שאלה:
שלום כבוד הרב
ושבת שלום
יש לי כמה שאלות לפדיון הבן:
1.שאלתי את אמא שלי האם עשו לי פדיון הבן
היא אמרה לא
האם נגיד אני עושה מותר לברך
ברכה שהחיינו בימי בין המצרים?
2. מה המעלות של פדיון הבן
לדוגמה:
שומר הברית: זוכים להתפלל עם גדולי ישראל לביטול הגזרות .
שומר שבת: זוכר לשמירה כול השבוע .
אז אני מתכוון מה זוכה מי שעושה פדיון בכור, מה אין לי למה שיש לאותה בכור שעשה שהוא נולד?
תודה מראש!
תשובה:
שלום וברכה
ראשית חייבים לדעת שהסגולה הכי גדולה והשמחה הכי גדולה היא בעשיית רצון ה'!
פדיון הבן הוא מצוה מהתורה ויש לקיימה בזריזות בלי להשתהות.
מברכים שהחיינו בפדיון הבן בין המצרים.
יחד עם זאת, פדיון הבן הוא סגולה לחיים ארוכים ובריאים כפי שמצינו במקורות רבים.
שבת שלום.
מקורות:
בגמרא בבא קמא [פ ' סוף ע"א] אמרו: רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן [משתה שעושין לפדיון בן בכור רש"י ]רב לא עייל קמיה דשמואל ושמואל לא עייל קמי דרב אסי ורב אסי לא עייל קמי רב וכו' אדהכי והכי אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא.
וכתב רבינו יהודה החסיד בספר חסידים סימן של"ד מעשה בבחור אחד שהיה נוטה למות והיה צועק תפדוני אמרו לחכם מה הוא אומר אמר להם שמא בכור הוא אמרו כן אמר להם לפדותו ויחיה מיד נתנו לכהן חמשה סלעים וחי עשרים וחמש שנה.
הגאון חיד"א ז"ל בספרו מדבר קדמות מערכת פ' אות י' כתב מסורת בידנו מפי הזקנים שקבלו מן הקדמונים כי איש אשר יקיים מצות פדיון הבן בשמחה ויתן חמשה הסלעים לכהן בשמחה ויהיו שלו לגמרי שלא יחזיר הכהן שום דבר בשום אופן יהיה בטוח שהילד יחיה וינצל מפגע חוליי הילדים ויגדל והיה לאיש.
ובהגהות מקור חסד שעל ספר חסידים שם ציין לדברי התלמוד דבבא קמא דלעיל שמבואר שם שפדיון הבן נקרא ישוע הבן וכאשר עכבו קצת הפדיון בא החתול וקטע לידו של התינוק, והוסיף שבהקדמת ספר הזהר הקדוש ח"א הקדמה דף יד עמוד א' אמרו:
"פקודא תליסר למעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיין, דתרין ממנן נינהו חד דחיין וחד דמותא וקיימין עליה דבר נש וכד יפרוק ב"נ לבריה מידא דההוא מותא פריק ליה ולא יכיל לשלטאה עליה ורזא דא וירא אלהים את כל אשר עשה בכלל והנה טוב דא מלאך חיים מאד דא מלאך המות, ועל דא בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים ואתחלש ההוא דמות בפורקנא דא קני ליה חיים כמה דאתמר וההוא סטרא בישא שבק ליה ולא אחיד ביה".
ותרגום הדברים: מִצְוָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה – לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן לִבְנוֹ לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בַּחַיִּים. שֶׁשְּׁנֵי מְמֻנִּים הֵם, אֶחָד שֶׁל חַיִּים וְאֶחָד שֶׁל מָוֶת, וְעוֹמְדִים עַל הָאָדָם. וּכְשֶׁיִּפְדֶּה הָאִישׁ אֶת בְּנוֹ, מִיָּד הַמָּוֶת הַהוּא הוּא פּוֹדֶה אוֹתוֹ, וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו. וְזֶה סוֹד שֶׁל וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, בִּכְלָל, וְהִנֵּה טוֹב – זֶה מַלְאַךְ חַיִּים, מְאֹד – זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְעַל כֵּן בַּפִּדְיוֹן הַהוּא מִתְקַיֵּם זֶה שֶׁל חַיִּים, וְנֶחְלָשׁ אוֹתוֹ שֶׁל הַמָּוֶת. בַּפִּדְיוֹן הַזֶּה קוֹנֶה לוֹ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע עוֹזֵב אוֹתוֹ וְלֹא אוֹחֵז בּוֹ.
הגאון רבי חיים פאלאגי ז"ל בספרו רוח חיים יו"ד סימן ש"ה אות ב' כתב:
מצות פדיון הבן יקרה היא בעיני אלהים ואדם ויזרז עצמו לקיימה בכל דקדוקיה והיא סגולה לבן הנולד שיחיה ימים ארוכים וככתוב בספר חסידים וכו' וכן אירע מעשה על ידי באדם בכור וכבר עברו רוב שנותיו וחלה חולי כבד מאוד וכמעט היה מסוכן והרופאים נתייאשו ממנו וכשנכנסתי לבקרו בא בדעתי שמא בקטנותו לא עשו לו פדיון הבן כהוגן ואמרתי לו שרוצה אני לפדותו על ידי כהן אחד ותכף הסכים ונתן לי חמשה סלעים ליתנם לכהן תלמיד חכם שהיה שם ותכף ומיד נתרפא ועמד מחוליו וחי עוד עשרים שנה הרי כי כן המצוה עצמה מאריכה ימים ושנות חיים עכת"ד ושוב מבואר דסגולת מצות פדיון הבן לגרום חיים.
כמו כן אליהו הנביא מגיע לפדיון!
בספר אוצר פדיון הבן עמוד ע"ח כתב:
מקובל שכמו בכל ברית מילה מגיע אליהו הנביא זכור לטוב כמו כן במצות פדיון הבן בא יבוא להשתתף בה והגם כי אין מקור לדבר זכר וסימן איכא לדבר מהפסוק קדש לי כל בכור וכו' בבני ישראל לי הוא ל"י הו"א אותיות אליהו כן מקובל בשם שר שלום מבעלז זי"ע ובשם הגה"ק בעל ישמח משה זי"ע גם כן לרמז בפסוק כן [מפי הגר"מ הלברשטאם זצוק"ל ומביאו בספר ביום השמיני בהסכמתו שם בשם אביו זצ"ל שקיבל מאביו אבדק"ק זמיגראד זצ"ל]
