שאלה:
מציאותי ונורמלי שהורים מבקשים בכל לשון של בקשה מילדים בני 11 ומעלה להיות בשקט כי לא ישנו טוב בלילה. כי… כי… ופשוט לא מזיז להם. ומפריעים לישון. הכעס, העונשים, והתיסכול מובנים?
או שתמיד הילדים צודקים. וילדים זה ילדים….
תשובה:
שלום וברכה
למעשה בשאלתך עירבבת שני נושאים, האם הגיוני לבקש מהילדים מידי פעם שקט בצהריים כי לא ישנו בלילה, בודאי שהגיוני, צריך ללמד ילדים להתחשב באחרים ובודאי בהורים, כעס תיסכול זה כבר עבודת המידות שלך, אלו הרי מידות פסולות בעיקרן, אין כעס ותיסכול "מוצדקים", ובודאי מוטל עלינו כהורים שלא לשפוך תסכולים שלנו על הראש של הילדים, אלא צריך חשיבה מושכלת בריאה ונינוחה איך מחנכים לכל זה. לפעמים יש מקום לעונש, אבל בדרך כלל זה רק מזיק לחינוך ולא מסייע. כאשר אתה מעניש הילד לומד שמי שחזק מנצח. אינני אומר שאסור להעניש במקרים שיש הכרח, חושך שבטו שונא בנו, אבל חינוך זה לא עושה, וכאשר הילד מזהה שאתה עושה את זה מחמת הצרכים שלך, כלומר אתה לא מעניש אותו על דבר שעשה למישהו אחר, או לגבי עצמו אלא בכך שהפריע לך, הוא בודאי יזהה זאת באופן שלילי, כביכול אתה דואג לעצמך ולא לחינוכו.
אם נעשה אנחנו עבודת מידות נכונה אזי בדרך כלל ההורים יהיו אלו הצודקים, שהרי הם המבוגרים המבינים מה הדרך הנכונה להיות אדם שלם, אבל זה לא לגמרי לא סותר לכך שילדים הם ילדים.
ספציפית אגב לגבי הנושא שהזכרת, צריך לדעת שיש הגבלת זמן ליכולת של ילדים להיות בשקט בלי תעסוקה מספקת. וגם עם תעסוקה מספקת. וצריך להתאים בקשות ליכולת.
רוב נחת!
לא מובן. אם החינוך הוא לצורך הפעם הבאה שיתחשבו. הגם שזה למען ההורים. זה פסול?
חינוך אף פעם לא פסול. אם זה למען ההורים ולא משום חינוך, זה לא חינוך, אבל גם זה לא פסול, מותר להורים שיהו להם זכויות בבית, ומותר להם לנוח כשהם עייפים. אבל זה רק ממחיש ביתר שאת את מה שאמרתי לגבי הצורה, אם לא מדובר באקט חינוכי אלא בצורך שלך לנוח ובשמירה על זכויותיך, אם זה יעשה בכעס ובענישה זה לא חינוכי וזה מלמד ילדים שבכל הנוע לעמידה על הצרכים החזק והכוחני מנצח, לכן זה לא צריך להיות בכעס וגם לא בענישה. אלא בחינוך.
השאר תגובה