שאלה:
שייך להלוות ולהחתים את הלווה שיהיה מותר לנשות?
תשובה:
שלום וברכה,
איסורי תורה שקשורים לבן אדם לחברו הרי הם עבור האדם ולכן יכולים למחול עליו, ואז לא עוברים על האיסור.
בהצלחה.
מקורות:
הגמרא קידושין סט, א מביאה עיצה לממזר שיוכל להינשא לשפחה, שאומרים לו לך גנוב ותימכר לעבד עברי וכו'. וקשה איך אפשר להמליץ לו לגנוב ולעבור באיסור תורה. מתרץ התוספות רא"ש (שם) "ואיפשר שימצא אדם שימחול לו העון ובלבד שיהא עליו דין חיוב מכירה כדי לטהר בניו". מבואר בדבריו שיכול אדם למחול לחברו על האיסור של "לא תגנוב" למרות שעל הממון שגזל לא מוחל לו, שאם ימחל לו על הממון לא יוכל להימכר לעבד עברי. ומבואר שביד האדם למחול על איסור תורה שקשור לבן אדם לחברו. והבאור כיון שזה איסור כלפי האדם ולטובת האדם יכול אדם למחול על האיסור. ושמעתי מתלמיד הגר"ש רוזבסקי שלפי דברים אלו ביאר את דברי הגמרא מכות ו, א שאומרת נרבע יציל, וקשה מדוע הוא בעל דבר כשדנים על הרובע. וביאר הגר"ש שהאיסור הוא כלפי חברו, ולכן גם הנרבע שנעשה בו האיסור הוא בעל דבר.
פלא של תשובה . אין בית מדרש ללא חידוש. ברקאי.
למה כל גמח לא כותב בשטר הלוואה שהלווה מוותר על הלאו?
ייתכן שתלוי בנוסח התנאי.
כמבואר לגבי מתנה באיסור אונאה. שתלוי מה לשון התנאי. "אין עלי אונאה" או אין לו דין אונאה.
ולעניינינו אם מתנה ש"יהא מותר להיות נושה" כלשון השואל, ייתכן שלא מועיל התנאי.
ויל"ע בזה.
הגמחי"ם עדיין לא ראו את החידוש הגדול….
אין צורך להתנות כיון שהאיסור הזה כמעט ולא קיים.
שאלות:
א] מי אמר שהקב"ה מסכים למחול מראש,
רק כי השיג מחילה מראש מחברו.
והרי אם חלילה חטא,
אז לאחר חטא, חייב מחילה גם מהקב"ה,
ולא מספיק המחילה מחברו.
[לפי משנה ברורה, אורח חיים.
סימן תרז, סעיף ד, אות יג.].
זה לאו רל"ד דאורייתא לפי הרמבם.
ומצווה ס"ז לפי ספר החינוך.
ב] בהיתר לגנוב מחברו, כדי להימכר לעבד, כדי למנוע המשך ממזרות,
יש רווח מיוחד, שהוא מניעת הצער הרב הנגרם למי שהוא בגדר ממזר.
הן צער הבושה/כלימה שיש לממזר,
והן צער אתגר השגת שידוך לממזר.
לכאורה זה יותר משמעותי,
מאשר צער אובדן סכום כספי קטן/בינוני,
שאולי עלול להיגרם אם לא יהא כנושה.
מקורות לשאלה הראשונה:
"לאו רל"ד.
המצוה לא לתבוע חוב מעני,
בעת שנודע שאינו יכול לפרוע.
הזהיר שלא לבקש המלוה מן הלוה,
כשנדע שלא יכול לפרוע.
והוא אמרו לא תהיה לו כנושה.".
[ספר המצוות מאת הרמבם.].
"כל הנוגש העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו,
עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו כנושה."
[משנה תורה מאת הרמבם.
הלכות מלווה ולווה.א.ב.].
"מצוה ס"ז.
שנמנענו מלתבע החוב מן הלוה,
בעת שנדע שאינו יכול לפרע חובו לפי שאין לו.
שנאמר לא תהיה לו כנושה.
ודע כי זאת המניעה
תכלל גם כן שלא להלוות ברבית לישראל.".
[ספר החינוך.].
""אפילו הכי יכול וכו'".
-אף בין אדם לחבירו, גנב וגזל וכדומה,
אף על פי שמחל לו והשיב את הגזילה,
מכל מקום מתוודה ביום הכיפורים לעולם.
דמכל מקום בין אדם למקום חטא.
אבל אם הקניט חבירו בדברים, או עני המהפך בחררה,
יש לומר כהאי גוונא,
כיוון שביקש מחילה מחבירו והתוודה ביום כיפור אחד,
אין צריך להתוודות ביום כיפור שנית [פמ"ג].".
[משנה ברורה. אורח חיים.
סימן תרז. סעיף ד. אות יג.].
"כוונת הפרי מגדים כאן,
לחילוק מעניין בתוך העבירות שבין אדם לחברו.
יש עברות שהן לאו מהתורה, כמו גנבה וגזלה,
אלו, מלבד היותם עבירות שבין אדם לחברו,
יש בהן גם ענין שבין אדם למקום.
אבל יש עבירות ממון שאינן לאו מהתורה,
אלא חלק ממשפטי הממון ומהזכויות שיש לאדם על חברו,
והן נחשבות רק בין אדם לחברו ולא בין אדם למקום.
ברור שאדם נענש עליהן,
אבל לגביהן, ברגע שפייס את חברו,
עבר חטאו, ובטל מן העולם.".
[תשובת: אתר דין.].
תודה.
המשנה ברורה שהזכרת לא קשור לכאן, שם מדובר שעבר על איסור, ולכן יש כאן איסור כלפי שמיא. כאן מדובר שמתנה לפני האיסור שמוחל על האיסור, ולכן יכול להתנות.
האיסור של בן אדם לחברו הוא גם בין אדם למקום, אבל האדם מוחל על כך, אז אין איסור לחברו וממילא אין גם איסור למקום.
בהצלחה.
השאר תגובה