שאלה:
שלום כבוד הרב.
אני גר בחו"ל.
הייתי בארץ ישראל לפני כמה שבועות בישיבה.
יש לי כמה קרובי משפחה שגרים בארץ ישראל, ולקחתי את ההזדמנות כדי לבקר אותם בשבתות.
ולצערי, יש לי קשיים איתם.
ובפרט, יש לי אילו קרובי משפחה שאינם כל כך דתיים, וכשדיברתי איתם, הם דיברו למשל על גיוס החרדים לצבא, על העגונות, ודיברות קשות על עולם התורה, על החכמים וכדומה, ואני רציתי להסביר להם כמה יסודות שנמצאים בדברי חז"ל, בפוסקים…
והם כל כך הטרידו אותי שבסוף התרגזתי עליהם, למרות שהם מהמשפחה שלי ושאני סך הכל אוהב אותם.
וכשחזרתי לחו"ל, יש לי אחות ששאלה אותי האם אני לומד דבר אחר חוץ מהגמרא, כי קרובי המשפחה האלה אמרו עליי שאני לומד רק גמרא ולא דבר אחר – כאילו אני מסוגר או איני לומד דברים אחרים…
וזה גרם לי להצטער ובגלל זה התרגזתי ואמרתי שזה לא נכון, כי הם דיברו שטויות וזבל תוך כדי הבאת הגמרא (בפרט) ושלכן הבאתי מאמרים מהגמרא…
אבל עכשיו אני מתחרט על כך שדיברתי כזאת.
הרי אולי נכון הדבר שמצד אחד יש בזה תועלת, כדי שאלה ששמעו יבינו שיש לקרובי משפחה הללו השקפות מוזרות ושעלנו להזהר עוד יותר בזה, אבל מצד שני אמרתי את זה לא לשם שמיים, כלומר לא בשביל התועלת שיש בזה אלא בגלל הצער והרוגז שהרגשתי, ואני לא חושב שהקב"ה מרוצה מכל זה…
וגם בלי כל הסיפור הזה, הייתי כל כך עייף ולא רגוע בגלל כל מיני דברים, אם מוסיפים עליי עוד צער, אז קשה יותר לא להתרגז ולדבר בחכמה.
וסוף סוף, לא חשבתי על התועלת שיש באמירה הזאת, אלא התרגזתי ואמרתי את מה שאמרתי.
ניסיתי לתקן את זה ולומר להם שאני אוהב אותם וכדומה, אבל עדיין…
האם עברתי על איסור לשון הרע?
האם עליי לתקן משהו?
תודה מראש.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
תשובה:
הכל בסדר, רק תשתדל להיות שמח ולקדש שם שמים בכל הליכותיך, מה שיוצאים מהכלים לא מביא שום תועלת.
אחת הטעויות הגדולות שלנו, היא שאנחנו מרגישים כאילו הכל מוטל על צווארינו, כביכול אם לא נענה תשובה טובה לאלו שמלעיזים עלינו, אז לא נקיים את חובתנו או נגרום למשהו נורא… האמת שזה ממש לא כך, בלאו הכי אנשים כמעט אף פעם לא משנים את דעותיהם, ובדרך כלל הם גם די יודעים את התשובות שאנחנו רוצים להשיב להם… ובכלל, אם לגרום להם לשנות דעה זה בכלל לא במה שנאמר אלא באיך אנחנו מתנהגים ואיזה אנשים אנחנו. אין שום בעיה גם לומר שאנחנו לא בקיאים בהכל והשאלה אכן מענינת…
ברגע שנסיר מעלינו את האחריות והחרדה הזו ממי יודע מה יקרה אם לא נענה, כבר לא יהיה לנו כעס כזה, ולא נאבד שליטה, סתם נשוחח לנו בנעימות ורוגע ושם שמים יתקדש על ידינו.
כשמזדמנת לי שיחה כזו ואדם אומר משהו כמו אתה מייצג את הציבור החרדי ואם כן… אני קוטע אותו בנעימות ואומר שאני לא מייצג אף אחד, בקושי את עצמי, כפי שהוא לא מייצג אף אחד, שנינו אנשים נחמדים שמנסים ללמוד על העולם ועל הדרכים השונות בעבודת ה', ואני שמח על ההזדמנות ללמוד מננו ולשמוע ולדון ולהתפתח. הלכה למעשה, כל אחד בסופו של דבר עושה מה שהוא מאמין לנכון ומה שמורים לו אנשים שהוא מאמין בידיעתם ובהבנתם.
