ייחס נכון לאב מתמודד נפש

שאלה:

שלום לכבוד הרב: אבי שיבד"א אלמן. אדם מאוד מריר, אכול תסביכים. יודעים הסביבה ואחיותיי וגיסי שהאב צריך טיפול ואף אחד לא מעז להגיד לו. קשה לנהל איתו שיחה. הוא מדבר 12 שנה אותם דברים. פגוע מאנשים מאשים שאמא נפטרה מכישוף וכו'. אני הבת הכי מרצה ותמיד מאזינה ומקשיבה.למרות שאני יודעת שעליי הוא לא סומך בכלל. אני ברירת המחדל שלו. את העיניינים הרציניים שלו מנהלת אחת האחיות שהאב סומך עליה. גם כשצרכים אותי אני נגישה לכל הדרישות. הדיבורים של האבא מאוד קשים. יש דברים שהוא מדבר על חיי מין של אחרים. לפני שנים עניתי לו שזה בינם לבין הקב"ה ולא קשור אילנו. הוא להשתיק אותי תוקף למה על אמא אני לא מגינה? בלית ברירה ממשיכה לשמוע ולשתוק. לפני כ 4 חודשים התייעצי בקו ההלכה בעקבות שהאב מוריד עליי את התסכולים שלו כשהוא כועס על אחרים. התשובה שקיבלתי זה לנתק קשר עם האבא. לפני חודשיים הוא הגיע בכוחות עצמו בתחבורה ציבורית לאירוע של אחת האחיות. כאב לי והצעתי לו לחזור איתנו לאחר התלבטות קצרה מצידו הוא הסכים. ומזה הוא הסיק שאחזור לדבר איתו. בלית ברירה חזרתי לדבר ושוב הוא התחיל עם הסיפורים שלו. לפני שבועיים אמרתי משהו שהוא בעצמו סיפר לפני עשרות שנים. הוא פנה לאחת האחיות המעודפת עליו ושאל מאיפוא אני יודעת את זה? הוא חושב ש"האוייבים" שלו מסרו לי את המידע. מאז הוא מסרב לענות לטלפונים שלי. עכשיו אני נמצאת במצב שזה כואב לי ואני מטבעי לוקחת כל דבר קשה. עד שאני יוצאת ממצב שוב נופלת. קשה לי כבוד הרב. האם יש תפילה שאתפלל שאבא יסלח לי?

תשובה:

שלום וברכה

המצב הכואב שאת מתארת מאוד מורכב, ואסביר:

בעצם מה שהיה רצוי ונכון, הוא שאת תפנימי את מצבו הנפשי, ותבואי בלב נקי לגמרי ומעמדת כח של "מטפל", כלומר בלי שום רגשות אשמה, בלי שום התייחסות רגשית למה שהוא כועס עלייך או לא כועס, כל זה בכלל לא משנה כיון שהכל נובע ממצב נפשי שאינו בריא, וכך באמת הייתי יכולה לעזור לו, ולקיים בכך מצוה גדולה של כיבוד הורים.

לצערי המצב ממש לא כך, את באה עם הרבה רגשות פנימיים שחלקם מוחלשים מאוד, מאוד מתייחסת ל"מי מועדפת עליו", מאוד חוששת מהכעס שלו, אף שאת יודעת שהוא חסר בסיס ונובע ממצבו הנפשי הלא בריא, נופלת למצבי רוח, וכך את גם לא יודעת לנתב את השיחות ולהעמיד אותו על המקום כאשר צריך, ואת נגררת לכל הקושי הנפשי הזה ונופלת. כל זה חבל.

אם יש לך יכולת לעשות עבודה עם עצמך בענין, ולבוא לגמרי ממקום נקי, כביכול אתם מטפלת ומטופל ולא אב ובתו, כי זה באמת המצב [כמובן השיח יהיה בסגנון אב ובת כי זה מה שהוא צריך, אני מדבר על התחושה הפנימית שלך והיחס הנפשי שלך לשיח], זו תהיה מצוה גדולה, וכאשר הוא מדבר דברים אסורים או מכוערים, אפשר לעצור, כשהוא יזהה מצידך אהבה גדולה מצד אחד וחוזק מצד שני, הוא יקבל את דברייך, ולא להבהל כשהוא כועס וכו', כל זה מצויין. אם את לא יכולה, ובעצם את סוג של שק חבטות והדבר פוגע בך נפשית, ואת לא מסוגלת לעבודה הפנימית הזו שהיא אכן קשה מאוד כאשר זה לא בא טבעי, אין טעם בקיום השיחות הללו.

יחד עם זה אני לא מבין למה צריך לנתק מגע חלילה, זה אבא, שיחות קצרות קלילות של התענינות ושבת שלום זה אפשר לעשות, ואת כל האזנה והשיח המייגע הזה לא.

ולסיום, בשום אופן לא לבקש סליחה על מצוות, ולא להתפלל שיסלח, זה לא הענין, שכרך הרבה מאוד!!

בשורות טובות.