שאלה:
מי ששכח להכין בגדים לפני זמן האיסור (מר"ח אב או בשבוע שחל בו ט"ב) אז בשבת (חזון) כדי שיהיו לו בגדים להחלפה לאחר השבת מבלי שיעבור על איסור הכנה משבת לחול הוצעו בהלכה שני אופנים או שילבש אותם למשך שעה או שעתיים בשבת או שידרוך עליהם על הרצפה כדי שיתלכלכו מעט ואני תמה בתרתי ומה היסוד להיתר הזה וכי במה שהוא לבש את החולצה לשעה קלה בכך זה כבר לא נקרא בגד מכובס, מילא אם היה יוצא עם הבגד הזה בחוץ ,הולך עם הבגד הבגד הזה לבית הכנסת או לטיול והבגד היה קצת סופג זיעה מגופו אז זה מובן כיון שהוא השתמש בבגד בשבת אז גם זה כבר לא נחשב בגד מכובס וגם אין בזה משום הכנה משבת לחול אבל אם הוא לבש את הבגד לשעה קלה בביתו האם זה כבר לא בגד מכובס והאם בכך זה לא נחשב הכנה ואדרבה זאת הכנה גופא שהרי הוא עושה כך רק בשבת הזאת וביותר אם הוא דורך על החולצה על הרצפה הרי הוא עושה זאת כדי שיהיה לו בגד שיוכל להחליף אחרי השבת וכדי שלא יחשב הכנה משבת לחול צריך להשתמש שימוש ניכר בבגד בשבת והרי בבגד שדרך עליו על הרצפה בודאי שלא ילך איתו לבית הכנסת בשבת. 2) ועוד לדרוך על בגד מכובס על הרצפה כדי ללבוש אותו אח"כ זה נראה כשיבוש הדעת ומעשה שטות כמו המקרע את כסותו שזהו מסימניו של שוטה כפי שהגדירו חז"ל אע"פ שכאן יש לו טעם לעשות זאת מ"מ לעניין כדי שלא יחשב הכנה איך זה מועיל? ונראה שהיתר כזה לא נזכר בראשונים.
תשובה:
ברור שלדרוך על הבגד בשבת זו הכנה ליום חול ואף אח לא הציע זאת, שהרי את זה ניתן לעשות גם אחרי שבת, מה הענין לדרוך בשבת דוקא? כמובן זה לא מעשה של שטות שהרי יש לו בכך צורך מובהק.
לגבי ללבוש חצי שעה בביתו, ההיתר הזה כבר פשט בכל ישראל להכין באופן זה בגדים לתשעת הימים בלי קשר לנושא של שבת. אבל לגבי הכנה עדיין יש לחשוש שאינו מועיל כיון שניכרת מחשבתו בכך שמחליף כל חצי שעה חולצה… אלא ילבש חולצה אחת בערב שבת, ובבוקר ילבש חולצה אחרת, וכשהוא נח בצהריים שוב יוריד חולצתו ואחר כך ילבש אחרת, אך לא יותר, מחשש הכנה.
