שאלה:
אח שלי נהרג צעיר מתאונת דרכים, סיימנו כעת שבעה.
בזמן שהוא היה בחיים לעיתים היה קשה להיות בנוכחות שלו (סמים והתופעות שלהם)
והרבה פעמיים לא רצתי להיות בנוכחות בגללו
ועכשיו הלב שלי שורף ואני מרגישה צער גדול על כל פעם שלא רצתי להיות שהוא נמצא
אני מרגישה חרטה והלב שלי כואב
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את דברייך הכואבים מאוד, מן השמים תנוחמו ולא תדעו צער!
הרגש שלך הוא טבעי מאוד, תמיד זה קורה, לפעמים אגב זה גם מוצדק [הורים נפטרים ואז אנחנו נזכרים שלא מספיק כיבדנו ולא מספיק ביקרנו כשהיו בזקנתם ונזקקו לנו… אוי כמה זה כואב אחר כך, לעולם לא אעודד מחשבות מחלישות אבל שם לפחות יש בסיס…], אבל דוקא במקרה שלך זה לא מוצדק! הכאב על פטירתו הוא גדול, אבל היחס שהרגשת כלפיו היה מוצדק. הוא לא נהג בסדר ומותר לחשוב את זה גם עכשיו, הוא עסק בסמים ובשאר דברים אסורים הוא נהג בגסות וזו עובדה! זה לא אומר שלא היה בו טוב, הוא יהודי עם נשמה גבוהה ויש לעשות לעילוי נשמתו, אבל אין מקום לנקיפות מצפון כי הוא זכה ביחס הזה שלך ביושר.
אני יודע שזה מפתיע מה שאני כותב ואולי מעורר ברגע הראשון כעס, אבל זה חשוב מאוד לומר את זה. הפטירה משכיחה ומייפה את העובדות, וזה בסדר, בתנאי שזה לא גורם לרגש לא טוב שאינו במקומו. אפשר להכיר בעובדות שהיו ויחד עם זה לאהוב אותו עכשיו ולעשות לעילוי נשמתו, אבל אין מקום לנקיפות מצפון, הוא לא היה בסדר וזה היה טבעי.
שוב, אני מתנצל על כך שאני אומר את הדברים, זה לא צפוי ואת לא מרגישה כך עכשיו, אבל דוקא בגלל שזה כך אני אוזר אומץ לומר את האמת הזו.
עשו לעילוי נשמתו ובזה תנוחמו.
בשורות טובות.
