הוא בשעה 19:00 בדיוק, והם אנשים מסודרים וקשה לשנות הרגלים, בפרט הרגל של סדר יום ויציבות, הם עדיין לא במצב להזיז את ארוחת הערב מפני כבוד השבת, אך בהחלט רוצים לקבל הדרכה כיצד להפוך את ארוחת הערב לסעודת שבת? כיצד לעשות קידוש בצורה הנכונה?

האופציות הקיימות

בכל המקרים הללו הצורה המועדפת הוא כמובן לדאוג שהסעודה תהיה מוקדמת יותר, וקטנה, כדי שסעודת ליל שבת או ליל יום טוב יהיה לתאבון.

במקרה ואין אפשרות כזו, או שתוכנן לעשות כן מחמת אילוצים שונים הדבר התעכב, במידה ויש אפשרות להתחיל את הסעודה לאחר פלג המנחה, יש אפשרות לקדש ולהתחיל את הסעודה רק לאחר פלג המנחה, גם בסעודת ברית או פדיון הבן, אין בעיה שהסעודה תהיה לאחר קבלת שבת, למרות שהברית או הפדיון היו ביום שישי.

אולם בפורים ושבת שחל בערב יום טוב, אנחנו צריכים לאכול את סעודת הפורים לפני קבלת שבת, ואת סעודה שלישית לפני שקבלנו עלינו את יום טוב, ולכן אי אפשר להתחיל את הסעודה לאחר שקיבלנו עלינו את היום הבא לאחר פלג המנחה. וכן במקרים שיש צורך להתחיל את הסעודה לפני פלג המנחה, אולם הוא נמשך לאחר שקיעת החמה. (קובץ תשובות ח"ב סי' טז).

במקרים הללו יש אפשרות להפסיק את האכילה לפני שקיעת החמה, ואסור אף לשתות טיפת מים לאחר שקיעת החמה, ומיד לאחר מכן לקבל שבת או חג, להתפלל מעריב, ואח"כ לאכול את סעודת השבת או החג.

אולם יש גם אפשרות לקדש באמצע הסעודה, כלומר לעצור את האכילה רגע לפני שקיעת החמה, לקבל שבת, ואז לעשות קידוש כפי שנפרט, ואז להמשיך בסעודה אולם כעת היא נהפכת לסעודת שבת. למעשה המשנה ברורה (סי' רעא ס"ק כא) כתב שיש בכך כמה מחלוקות כיצד לעשות זאת, ולכתחילה יש להמנע מעשיית פתרון זה.

עשיית קידוש באמצע הסעודה

כאשר מגיע שקיעת החמה, עלינו לעשות פעולה שיראה שהסעודה מכאן ולהבא היא סעודה לכבודה של השבת, קיימת דעה שלכן צריך לעקור את השולחן ולהחזירו [בזמנו השולחן היה בנוי מרגלים [או קופסאות] ולוח עץ המונח עליו, אולם לוח העץ לא היה מחובר אל הרגלים, וכאשר ערכו את השולחן לעיתים היו מביאים את לוח העץ ועליו מפה ומאכלים שונים. כמו כן היה מצוי כאשר מפנים את השולחן מרימים את לוח העץ מעל הרגלים ומסלקים אותו מחדר האכילה], אולם להלכה נפסק שאין צורך לפרק את השולחן ולעורכו מחדש, ואף לא להסיר את המאכלים מהשולחן, אלא די לכסות את החלות [וכל לחם שהוא] בכיסוי החלות, לעשות קידוש ומיד לאחר קידוש להסיר את הכיסוי, ולהמשיך בסעודה. (פסחים ק. שו"ע או"ח סי' רעא סעיף ד).

אולם יש כמה שינויים בסדר הקידוש, במידה והמקדש שתה כבר יין בסעודה ובירך עליו בורא פרי הגפן, הוא אינו מברך שוב בורא פרי הגפן, אלא אומר ויכולו וברכת הקידוש, בלי ברכת בורא פרי הגפן. אולם יש הסוברים (שעה"צ סי' רעא ס"ק כה) שצריך לברך. ולמעשה אין לברך משום שיש כלל בכל ספק ברכות להקל, אולם המשנה ברורה כתב שמי שיכול ימנע מלהגיע למצב הזה, והיינו שבמידה ויהיה צורך לקדש באמצע הסעודה ראוי להמנע מלשתות יין או מיץ ענבים בתחילת הסעודה, כדי שיוכלו לקדש יחד עם ברכת בורא פרי הגפן. בנוסף במידה ויש אחד המסובים שלא שתה יין, עדיף שהוא יקדש ויוציא את כולם.

כמו כן לאחר הקידוש לכל הדעות אין צורך ליטול את ידיו שוב, אך קיימת מחלוקת האם יש צורך לברך שוב ברכת המוציא, או שניתן להמשיך לאכול כרגיל. (שו"ע או"ח סי' רעא סעיף ד). למעשה כיון שספק ברכות להקל אין לברך שוב ברכת המוציא. (משנ"ב סי' רעא ס"ק יז). אך במידה ויש עוד אדם המצטרף לסעודה כעת, ראוי שהוא יברך ברכת המוציא ויוציא את כל המסובים ידי חובה.

במידה ואין לו יין והוא מקדש על חלה, לכל הדעות מרים את החלה ואומר עליו את ויכולו וברכת הקידוש אולם אינו אומר ברכת המוציא. (משנ"ב סי' רעא ס"ק יז).

האם בורא פרי הגפן הוא חלק מהקידוש

הפוסקים הוכיחו מהלכה זו שלמעשה נפסק שברכת בורא פרי הגפן אינה חלק מהקידוש, אלא היא נצרכת רק כדי להתיר לנו לשתות את כוס הקידוש, ולאור זאת פסק רבי בן ציון אבא שאול (אור לציון ח"ב פ"כ תשובה ב) כי במידה ואדם לא שמע את ברכת בורא פרי הגפן אולם הוא שמע את כל שאר הקידוש, הוא יצא ידי חובה, אולם יהיה אסור לו לטעום מכוס הקידוש בלי שיברך קודם בעצמו בורא פרי הגפן. אולם רבי ניסים קרליץ (חוט שני שבת ח"ד סעיף א אות ב) סבר שהשומע לא יצא ידי קידוש, משום שאף שאין צורך לשמוע את הברכה היינו רק במקרה ויש לו היתר לשתות בלי ברכה.

רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ג סי' מה) הוכיח מכך, כי אדם שקידש ובטעות בירך ברכה אחרת במקום בורא פרי הגפן, כגון שבירך שהכל נהיה בדברו, יצא ידי קידוש, משום שאין בקידוש דין לברך דוקא בורא פרי הגפן. ולמעשה גם אם בירך בורא מיני מזונות, או בורא פרי העץ, או בורא פרי האדמה, יצא כיון שיין הוא גם דבר שזן, גם גדל מהעץ וינק מהאדמה.

בירך בטעות ונזכר שטרם קידש או הבדיל

אדם ששכח שהוא נמצא לפני קידוש ובירך על דבר מאכל או משקה מסוים, וכעת הוא נזכר שהוא לפני קידוש או הבדלה, במידה והוא בירך הגפן או המוציא, ימשיך ויאמר את ברכת הקידוש, וישתה את היין או יאכל את הפת, ואף שהוא תמיד מקדש על היין כאן יקדש על הפת שלא יהיה ברכה לבטלה, ולא יאמר ויכולו שלא יהיה הפסק. (רמ"א סי' רעא סעיף ה).

במידה והוא שכח לפני הבדלה ובירך הגפן וימשיך את ברכת המבדיל בין קודש לחול, ואח"כ ישתה, ולא יאמר את הפסוקים שקודם הבדלה, וכן במקרה וכבר הוא לאחר שקיעת החמה אך טרם יצא שבת, לא יברך על הנר והבשמים ויברך עליהם מאוחר יותר.

אולם במידה והוא בירך המוציא יטעם מעט מהפת, ולא יבדיל.

אולם במידה והוא בירך ברכה אחרת על דבר שאי אפשר לקדש עליו גם לא בדיעבד, נראה שעדיף שיעבור על ברכה לבטלה משב ואל תעשה, מלאכול לפני קידוש שהוא חיוב מהתורה. (ע"פ מהר"ם מרוטנברג דפוס פראג סי' שב, ומשנ"ב סי' רעא ס"ק כו). אולם לפני הבדלה עדיף שיטעם משהו כדי שלא יהיה ברכה לבטלה, שהרי אכילה לפני הבדלה היא מדרבנן ואילו ברכה לבטלה יש הסוברים שהיא מהתורה. (משנ"ב שם ושבט הלוי ח"א סי' רה לסי' רעא מג"א ס"ק יב).

מי שעבר ואכל לפני הבדלה

אדם שעבר ואכל בין במזיד בין בשוגג לפני הבדלה, למרות שכעת ההבדלה כבר אינה על הטעימה הראשונה במוצאי שבת. (שו"ע או"ח סי' רצט סעיף ה; ומשנ"ב ס"ק טו). ויתירה מזו עד יום שלישי הוא חייב להבדיל, אך לאחר הלילה לא יברך על הנר ובשמים. (שו"ע או"ח סי' רצט סעיף ו). אולם במוצאי יום טוב ניתן להבדיל רק עד סוף אסרו חג [היום שלמחרת יום טוב] (משנה ברורה ס"ק טז).