שאלה:
האם יש לזה מקור? מה הפירוש בזה? ואיך זה לא סותר את עקרי האמונה שהקב"ה אינו גוף ולא צורת הגוף וכן אחדות ה' שהוא אחד פשוט ולא מורכב מחלקים שונים.
תשובה:
שלום וברכה
ודאי אין הכוונה שהאדם הוא חלק מהמאציל עצמו חלילה. בכלל אין לנו תפיסה בו עצמו ולא מדברים עליו אלא על ביטויו והנהגותיו.
חלק אלוק ממעל הכוונה שיש באדם כוח רוחני עליון, והוא המחייה אותו והוא מהות נשמתו. מאן דנפח מדיליה נפח, נשמת רוח חיים של אדם באה כביכול מנשימת פיו של בורא עולם [בדרך משל כמובן], מקור מחצבתה הוא מעולם האצילות ומתחת כסא הכבוד. וכמו שהאריך בנפש החיים לבאר שכל העולמות, אף העליונים ביותר, נתנו מכוחם בבריאת האדם, והוא בעצם כלול מכולם.
ילמדנו רבינו.
שמעתי את התשובה הזאת, או בסגנון הזה, לעניין שאלות נוספות ששאלתי. אלא שכאן אני ממש נבוך. האם, או איך, זה לא סותר את האמונה באחדות הבורא? נשמע שיש כביכול כמה רשויות. יש את המאציל ברוך הוא שאין לנו שום מושג בו ולא מדברים עליו בכלל. ליגת מחשבה תפיסה ביה כלל. ויש? מה עוד יש?
(יישר כח לשואל הנכבד על העלאת הנושא הזה והפתח שפתח לברר את הנושא הזה אחת ולתמיד)
הנושא הזה עמוק מאוד, והוא שורש ענין הקבלה, אינני בקי בקבלה וגם לא חושב שנושאים כה עמוקים ומופשטים ניתן להשיב בכזו פלטפורמה קצרה, אבל העיקרון פשוט:
המאציל בעצמו אינו גוף ואין בו גבול ומידה ואין כל מחשבה נתפסת בו. כל היחס אליו הוא רק במה שחיפש להאציל לנבראים.
התפיסה הראשונית שלנו בו ובמציאותו, הוא במשל שנקרא אור האין סוף המתפשט בספירות. כלומר, המאציל ברא את עשרת הספירות – עולם האצילות בבחינת כלים, חסד גבורה וכו', ואורו מתפשט כביכול בהם ומשפיע לפי הכלי.
בעולם האצילות הכלי עצמו כה דק שכביכול הוא מתאחד עם המאציל "איהו וחיוהי וגרמוהי חד", בעולמות שלמטה הם נפרדים. כמובן כל זה משל, אבל הוא בא להסביר את האחדות, האור אין סוף הוא אחדות גמורה ללא שום חלוקה לבחינות ודרכים וצורות והגדרות, אלא שהוא מתפשט כנשמה בגוף בבחינות שונות ופועל באמצעותם, כאשר הם כבר בבחינת נבראים.
מקווה שהצלחתי לעזור משהו.
השאר תגובה