בס"ד

האם מותר לשתות מים לפני קידוש? האם יש הבדל בין הלילה לבוקר? מה מותר לאכול לפני התפילה? ומה אסור? מה ההבדל בין המאכלים השונים? האם יש ענין לאכול דוקא דברים ללא גלוטן? חולה האוכל לפני התפילה מה דינו? מה דין נשים לאכול לפני התפילה? האם יש הבדל בין אשה נשואה לבת רווקה בבית הוריה? מה דינם של ילדים? האם מותר להחמיר על ילדים? מדוע יש הבדל לגבי שתית מים בין לפני קידוש לבין לפני הבדלה? מהו הקידוש של הבוקר? איזה פסוקים אומרים לפני הברכה? האם זה חובה? ומדוע יש מדקדקים שלא לאומרם? מה חמור יותר קידוש הלילה או הבוקר? מדוע קידוש הבוקר נקרא קידושא רבא' הקידוש הגדול? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

איסור האכילה קודם קידוש

בשבוע שעבר פתחנו באיסור לאכול או לשתות לפני קידוש והבדלה, התמקדנו שבוע שעבר באיסור אכילה לפני הבדלה, השבוע נשלים את הסדרה באיסור האכילה לפני קידוש.

שבוע שעבר עמדנו על כך שקיימים כמה טעמים מדוע אסור לאכול לפני הבדלה, ועמדנו על הלכות שונות הנגזרות מההלכות השונות הללו. א. עצם האיסור לאכול לפני קידוש והבדלה, משום שצריך שתחילת האכילה והשתיה ביום יוקדשו לכבוד שבת ע"י הקידוש, ובכך יהיה ניכר קדושת השבת והבדלתו מיום חול, וגם האכילה או השתיה הראשונית במוצאי שבת צריכה להיות מובדלת וע"י שהוא תוחם את השבת בכניסתו וביציאתו ניכר קדושת השבת. ב. איסור כללי לאכול לפני עשיית מצוה. ג. איסור סכנה – גזילת נשמות המתים – וענינים דומים ע"פ הסוד.

לגבי קידוש עיקר האיסור הוא החיוב שיום השבת יהיה ניכר ונבדל בטעימה הראשונה לכבוד שבת, ולכן דינו חמור יותר מאשר אכילה לפני עשיית מצוה, בכך שלפני עשיית מצוה הותר טעימה קלה ובוודאי שתית מים, ואילו לפני קידוש נאסר אף לשתות מים.

יש אמנם שיטה שהאיסור לשתות מים בין השמשות [ע"פ הסוד] אמור גם בבין השמשות של כניסת שבת, או רק בכניסת שבת, אולם לרוב השיטות האיסור נאמר רק בבין השמשות של מוצאי שבת, אז הנשמות שעדיין צריכות תיקון חוזרות לגיהנום, ולהלכה נפסק שלא נאמר איסור זה בבין השמשות של כניסת שבת.

ההבדל בין קידוש והבדלה

אולם קיים הבדל אחד בין קידוש וההבדלה, למרות ששניהם נובעים מאותו איסור, לפני קידוש יש איסור גם לטעום מים בלבד (שו"ע או"ח סי' רעא סעיף ד), ואילו לפני הבדלה מי שצמא יכול לשתות מים (שו"ע או"ח סי' רצט סעיף א). [לגבי הבדלה ראה במאמר שבוע שעבר האם יש בכך סכנה – מידת חסידות – גזילת המתים, השיטות השונות, ובאלו תנאים יש ענין להמנע משתית מים].

הבדל נוסף הוא במידה ואדם נמצא באמצע סעודה, והגיע הזמן לקדש או להבדיל, כאשר מגיע הזמן של קידוש האדם להפסיק לאכול, ולקדש, ואילו לגבי הבדלה אדם שבאמצע סעודה כשמגיע זמן הבדלה – כפי שמצוי שאדם באמצע סעודה שלישית, מותר לו לגמור את סעודתו.

הסיבה להבדל זה נעוצה בהלכה כללית שכל אכילת עראי בשבת נחשבת כאכילה קבועה, מכיון שיש מצוה (ישעיהו נח יג): 'וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג', ולכן בכל טעימה אפילו טעימת מים לצמאונו בשבת יש בכך קיום מצוה וחשיבות, ולכן כל טעימה בשבת נחשבת כאכילה קבועה ולא אכילה עראית, הלכה זו ש'שבת קובעת' נאמרה לגבי נושאים נוספים, למשל (ביצה לד:) יש מצבים מסוימים שמותר לאכול אכילה עראי מדבר לפני שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות [במצבים שונים שטרם הושלם הכנתו ואסיפתו מהשדה הביתה], אולם בשבת גם טעימה אסורה, משום שכל טעימה בשבת נחשבת כדבר קבוע עקב חשיבות המצוה.

הגמרא (פסחים קה:) כותבת ששבת קובעת לקידוש, ולכן ישנם את שני ההלכות הנ"ל, אולם לגבי הבדלה יש מחלוקת האם היא קובעת, ונפסק ששבת אינה קובעת להבדלה.

ולכן למעשה לגבי קידוש אסור לשתות אף מים לפני הקידוש, אולם מותר לשטוף את הפה במים, כיון שאין כוונתו להנות מטעימת המים. (משנ"ב סי' רעא ס"ק יג). וראה להלן כיצד מקדש כאשר הוא באמצע סעודה.

איסור האכילה לפני קידוש של שבת בבוקר

קיים איסור נוסף שלא לאכול לפני הקידוש של הבוקר, ונקדים מהו הקידוש של הבוקר?

חובת הקידוש בבוקר הוא רק מדרבנן, וכיון שקדושת היום גדול משל הלילה, תיקנו לעשות קידוש לפני הסעודה שנתקן לכבוד היום.

להבדיל מהקידוש בלילה אין נוסח של הקידוש בבוקר, אלא המצוה הוא לפתוח את הסעודה בשתית כוס יין, ולברך עליו בורא פרי הגפן. אמנם המשנה ברורה (סי' רפט סק"ב) מביא מנהג לומר איזה פסוק המזכיר את השבת, ובכך ניכר יותר שהברכה נועדה להיות קידוש של השבת, אולם אמירת הפסוקים ובחירת איזה פסוק הוא מנהג, וניתן לומר כל פסוק הקשור לשבת. [לגבי אמירת חצי פסוק כגון להתחיל מ'על כן ברך את יום השבת' יש בעיה אחרת של אמירת חצי פסוק, ויש נוהגים להמנע מכך, ויש מיישבים את המנהג, אך זה נושא אחר].

אמנם יש שנוהגים דווקא להמנע מאמירת הפסוקים ומדקדקים רק לברך ברכת בורא פרי הגפן, וכן נהגו רבי חיים מבריסק (תשובות והנהגות ח"ד סי' עב) והחזון איש (ארחות רבינו ח"ב עמ' קט) הסיבה לכך היא משום שהם ראו שהמון העם טועה שעיקר הקידוש הוא הפסוקים ולא הברכה עצמה, ולכן דקדקו לומר רק את הברכה שידעו שרק זהו הקידוש.

כיון שחיוב הקידוש בבוקר הוא קל יותר, והוא רק מדרבנן, וגם הקלו בו יותר, ואין בו נוסח של קידוש, קראו לו 'קידושא רבה' הקידוש הגדול החשוב – מלשון 'סגי נהור', כלומר חכמים נהגו לקרוא לדבר קטן דבר גדול בלשון כבוד כדי שלא לזלזל בו, למשל לעוור שאינו רואה אור, קוראים לו סגי נהור – הרבה אור. (משנה ברורה סי' רפט סק"ג בשם הר"ן והמגיד משנה).

שתית מים לפני התפילה?

קיים איסור כללי לאכול לפני תפילת שחרית בבוקר, אולם מותר לשתות מים. למעשה הפוסקים התירו שתית קפה או תה לפני התפילה, אך שתיה דרך גאווה אסורה – כלומר משקה שהוא נחשב משקה חשוב, ולא רק להתעורר. [מסיבה זו אסר המשנה ברורה (סי' פט ס"ק כב) להוסיף סוכר וחלב לקפה, אולם בימינו הפוסקים כתבו שגם עם סוכר וחלב הוא משקה שנועד לעורר ולא לשדר חשיבות, אך משקה כמו קולה, הרבה פוסקים אוסרים]. ורק למי שחלש וקשה לו להתרכז בתפילה בלי לאכול התירו לטעום דבר מה. במידה והוא חולה מותר גם לאכול לפני התפילה. [הנושא של אכילה לפני התפילה מצריכה מאמר בפני עצמו, אולם כתבנו את ראשי הדברים].

כאן נשאלת השאלה, מאחר וקיים איסור לשתות אפילו מים לפני קידוש, ודין זה נוהג גם לפני הקידוש של הבוקר, אדם שצמא ורוצה לשתות לפני התפילה נמצא בבעיה, משום ששתיית יין בודאי אסור לפני התפילה, והוא בודאי שתיה של דרך גאוה – כלומר שתיה של חשיבות. ובנוסף ניתן לעשות קידוש רק בתחילת סעודה, וסעודה בודאי אסורה לפני התפילה, אלא לחולה הזקוק דוקא לסעודה. ואם כן כיצד נוכל לשתות לפני קידוש?

השלחן ערוך (סי' רפט סעיף א) כתב שמותר לשתות מים לפני התפילה משום שלפני התפילה הוא אינו זמן של הסעודה, שהרי אסור לאכול אז, ולכן עדיין לא חלה חובת קידוש, ורק לאחר תפילת שחרית חל חובת קידוש, ומאז אסור לאכול לפני קידוש. ולכן מותר לשתות מים כל עוד שהוא לא התפלל שחרית. אולם לאחר שהתפלל שחרית אסור לשתות מים עד שישמע קידוש.

אכילת חולה ומי שחלש לפני התפילה

אדם חולה שזקוק לאכול סעודה של ממש לפני התפילה הכוללת לחם או עוגה, נשאלת השאלה האם כיון שזמן זה אינו זמן המותר לאכול בו, וכל עם ישראל אינו אוכל לפני התפילה, ורק משום החולי הותר לו לאכול, האם הוא יעשה קידוש, או שלאדם כזה לא תיקנו כלל קידוש? [שאלה זו דומה מעט לשאלה האם חולה ביום כיפור צריך לעשות קידוש, או שחכמים לא תיקנו כלל קידוש ביום כיפור, אך יש מקום לחלק בין השאלות].

המשנה ברורה (בה"ל סי' רפט סעיף א) פסק שחולה חייב לעשות קידוש לפני הסעודה והתפילה, אף שבכך הוא צריך לאכול מלבד את הלחם או העוגה גם כוס יין לפני התפילה. רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ב סי' כח) לעומת זאת מצדד דוקא שהוא פטור מקידוש, אולם הוא כותב כיון שהורה זקן יש לקבל את הכרעת המשנה ברורה הלכה למעשה, וכך יש לנהוג.

אולם נשאלת השאלה מה הדין כאשר החולה זקוק לאכול דייסה או פסטה, או תבשיל אחר העשוי מחמשת מיני דגן [חיטה שעורה כוסמין שיפון שיבולת שועל], כאן השאלה מורכבת יותר משום שלדעת הרבה פוסקים אדם אינו יוצא בקידוש במקום סעודה באכילת תבשיל דגנים, ואילו דעת המגן אברהם שאדם יוצא ידי חובתו בכך. ונשאלת השאלה מה לעשות במקרה זה?

רבי משה פיינשטיין (אגרות משה ח"ב סי' כו) פסק שעדיף שיאכל במקרה זה בלי קידוש, מאשר שיוסיף לאכול גם יין ועוגה כדי לצאת ידי קידוש. מאידך רבי שלמה זלמן אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פנ"ב הערה לז) שעדיף לקדש על יין לאכול עוגה, ורק אח"כ שיאכל החולה את הדייסה או התבשיל.

חולה שיכול לאכול מאכלים שאינם חמשת מיני דגן

אדם חולה הזקוק לארוחה לפני התפילה, אולם הוא יכול לאכול מאכלים אחרים שאינם חמשת מיני דגן [ולא בשר ודגים] כתבו רבי שלמה זלמן אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פנ"ב הערה צג) ורבי חיים קנייבסקי (שבת לישראל שאלה מא עמ' תעו) שיאכל אותם ולא חמשת מיני דגן, ואז יאכל אותם ללא קידוש.

וכן הדין באדם שאינו חולה אך חלש ובלי טעימה של פירות או דבר קל אחר אינו יכול להתפלל בריכוז, שיאכל מאכלים שאינם חמשת מיני דגן לפני התפילה בלי קידוש.

האם האיסור נוהג גם לגבי נשים?

השאלה האם האיסור לאכול לפני קידוש נוהג גם כלפי נשים? למעשה השאלה מתחלקת לשנים מה הדין לפני הקידוש של ליל שבת ומה הדין לפני הקידוש של שבת בבוקר?

איסור אכילה קודם קידוש נאמר גם נשים שהם חייבים בקידוש כמו הגברים. [בליל שבת הדבר מפורש בגמרא שהם חייבות מהתורה בקידוש, ולמרות שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, הדבר נלמד ממה שזכור ושמור נאמרו בדיבור אחד, והוא מלמד אותנו שמי שחייב בזכור חייב בשמור. ודעת רוב הפוסקים שגם בבוקר נשים חייבות בקידוש, משום שחכמים תיקנו כל הלכות שבת לגברים ונשים, גם מצות שהם עשה מדרבנן, כפי שחייבה התורה. אמנם קיימת שיטת מהר"ם חלוואה שנשים פטורות מהקידוש של הבוקר משום שהוא מצות עשה שהזמן גרמא].

אולם קיים הבדל גדול מאד מה נקרא אחרי תפילה לנשים וכפי שנפרט.

חיוב נשים בתפילה

כאמור ההיתר לשתות מים או לטעום דבר מה לפני התפילה מבוסס על כך שלפני התפילה אסור לאכול, ולכן עדיין לא הגיע זמן הסעודה, ולא חל חובת קידוש, משום כך הדבר אינו נחשב שאכלו לפני קידוש. אולם בקשר לנשים הנושא מורכב יותר, משום שנשאלת השאלה האם נשים מחויבות בתפילה, והאם אסור להן לאכול לפני תפילת שחרית? משום שאין להם חובת תפילה וממילא אין איסור לאכול מיד כשהן קמות בבוקר, אז זמן הסעודה עבורן הוא מיד בבוקר.

להלכה (שו"ע או"ח סי' קו סעיף ב) נפסק שנשים חייבות בתפילה. ודעת המשנה ברורה (סי' קו סק"ד) שהכוונה שנשים חייבות במצות תפילה כמו גברים, וכשתיקנו חכמים 3 תפילות ביום תיקנו זאת גם לנשים. [אולם בתפילת מעריב שמעיקר הדין נתקן כרשות אלא שעם ישראל קיבל עליו זאת כחובה, הגברים קיבלו זאת עליהם כחובה ולא הנשים, ולנשים נשאר הדין המקורי שתיקנו חכמים, שחרית ומנחה חובה ומרבית רשות].

אמנם המגן אברהם (סי' קו סק"ב) כתב שאמנם נשים חייבות במצות תפילה, אולם נוסח התפילה תיקנו חכמים רק לאנשים, ולכן נשים יכולות להסתפק בבקשה אחת ביום מבורא עולם, ולקיים בכך את מצות התפילה, ורק אם הן רוצות לומר את הנוסח המובחר והמלא של שמונה עשרה הן יכולות אולם הן אינן חייבות לומר את הנוסח המלא שתיקנו חכמים. והמגן אברהם כתב שזהו המנהג המקובל של הנשים. [הנושא של תפילת נשים הוא נושא המצריך מאמר בפני עצמו].

חיוב נשים בקידוש

לאור הדברים הללו כתבו הפוסקים (ראה פרי מגדים א"א סי' רפט סק"ד; שמירת שבת כהלכתה פנ"ב סעיף יג; מנחת יצחק ח"ד סי' כח אות ג; ועוד) כי אם נסבור שמעיקר הדין נשים חייבות בתפילה, הן גם אסורות לאכול לפני התפילה סעודה, ומשכך במידה והן רוצות לטעום משהו כשהן צריכות זאת כדי שיוכלו להתרכז בתפילה, או לשתות מים או קפה, אין בכך בעיה של אכילה ושתיה לפני קידוש. מאידך במידה ודי בבקשה אחת זמן סעודה הוא מיד בבוקר, והן אסורות גם לפני התפילה לטעום או לשתות משהו.

וכתב הפרי מגדים שאשה הנוהגת להתפלל תמיד, אף אם מעיקר הדין יכולה להסתמך על הסוברים שדי בבקשה אחת, יכולה להקל כשיטת הסוברים שהיא חייבת בתפילה ומשכך אין עליה איסור לטעום דבר מה לפני קידוש כל זמן שלא התפללה.

נשים נשואות

רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ד סי' קא אות ב) כתב שיש היתר נוסף לנשים נשואות כל עוד והתפילה בבית הכנסת שבעלה מתפלל לא הסתיים, משום שזוג הנשוי משועבדים זה לזה לאכול יחד, ולכן האשה משועבדת לאכול את סעודת השבת יחד עם בעלה. ואף אם האשה התפללה כבר, או שהיא נוהגת לומר רק בקשה אחת כל בוקר, מותר לה לאכול ולשתות לפני קידוש, משום שזמן סעודה שלה הוא רק כשבעלה יהיה מוכן גם לאכול. גם רבי יוסף שלום אלישיב (דרור יקרא עמ' שסג) הסכים לסברא זו להלכה, אולם למעשה כתב שהמנהג המקובל הוא שגם נשים נשואות מקדשות לפני האכילה.

מאידך רבי שלמה זלמן אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פנ"ב הערה מו; ושם בהערות ותיקונים בח"ג; אבני ישפה ח"ב סי' כא) נחלק על סברא זו וסבר שגם לנשים נשואות אסור לאכול לפני קידוש.

אמנם מוסיף רבי משה פיינשטיין כי במידה והבעל סיים להתפלל, אך הוא מתעכב מלאכול גם אם העיכוב מחמת סיבה הכרחית, והאשה חייבת להמתין לו, כבר חל עליהם חובת קידוש, ורק לפני התפילה שאינו מצוי שיאכלו קודם לא תיקנו חכמים חובת קידוש.

וכן סייג רבי משה פיינשטיין את ההיתר אך ורק לנשים נשואות, אך לגבי בחורים ובחורות רווקים ורווקות בבית, שהורים דורשים מהם לאכול עם כל המשפחה, כתב רבי משה שאף שהם מחוייבים להורים ויש גם חיוב של כיבוד אב ואם, מכל מקום אינו שעבוד גמור, כפי שבני זוג השתעבדו זה לזה, ולכן אינו מועיל להחשיב זאת קודם זמן סעודה, אף שחייבים מצד שעבודן להורים הן מצד כיבוד אב ואם והן מצד שהם בעלי הבית, להמתין לסעודה המשפחתית המשותפת.

ילדים

ילדים לפני גיל בר מצוה או בת מצוה, כתב החיי אדם (ח"א כלל סו סעיף י) שאין עליהם חיוב כלל שלא לאכול לפני קידוש גם מחמת חינוך. משום שישנם שני חיובים של חינוך, יש חיוב של חינוך, אולם הוא רק במצות עשה. ויש איסור נוסף לתת לילד דבר שיש בו איסור מחמת עצמו, או לגרום לו לעבור על איסור. אולם דבר שבמהותו אינו איסור אלא היום גורם לכך שהיום הדבר אסור, כגון לאכול לפני קידוש, אין בכך איסור כלל. אמנם צריך לשים לב משום שלעיתים דבר שנראה לנו כמו איסור שהיום גורם יש בכך מצות עשה, למשל לאכול מחוץ לסוכה, יש בכך ביטול מצוה עשה של אכילה בסוכה.

וכן פסק המשנה ברורה (סי' רסט ס"ק א) שמותר להאכיל ילדים שטרם הגיעו לבר מצוה, אף שכבר הגיעו לגיל חינוך בשבת בשחרית לפני קידוש, והוסיף המשנה ברורה שגם אסור לענות אותם, במקרה והם רעבים וצמאים והוא מונע מהם אוכל ושתיה לפני קידוש. [בדומה פסק שם המשנה ברורה כי לנוהגים לקדש בבית הכנסת וצריך לתת את כוס הקידוש לקטן לשתות כדי שברכת בורא פרי הגפן לא יהיה לבטלה, אין לתת לקטן שאינו בגיל חינוך [גיל 6-7] משום שאינו חייב בברכות, ויש להעדיף דוקא קטן גדול יותר שחייב בחינוך, משום שיש עליו חיוב ברכות, והברכה אינה לבטלה, מאידך הוא אינו חייב כלל בחובת קידוש].