שאלה:
שלום וברכה
כאשר יש חובה לשלם לשדכן עבור השידוך.
מתי נדרש לשלם על מנת לא לעבור על בל תלין. ולקיים ביומו"
כאשר מדובר על זוג שאין להם טקס של "תנאים"
כי בהרבה תשובות ראיתי שמשלמים "בתנאים". אבל יש המון זוגות שלא עושים תנאים.
האם החובה לשלם לפני החתונה או אפשר גם אחרי ? ועד כמה זמן אחרי שלא יהיה בל תלין?
ואם לפני החופה. כמה זמן החובה לפני?
כמובן כל זה מדובר כאשר הזוג לא סגר מראש עם השדכן. מתי זמן התשלום.
(שאני כותב שדכן. בין אם מקצועי ז"א שזה הפרנסה שלו. ובין לא מקצועי )
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
כמו שכתבת אין הבדל בין שדכן מקצועי לשדכן מזדמן, על שניהם יש חובת תשלומים. אם הצדדים פנו לשדכן כדי שיציע להם שידוך, חייבים לשלם לשדכן מיד בסגירת השידוך, ומאותו יום או לילה שהשידוך נסגר יש איסור של בל תלין וביומו תתן שכרו. אם השדכן פנה מעצמו לצדדים והציע שידוך, אין זה שכירות פועלים אלא חיוב של נהנה. ועל חיוב תשלום מדין 'נהנה' אין איסור של ביומו תתן שכרו. אולם אם הצדדים נענו להצעה והסכימו שימשיך את ניהול השידוך, הרי שחלק מהתשלום מחויב מדין נהנה, וחלק מדין שכירות פועלים.
חובת תשלומים חל כאשר חל קשר שמחייב את השידוך. יש קהילות שעורכים 'תנאים' והחיוב לשלם חל כשעורכים 'תנאים'. קהילות שלא עורכים תנאים, החיוב חל כאשר סוגרים הצדדים והמשפחות את השידוך, מסיבת ווארט שסוגרים ומפרסמים לציבור זה מחייב לשלם שדכנות.
בהצלחה.
מקורות:
חיוב תשלום לשדכן בשידוכים או בנישואין
הרמ"א (סו"ס קפה) הביא את דברי התרומת הדשן וז"ל: "הגה: השדכן הוי כמו סרסור. ואם השדכן רוצה שישלמו לו מיד שכר שדכנות, והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנישואין, תלוי במנהג המדינה. ובמקום שאין מנהג – הדין עם הבעלים. ובמקום שאין צריך לשלם לו עד הנישואין, אם חזרו בהן ונתבטל השדכנות פטורים הבעלים מלשלם לו שכרו, אלא אם כן התנו בהדיא על מנת שיתפייס, ואז צריך לשלם לו מיד, אפילו יחזרו בהן". מבואר ברמ"א, שזמן חיוב התשלום לשדכן חל לפי מנהג המדינה, שאם נהגו לשלם בגמר השידוך חייבים לשלם בגמר השידוך. ואם נהוג לשלם רק אחרי הנישואין חייב לשלם בנישואין. ואם אין מנהג, יש לשלם רק בשעת הנישואין. ולפ"ז אם בוטל השידוך לפני הנישואין – במקום שנהוג לשלם רק בנישואין או שאין מנהג ידוע, פטורים הבעלים מלשלם דמי שדכנות.
בתרומת הדשן (פסקים סימן פה) הביא את דברי השואל שהביא את דברי האור זרוע שכתב שחייבים לשלם לשדכן בסיום השידוך. והתרומת הדשן סובר שאין ראיה מהאור זרוע, כיון ששם מדובר שהתנו בהדיא לשלם בסיום השידוך, אבל אם לא היה תנאי על כך אין חובה לשלם אלא בזמן הנישואין. עדיין יש לשאול מדוע התרומת הדשן לא תירץ שבמקומו של האור זרוע היה נהוג לשלם בשעת האירוסין. אלא שאם נהגו לשלם בשעת האירוסין דינו כהתנו על כך, ולכן שדכן שהציע שידוך במקום שנהגו לשלם מסיום השידוך, הרי זה כתנאי שישלם בסיום השידוך.
הקניין שבגמר השידוך ['מסיבת התנאים'] מחייב תשלומים
הש"ך (שם ס"ק יג) הביא את דברי הים של שלמה (ב"ק פ"י סימן לט) שחולק על דברי התרומת הדשן וסובר שחיוב השדכנות חל בסיום השידוך בזמן שעושים קניין על הקנס – דהיינו מה שבזמנינו מפרסמים את השידוך ועורכים 'תנאים'. וז"ל המהרש"ל: "ונראה לי, דכל השדכנות סתמא כאלו מתנה ע"מ שיתפייס לקנין, שעושין הקנס. ואוושא מילתא טובא, וכאלו גמר פעולתו". ביאור דברי המהרש"ל, שודאי המטרה של השידוך הוא עבור הנישואין, והתכלית שרוצים מפעולת השדכן הוא שיהיו הנישואין, אלא שיש כעין תנאי עם השדכן שאם ישתדכו הצדדים ויעשו קניין על חיוב הנישואין מתחייבים לשלם לשדכן על פעולתו. ולכן כותב היש"ש "כאילו גמר פעולתו", שאכן אין כאן גמר פעולה, אלא כאילו גמר פעולה, ומשלמים לו בגלל התנאי. ולכן אף אם בוטל השידוך, חייבים לשלם לשדכן, שהתנאי או המנהג לשלם בגמר קניין השידוך נחשב כאילו סיים השדכן את פעולתו.
נמצא לפ"ז שבמקומות שנהוג לשלם כשהצדדים משתדכים, יש לשלם בסיום סגירת השידוך. אולם החיוב רק אחרי שעשו קניין על השידוך דהיינו אחרי מסיבת התנאים.
