התחברות בעבודת השם והרגשה טובה עם עצמי

שאלה:

איך אני יכולה לאהוב את עצמי בשלמות ולקבל אותי תמיד?
איך להרגיש שמחה ושטוב לי בחיים למרות הקשיים?
איך לאהוב את השם יתברך מכל הלב ?
איך להרגיש מחוברת למה שאני עושה יום יום לגבי הרוחניות בעבודת השם?איך להתמודד עם הקשיים שלפעמים נותנים לי הרגשות של עצבות או דאגה?

תשובה:

שלום וברכה

שאלתך מאוד משמעותית, היא מן הסתם נובעת מהרבה עומק, כאב וחוויות שונות שאת חווה עם עצמך ועם הסביבה, ולכן לא אוכל להשיב במדוייק, כיון שאינני מכיר אותך ואת מה שאת עוברת. אבל באופן כללי ננסה לומר כמה מילים.

נחלק את שאלתך לשלוש, כיון שיש כאן באמת שלוש שאלות נפרדות.

1. אין כל קשר בין הקבלה העצמית שלך, השמחה והסיפוק שלך, למציאות של הקשיים אותם את חווה. הדרך שלך להרגיש סיפוק ושמחה ולקבל את עצמך באמת, היא להיות שקועה בעשייה כלפי הזולת וכלפי עבודת ה'. ככל שאנחנו עוסקים בעצמנו אנחנו חשים יותר חידלון וקושי. נתינה ועשייה מביאים לסיפוק ולשמחה. אדם לא שמח בגלל מה שיש לו, שהרי על זה בלאו הכי אמרו חכמים יש לו מנ רוצה מאתיים, לעולם לא נדע שובעה, השמחה באה מסיפוק והסיפוק בא מעשייה. תמצאי דרך לתרום ולתת משלך לאחרים, אם זה בהתנדבות, ואם זה בהפנמה שכל מה שאת עושה בבית הוא חסד גדול שאת בונה בו נפשות.

2. הנושא של אהבת ה', הוא עבודת חיים, שגם בה ובמשך שנים רבות, אין אחד או מאה, אלא כל צעד קטן הוא אוצר אדיר. רגע אחד שבו היתה לך מחשבה של אהבת ה', של רצון להיות קרובה אליו, של שמחה בעשיית רצונו, זה דבר עצום שצריך לייקר אותו כמו יהלום קוהינור. החשיבה הזו איך אני מגיעה למצב שתמיד אני אוהבת אותו אהבה אין סופית ומרגישה קרובה וחבוקה, דומה למחשבה איך אהיה שרה אמנו… אנחנו לא בדרגה הזו. אנחנו מנסים להתקדם בצעדים ננסיים כל הזמן. 

אלא שעכשיו השאלה איך מתקדמים? מתבוננים! כל יום לייחד כמה דקות למחשבה על הטוב שיש לנו, בלי להתמקד עכשיו במה שחסר, מה כן יש? חיים בריאות משפחה וכו', כל אדם לפי מה שהוא. להתבונן כמה חסד יש בכך שנולדנו יהודים, אנחנו יודעים את רצונו, יודעין את תכלית העולם ושותפים בכך. לא להבהל מכך שהמחשבות הללו לא מביאות אותנו לרגשות גבוהים, זו עבודת חיים, רק לנסות להתבונן כמה דקות ביום. לקחת ברכה אחת בשמונה עשרה ולהתבונן בה בתפילה, לחשוב כמה הכל ממנו כמה חסד זה שגם כאשר קשה אנחנו אף פעם לא לבד ויש לנו במי לתלות את יהבנו. כל המחשבות הללו מביאים לניצוצות הרגעיים הללו מידי פעם של אהבת ה' שהם היהלומים שלנו. לכן בלי לחץ, להתבונן תמיד רק ברגעים הקסומים הללו ולדעת לשמוח בהם.

3. תחושת החיבור בעשייה שלנו, תבוא רק אם לא נעבוד מתוך לחץ ופחד. כאשר אדם כל הזמן עוסק רק בלרצות ולהמנע מחטא כדי לא לקבל עונש, הוא לא מחובר, להתבונן במיוחדות של עבודת ה', בזכות להיות מאלו היודעים ועושים רצונו. לדבר איתו מתוך הלב במילים שלנו, כל זה מחבר אותנו אליו. למצוא זמנים ללכת לכותל המערבי או לקבר רחל, ורק לשבת שם ולשוחח איתו. לומר לעשות שם סגולות ולומר כמה שיותר תהילים, אלא לדבר איתו ולנסות להתחבר, לבכות אליו, לבקש ממנו להיות קשורים, כל זה מטהר את הנפש ויוצר חיבור.

בשורות טובות וישועות מקיפות במהרה.