מגילה העומדת למכירה – מוקצה מחמת חסרון כיס

שאלה:

מגילה שרוצה למוכרה ומקפיד מלהשתמש בזה האם יהיה מוקצה מחמת חיסרון כיס?

תשובה:

ככלל מילה אינה מוקצה כיון שאדם עשוי ללמוד ממנה. ואני מניח שגם כאשר הכוונה למוכרה אין הקפדה גמורה. אמנם, אם הוא יודע שמקפיד על כך, לא גרע דינה מכלי סחורה הנחשבים מוקצה מחמת חסרון כיס כמובא בשו"ע בתחילת סי' שח.

מקורות:

אעתיק לך תשובה שכתבתי בענין זה בנדון דומה לגבי מזוזות:

מזוזות שהיו קבועות בדלת ועתידות לשוב ולהקבע שם נחשבות מוקצה, ויש סוברים שאף מזוזות חדשות שלא נקבעו בדלת מעולם נחשבות מוקצה מחמת חסרון כיס, לפי שאדם מקפיד שלא להשתמש בהן לצורך לימוד בעלמא כדי שלא יפסלו.

מקורות: ראה ס’ מנחת שבת סי’ פח, שו”ת אז נדברו ח”ח סי’ לח, ושו”ת שרגא המאיר ח”ו סי’ ט. בס’ שלמי יהודה עמ’ כח כתב בשם הגרי”ש אלישיב שמזוזה אינה מוקצה, אולם, נדמה שדבריו אמורים באדם שאינו מקפיד על מזוזתו, ורגילות בני אדם לדעתי אינה כך. [אבל מזוזה שנפלה על הריצפה התירו להרימה כדי שלא תהיה בבזיון כמבואר בשמירת שבת כהלכתה פ”כ הערה לג].

ואמנם בנידון של מזוזה שעדיין לא נקבעה בדלת הבית יש מקום להסתפק כפי שמובא בשו"ת אז נדברו [שם], האם ניתן לדונה כמוקצה מחמת חיסרון כיס, שהרי בספרים ובגט מצינו באחרונים שהתירו לטלטלם ואינם מוקצה משום שיכולים ללמוד משם דינים ולקרוא מהם. ולכאו' סברא זו שייכת אף במזוזה. אמנם דוחה זאת מכיוון שאין המזוזה עומדת לכך וממילא אפי' אם אותו אדם כעת רוצה לעיין בה וללמוד ממנה מ"מ עדיין יעוד המזוזה איננו לכך, ולכן היא עדיין נחשבת מוקצה. [ואמנם יש מקום לדון באדם פרטי שייחד לכך מזוזה ומגילה לפני שבת וכפי שספרי הנביאים בודאי מותרים בקריאה]