שאלה:
אני לפעמים מרגיש שהמצוות ולימוד התורה שאני עושה , זה רק לסיפוק עצמי רוחני, ולא שאני עושה את רצון קוני.
האם זה נכון להרגיש כך ואם לא מה אני צריך לעשות.
תודה רבה רבה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
אין צורך להתייחס להרגשה הזו. הרגש שלנו הוא תמיד מורכב, הרי בעצם אם ננסה לנתח מה אתה מרגיש מיד נרגיש במורכבות: איזה סיפוק רוחני יש לך? אם לא היית מאמין בתורה ובה' יתברך זה היה נותן לך סיפוק רוחני? בודאי שלא! כלומר הסיפוק שלך הוא בעצם מעשיית רצון קונך… מהחיבור לאמת, לתכלית העולם. אז נכון, מעורב כאן גם דירבון של שמחה אישית בעבודת ה', אולי רצון להשתלם במידות טובות ובאיפוק וכו', אבל גם בזה יש לשים לב, שחלק מרצון ה' ותכלית המצוות היא בעצם לבנות אנשים רוחניים, עיקר מצות התורה היא הדבקות במידותיו של הקב"ה מה הוא רחום אף אתה וכו', כלומר השלמות הפנימית הזו היא גופא עשיית רצון ה' שנתן לנו את הדרך לסגל לעצמנו ממידותיו הטובות ובכך להיות דבוקים בו. ועל כולנה תמיד נזכור שהאדם נברא כדי לבנות את עצמו בסולם המדרגות לאט לאט, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובתחילה מדרבנים אותו בדברים הכי גשמיים וטפשיים, כמו מתנת כסף או ממתקים, ואדרבה, זו הדרך! אחר כך שילמד כדי שיכבדו אותו ויקראו אותו רבי וכו', ורק אחר כך הוא מתחיל להרגיש טעם יותר פנימי של עבודה לשמה. כל עוד אנחנו חיים, אנחנו עדיין באמצע הסולם הזה. ודקא הרגשות שאתה מתאר נראות לי כמקום מאוד גבוה בסולם!
עוד יש להוסיף, שעבודת ה' תמיד צריכה להיות מתוך שמחה וסיפוק פנימי, אלו הם הרגשות הבריאים של אדם שפועל ועושה, והתורה מיועדת לאנשים בריאים!
עלה והצלח!
