שמחה על נפילת אויבים

שאלה:

לגבי הגישה הרגשית אודות הריגת האויב ראש חמאס, הרי מצד אחד כתיב "באבוד רשעים רינה" אולם מצד אחר כתיב "בנפול אויביך אל תשמח", אז מהו הגישה הנכונה ליהודי?

תשובה:

יש אומרים שהפסוק מדבר על כל סוגי האויבים בין מי שאינו עושה רצונו של מקום שנקרא "רשע", ובין אלו שאינם יהודים והינם שונאים שלנו, ויש אומרים שמדובר רק על מי שכביכול אויב בגלל שיש בין השניים ויכוח לימודי [כעין מה שאמרו "את והב בסופה- אפילו הם אויבים – בלימוד – נעשים אוהבים (גמרא, קידושין ל:)], אבל שאר אויבים דהיינו כאלו שמצוה לשונאם שעושים עבירות, וכל שכן אויבים שלא מבני ישראל יש לשמוח במיתתם כמו שנאמר "באבוד רשעים רנה", ויש אומרים שעמלקים מצוה לשונאם ולשמוח במפלתם, ואילו שאר אומות העולם אין לשמוח במפלתם.

אולם גם להסוברים שמותר לשנוא את האויב של ה' מכל מקום ראה בדברי רבינו יונה על המשנה במסכת אבות (ד, יט) שכתב וז"ל "כי גם בהיות האויב רשע אין לשמוח ברעתו בלתי מפני ה' לבדו רצוננו לומר כי זה הצדיק לא ישמח במפלת הרשעים אך אם כוונת שמחתו מפני שמפלתו כבוד שמים הוא לא מפני שנאתו אותו וכ"ש מי שמעשיו מקולקלין כמוהו ואם יגל לבו בהכשלו רעתו רבה. ולמה הוא שמח והנה הוא כמוהו ועל כל זה נאמר [משלי כ"ד י"ז] בנפל אויביך אל תשמח ובהכשלו אל יגל לבך ולזה היה מתכוין שמואל לאמרו תדיר ויש שגורסין פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו. חרון אפו לא נאמר אלא מעליו אפו מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו ועתה השמיענו שמואל חדוש גדול שר"ל כי יראה ה' שזה שמח בנפל אויבו ימחול לאויב ויקים אותו והוא עונש לשמח".

ונראה בעיני שבכל מקרה כאשר האויב כרגע מנסה להשמיד אותך ואתה שמח בהצלתך זה הדבר הטבעי ביותר.

מקורות:

דעת המדרש שמואל (אבות פ"ד מי"ט) שרק ת"ח שאויב בלימוד אסור לשמוח כשיש הוכחה שאינו צדק בהלכה, אבל שאר אנשים רשעים מצוה לשמוח, ראה שם בארוכה, ולעומת זאת דעת המשך חכמה (שמות יב טו) שאפילו שונאי ישראל אין לשמוח במפלתם וכתב שם שמשום כך את חג הפסח חוגגים משום "כי בו יצאת ממצרים" עיקר השמחה היא על הזכות העצומה שיצאנו ממצרים, ולא משום המכות שהמצרים קיבלו, הגם שקיבלו את המכות בגלל שהגיע להם, ואנו שמחים בעיקר על מה שהשתחררנו מהם, כמו כן נס חנוכה הימים טובים שבזה נקבעו משום שמצאו אחרי הנצחון את פך השמן, והעיקר הוא על מה שהאויבים שוב לא מפריעים בעבודת בית המקדש, ["חנו כה" הכוונה שחנו מהאויבים כבר בכ"ה], כמו כן נס הפורים נקבע ליום טוב באותו יום "אשר נחו בהם היהודים מאויביהם", ולא על יום המלחמה או יום תלית המן, ועוד הוסיף שהרי מבואר במדרש שהובא בדברי הראשונים והפוסקים (עי' ב"י סי' תצ) שבחג הפסח -בחול המועד, וביום טוב אחרון, הגם שהוא יום טוב-, לא אומרים הלל השלם, אחת הסיבות לכך מבארים חז"ל במדרש, משום שבאותו יום נטבעו המצרים, ובנפול אויבך אל תשמח, וראה בספר מאור ישראל (ברכות ט: ד"ה ק"ג פרשיות) שכתב שלדעתו זה מחלוקת המדרשים כיון שבדברי הגמרא במסכת מגילה (טז.) מבואר שם שכאשר מרדכי עלה על הסוס על ידי המדריגה שעשה המן עם גבו בעט בו באותו זמן מרדכי, ושאלו המן שהרי כתוב בנפול אויבך אל תשמח, וענה לו מרדכי "שמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך", ואילו במדרש הנ"ל מבואר שאין לשמוח אפילו במפלת המצרים, אולם בספר בן יהוידע עמ"ס מגילה שם תירץ שעמלק מצוה לשונאו ובנופלם יש לשמוח ע"ש, אכן ראה בסנהדרין לט: שנראה מדברי הגמרא כדעת המדרש שמואל ולא כדעת בן יהוידע והמשך חכמה.