שאלה:
כידוע יש מנהגים חלוקים אם מניחין תפילין בשחרית בט"ב. איזה מנהג קדום יותר? מה היה המנהג בתקופת הגאונים ומה בתקופת הראשונים איזה מנהג היה יותר מצוי?
2) האם אבילות תשעה באב נחשבת כאבלות ישנה( מאז החורבן) ואז לעניין הנחת תפילין ט"ב נחשב כיום שני לאבלות שצריך להניח תפילין או כאבלות חדשה ואז דינו כאבל ביום הראשון שפטור מהנחת תפילין בט"ב,אבל מה הסברא להחשיב ולדמות את ט"ב לאבלות חדשה? (לא נראה לענ"ד הטעם משום שאמרו כל מי שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו.)
תשובה:
שלום וברכה
אינני יודע לומר בדיוק עד כמה המנהג של הספרדים בירושלים עתיק, אבל הוא בודאי כבר מאות שנים להניח בשחרית, אמנם השו"ע פסק שלא להניח אלא במנחה וכן מנהג קהילות רבות ובודאי בין בני אשכנז.
שאלתך מדוע תשעה באב דינו כאבלות יום ראשון והרי היא אבלות ישנה וכו', עסקו בזה כל האחרונים, ראה שולחן גבוה סי' תקנה, וראה מה שכתב בזה בשמש ומגן ח"ב סי' ו בהרחבה.
מקורות:
לשון השו"ע סי' תקנה:
"נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית, ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת בגדיו בלא ברכה; ובמנחה מניחים ציצית ותפילין, ומברכים עליהם". אמנם פשט המנהג בירושלים להניח תפילין בשחרית כפי שהעיד הרב פלא יועץ בספרו חסד לאלפים: פעה"ק ירושלים תוב"ב נתפשט מנהג אצל הבאים בסוד ה' ע"פ דברי רבינו האר"י להניח שתיהן (דהיינו גם תפילין דרש"י וגם תפילין דר"ת) כדברי מהרש"ש ז"ל, וגם בט"ב בתפילת שחרית מניחים שתיהן בקהל חסידי' במדרש בית אל. (חסד לאלפים סי' ל"ח, ס"ק ג).
ובכף החיים כתב: מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קדשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י והרש"ש ז"ל ביום ט"ב לובשים טו"ת רש"י ור"ת ומברכים עליהם ומתפללים בהם בבהכ"נ ככל יום בלתי שינוי כלל ויש ג"כ איזה בתי כנסיות שעושין כמותן. (כף החיים סי' תקנ"ה, ס"ק ד).
בשו"ת קרית חנה דוד כתב: "וכן שמעתי בק"ק חסידים ב"א העי"א אינם משנים בתפלת ט"ב משאר הימים כלל ומתפללים בטלית ותפלין כשאר הימים באין הבדל והפרש כלל [א"ה וכן נוהגין פעה"ק ירושת"ו בכל הבתי כנסיות ובמ"ד החדשים שבכל השכונות כמנהג ק"ק ב"א חוץ מארבע בכנ"ס העתיקות שבתוך העיר העתיקה נוהגים כס' מרן בסי' תקנ"ה] (שו"ת קרית חנה דוד, ח"ב, קונטרס בשוב דוד סי' ז')
וכך הביא הגר"ע יוסף זצ"ל מספר חיים וחסד מוספייא (בקונטרס חידושי דינים מרבני ירושלים, שנת רס"ט), בימי הנגיד רבי יצחק הכהן שולאל, שמנהג ירושלים להניח תפילין בשחרית בבית הכנסת כמנהגם בכל יום, ושהגאון רבינו יצחק אבוהב היה מסירם מיד לאחר תפלת שמונה עשרה קודם הקינות. ע"כ. (יחוה דעת, ח"ב, סי' סז)
