שאלה:
שלום,
בטעות יצאה לנו מגירה עם גלגלים מן הארון, לאחר משיכה חזקה, האם מותר להחזיר את המגירה בשבת?
תשובה:
ידועה דעתו של החזון איש סי' נב ס"ק יד שחשש בזה לאיסור בונה. יש שהקלו בזה במגירה שרגילים להוציא אותה תדיר [מצוי במגרות משחקים של ילדים המשמשות גם ככלי המאחסן את המשחק, ומוציאים את המשחק יחד עם המגרה] וכן ידוע בשם הגרש"ז אויערבך. וכן הקל בכך בשו"ת ציץ אליעזר, העתקתי דבריו.
מקורות:
שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן לה
ב) שאלתו השניה היא: במה שמצוי שילדים מוציאים מגירה של ארון (מטבח למשל) המחובר לקרקע בשבת, אם מותר להחזיר בשבת את המגרה וליכא משום חשש איסור בונה בהחזרתו ודמי לכיסוי בור ודות המבואר בשו"ע או"ח סימן ש"ח דאין זה בונה, או שדבר זה דומה לדלתות הבית שמבואר שם דאיכא בהו משום בונה, וה"ה בזה שעיקר תשמישם ויעודם להיות מחובר לארון המחובר לקרקע, ואת"ל להקל, מה הדין במגירות הנקראות מגירות טלסקופיות שיש להם פטנט שא"א להוציאם לגמרי מהארון רק ע"י תיקון קצת וצריכים לסלק הקפיץ שעוצר אותן מלהוציאם, אם זה חמור יותר להחשיב כמחובר לקרקע, ע"כ. ונשאר בצ"ע.
הנה לענ"ד נראה שזה דומה לכיסוי בור ודות המבואר בשו"ע סי' ש"ח סעיף י' דאין זה בונה ומותר, ולא דמי לדלתות הבית שמבואר שם דאיכא בהו משום בונה, דשם דלתות הבית נעשו במחשבה תחילה לשם הכוונתם אל הבנין כחלק בלתי נפרד ממנו וחזותן ניכר שחוברו לבית לשם מטרה זאת, ולכן לענין קנינים יש דין של "העמיד דלתות" לקנין הבית עי"כ, ולכן איכא בהו שפיר משום בונה וסותר כשחוברו ע"י צירים, אבל משא"כ מגירות של ארון, הגם שהארון מחובר לבנין הבית ולקרקעיתו, אבל הרי מלבד זה שההתחברות של הארון איננו לשם מטרת הבנין ויעודו כי אם רק כדי שיעמוד בחוזק על מקומו, הרי נוסף לכך הא המגירות המתחברות אל הארון אין להם כל חיבור לבנין והם מושמים שם עבור שימושי מטלטלים אשר הבית קיבול שלהם יכולים בעצם להכילם גם בלי התחברותם לחללי הארון, והמה עשוים במתכונתם רק עבור לתת להם עי"כ משענת ומחבוא עבור מצרכי הבית שיתנו לשם, וגם חיבורם לארון איננו חיבור ממשי ע"י צירים הטעונים פירוק ונשלפים המה בקלות החוצה לפי רצון האדם המשתמש בהם, וא"כ בכל כה"ג שפיר אין כאן לא משום בונה ולא משום סותר [ויעוין במשנ"ב שם בס"ק מ"ג במ"ש דאף דבעלמא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, הכא כיון דכיסוי אינו מחובר להכלי [המחובר לקרקע בטיט מלמטה] והכלי מגולה למעלה לא מחזי כבונה ע"ש. ודון מינה ומינה].
ומבחינה האמורה נידוננו עוד עדיפא מכיסוי בור ודות אשר כפי המבואר בשו"ע שם מיהת אין ניטלים אא"כ יש להם בית אחיזה, כי הבית אחיזה שצריכים לכך הוא מפני שרק אז מוכח שהכיסוי הוא כלי, כי הרי זה קבור בקרקע, כמבואר בהדיא בשו"ע הגרש"ז מלאדי ז"ל בסעיף ל"ז ע"ש, אבל בנידוננו עצם חזותם של המגירות ודרכי השימוש בהם מעידים עליהם שאינם עשוים לשימוש הקרקע ובנינו, אלא שהם מיעדים להשתמשות עבור צרכי מטלטלי דרי הבית [ויעו"ש גם בפרמ"ג במ"ז סק"י מה דמבאר דכל מגולה לא מחזי כבונה עיין שם].
יתר על כן, יעוין שם בספר תוספת שבת ס"ק ל"ד ל"ה שמבאר שהמדובר בכיסוי בור ודות הוא, כשבנאם מתחילה מחובר לקרקע לכך אין ניטלים אא"כ יש להם בית אחיזה דאז מוכח שהם מיוחדים לכך, אבל כשהיו מתחילה כלים בפני עצמן אף על פי שחיברם אח"כ לקרקע בטיט, יכולים ליטלם אפילו אין להם בית אחיזה עיין שם, וכאן במגירות הרי המה וחללם תחתיהם ומחיצותיהם מסביב מותאמים ונעשים מתחי' כשהמה עדיין תלושים מהארון המחובר לקרקע, וחלים כבר אז שם כלי עליהם [ואפילו הארון כשלעצמו הרבה מסוג זה עשוים כבר עם תוך ומחיצות עוד לפני שמחברים אותם של הקיר], וא"כ לא צריכים אפילו בית אחיזה להם (הגם דלמעשה כן יש להם בית אחיזה), ומה שניתנים אח"כ אל הארון המחובר לקרקע, לא מתבטל עי"כ שם הכלי שעליהם, אלא נשארים על מעמדם, ומותר אפילו ליטלן וה"ה להחזירן חזרה, ואין כאן לא משום בונה ולא משום סותר, ולא משנה מה שעיקר יעודם הוא להיות מחובר לארון המחובר לקרקע, בדומה לההיא דכיסוי בור ודות כנ"ל.
ג) וע"פ האמור יש להתיר בכאמור גם במגירות טלסקופיות שיש להם פטנט שאי אפשר להוציאן לגמרי מהארון רק ע"י תיקון קצת על ידי סילוק הקפיץ שעוצר אתן מלהוציאן, דאין זה משנה, כי אפ"ה נחשב זה כיכולים בקל להוציאן ולהכניסן חזרה, ואין כאן גזירה של שמא יתקע בחוזק. ועכ"פ שם כלי עליהם לפי חזותן, וחל גם שם כלי עליהם עוד לפני הכנסתם לחללי הארון, וחיבורן לארון (אם זה נקרא בכלל חיבור) לא גרע מחיבור בקרקע בטיט שגבי כיסוי בור ודות דמותר וכנז"ל.
ד) ברם אם למגירות יש בעומק חלל טפח אזי יש חשש על ההחזרה משום עשיית אהל, וכדס"ל להחיי אדם שמובא גם במשנ"ב סי' שט"ו ס"ק מ"ח. אך בעיא זאת נוגעת לא רק כשהארון מחובר לבנין אלא אפילו אם עומד בתלוש, והבעיה הזאת ישנה גם על שולחנות עם מגירות שיש בחללן טפח.
